הראש הקטן של המשטרה
גם בפיגוע במרכז הרב חשבו גורמי ההצלה ש"עובדים עליהם" והתמהמהו בטיפול. אנחנו חייבים משטרה נחושה, יעילה ואחראית יותר
"טרגדיה היא הפער בין מה שהיה למה שיכול היה להיות" (אבא אבן בהספד על יעקב הרצוג ז"ל)
המחדל של הגורמים במשטרה שלא סברו שיש מה לבדוק בשיחת הטלפון של הנער שנחטף בטרם יחפזו לקבוע שזו מתיחה החזיר אותי באחת להתנהגות המבישה של גורמי ההצלה לפני שש שנים בפיגוע בספריית מרכז הרב שבה נרצח בננו אברהם דוד מוזס הי"ד.
עוד בערוץ הדעות של ynet
הזכות לקצבת ילדים הולמת / רוני קאופמן
קרבות בוץ על מוסד מיותר / שאול רוזנפלד
התלמיד שדיווח על הירי בספרייה שכב על הרצפה בחדר סמוך ולחש בשיחת הטלפון שחבריו נורים בשעה זאת בספרייה מעבר לדלת. הוא נשאל שוב ושוב שאלות מטופשות על יד המוקדנית שנועדו לוודא כביכול שלא "עובדים עליה" ושאכן מדובר בפיגוע. זאת למרות קולות הירי שנשמעו ברקע.
למוקד המשטרה הגיעו 1,200 פניות של אזרחים מבוהלים. ניידת אחת עם שני שוטרים הגיעה למקום לאחר יותר מעשר דקות מתחילת האירוע. במשך הרצח שנמשך 16 דקות לא ירה שוטר הסיור אפילו כדור אחד מרובהו לעבר המחבל ובחר להסתתר בכניסה לישיבה. את דוד שפירא, קצין הצנחנים שהיה בביתו בחופשה ורץ למקום עם נשקו האישי, טרח השוטר להזהיר שלא ייכנס לישיבה כי יורים שם והוא עלול להיפגע.
לשוטר זה, על פי הידוע לי, לא נרשמה הערה אישית ולא הוסקו אי אלו מסקנות לגביו. ודאי שלא היה כל גורם בכיר יותר שלקח אחריות על ההתנהלות הכושלת שאולי הייתה הגורם לכך שמסע הירי לא נעצר מוקדם יותר ושאיש מהבנים שהיו בספרייה לא ניצל. זאת לא חוכמה שלאחר מעשה להניח שאנשי המשטרה צריכים לבדוק היטב שיחת טלפון המודיעה על חטיפה לפני שמחליטים שמדובר במתיחה.
חבל שמחדל כזה משחיר את פניהם של אלפי השוטרים המסורים שעושים את תפקידם יום ולילה תוך סיכון אישי לשמירת ביטחון אזרחי המדינה. אבל מעבר לסדר היום ואי-לקיחת אחריות מולידים את המחדל הבא.
צודק אולי המפכ"ל דנינו שכעת יש להתמקד במציאת הבחורים, אבל מכיוון שיש סיכוי שהסיפור יהיה ממושך וילווה בהסלמה ביטחונית, צריך יהיה אולי עד להודעה חדשה להנחות את האזרחים לפנות בשעת חירום ומצוקה לקרובי משפחה כדי שהם יהיו אלו שיתקשרו למשטרה ויוודאו שתבצע את תפקידה ביעילות ובמהירות הדרושים. הדבר מקומם משום שקשה שלא לחשוב על הזמן היקר והקריטי עבור הנערים שאבד.
למרות אהבתם הבלתי מסויגת של המשפחות והציבור לנערים הללו, מלבד עצרות תפילה ודרישה ליד קשה כלפי הטרור לא נראה פעולות שמטרתן ללחוץ על הממשלה לשחרר רוצחים בעסקאות. ובאשר לאופציה הצבאית, גם אם וכאשר יכותרו המחבלים על ידי חיילי צה"ל, יעדיפו אלו לצאת "גיבורים", לרצוח ולמות או לחלופין לרצוח ולהיכנע למאסר עולם בבית ההבראה המכונה אצלנו כלא ביטחוני לתקופה שסטטיסטית לא תימשך זמן רב.
על-פי מערכת הביטחון, בזמן האחרון נמנעו עשרות ניסיונות חטיפה. ברור שהדרך הטובה ביותר היא למנוע את התופעה על ידי מודיעין וערנות הציבור. ברור גם שמה שעושים כוחות הביטחון על מנת להעביר מסר חד-משמעי שלא תהיה השלמה כלשהי עם סוג כזה של טרור יוריד את מספר הניסיונות לנקוט נשק זה. אין ספק שבמקביל יצטרך הציבור ביש"ע לרענן מחדש את כללי הזהירות והנהלים סביב הנסיעה בטרמפים, שהיא כמעט כורח שהציבור ביישובים - ובעיקר הנוער - אינו יכול להתקיים בלעדיו. אבל במקרה הרע, כאשר לא נמנע ניסיון הפיגוע, אנחנו חייבים לסמוך על משטרה נחושה, יעילה, אחראית וחכמה, ולצערנו - למרות הבטחות המפכ"ל - המשטרה וגם העומד בראשה עדיין רחוקים מכך.
אני מצדיע למשפחות האצילות הללו שלא עוסקות כלל במחדל ונותנות אמון מלא בכל גורמי הביטחון. כולנו תפילה שנראה את הבנים בריאים ושלמים בחיק משפחותיהם בקרוב מאוד ושהעיסוק במחדל יהפוך תאורטי בלבד. עם זאת, במציאות הביטחונית שבה אנו שרויים אין לנו רשות להרפות מדרישה חד-משמעית לתפקוד מיטבי של המשטרה.
הכותב הוא מורה ומחנך שהיה שש שנים אביו החורג של אברהם דוד מוזס שנרצח בפיגוע במרכז הרב ב-2008
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
