לנתח או לא? השאלות שיעזרו לכם להחליט

מה תפקיד הערמונית ומהו טיפול ניתוחי לסרטן הערמונית?

הערמונית הינה בלוטת הפרשה ותפקידה העיקרי הוא יצירת נוזל המסייע לזרע לחדור לביצית. בזמן שפיכה נוזל הזרע מגיע מהאשך, אוסף נוזל משלפוחיות הזרע, עובר ללשכת הערמונית ויוצא דרך השופכה עם נוזל מהערמונית עצמה, כאשר התוצר ניקרא שפיכה (SEMEN).

עוד על סרטן הערמונית:

כך מפחיתים הסיכוי לסרטן הערמונית ללא תרופות

מדענים: אכלו סויה למניעת סרטן ערמונית

חוקרים פיתחו בדיקת דם מדוייקת לאבחון סרטן ערמונית

הערמונית יושבת באגן הקטן, בין היציאה מכיס השתן והשופכה. הסוגר העיקרי של השתן נמצא סמוך ליציאה של צינור השתן מהערמונית. תחת הערמונית בשני צידיה מצויים שני עצבים המעבירים את הגירוי לזיקפה.

הטיפול באמצעות ניתוח לסרטן הערמונית הינו כריתה רדיקלית שלה, בה מוציאים את כל הערמונית, כולל שלפוחיות הזרע. בניגוד להגדלה שפירה של הערמונית, שבגינה מוציאים רק את ליבת הערמונית שגדלה וחסמה את המעבר, סרטן הערמונית נמצא בהיקף, בקופסית, ולכן נדרשת כריתה שכזו.

מה כריתה רדיקלית של הערמונית?

כריתה רדיקלית משמעותה כריתה שלמה, גם של הערמונית וגם של בלוטות הלימפה באגן, המנקזות את הערמונית. סרטן הערמונית מתחלק לשלבים המנבאים את הסיכוי שהמחלה ממוקמת או יצאה מחוץ לערמונית. הסרטן מתפשט מעבר לקופסית, ולכן תאים יכולים להימצא באגן ובדרך כלל מגיעים גם לבלוטות הלימפה, שמנקזות את הערמונית, ולכן גם אותן מוציאים בניתוח.

האם ניתן לבצע כריתה חלקית בלבד של הערמונית?

סרטן הערמונית הינו מחלה רב מוקדית, כלומר מפוזרת, לרוב באופן מיקרוסקופי במספר אזורים. הוא נמצא בקופסית החיצונית של הערמונית, ולכן לא ניתן להשאירה כלל. חשוב להבין גם שאין משמעות לכריתה חלקית של הערמונית כיוון שהתפקוד שלה דורש מערכת שלמה.

מכיוון שהביופסיה אינה מייצגת תמיד את התמונה האמיתית של פיזור המחלה (אצל עד 30% מהחולים), לעתים קרובות יש מוקדים מרובים או דו צדדיים, וגם מסיבה זו מומלץ לכרות את הערמונית כולה.

מתי יש צורך לבצע כריתה רדיקלית של הערמונית?

נהוג לחלק את סרטן הערמונית לקבוצות סיכון על פי רמת ה-PSA, דרגת הגליסון ושלב המחלה המקומי (T stage). חולים בני פחות מ-70 או עם תוחלת חיים ארוכה מ-10 שנים, בקבוצות סיכון גבוהה (PSA קטן מ 10 וגליסון 6) או ביניים (PSA 10-20 וגליסון 7) יופנו לניתוח.

ישנם חולים צעירים בקבוצת סיכון גבוהה (PSA מעל 20 או גליסון 8 ומעלה) שבשל העובדה שהמחלה כבר ממוקמת יופנו גם ה לניתוח. חשוב גם לדעת כי האלטרנטיבה הטיפולית לחולים בקבוצת סיכון גבוהה היא טיפול משולב של הורמונים וקרינה חיצונית.

מתי לא יופנה החולה לניתוח?

חולים מבוגרים, כלומר בני 70 ועלה, או כאלו עם תוחלת חיים הקצרה מ-10 שנים - לא יופנו לניתוח. גם חולים עם מחלות נוספות המהוות סיכון במקרה של הרדמה, חולים עם מחלה גרורתית וחולים עם בעיות שליטה על השתן לא יופנו לניתוח.

איזו שיטה ניתוחית עדיפה?

ישנן שלושה סוגי ניתוח פתוח, רובוט או לפרוסקופיה. בתחילת שנות ה-80' ניתוח להסרת הערמונית תואר לראשונה בגירסתו המודרנית, עם שימור הסוגרים ועצבי הזיקפה, והוא נעשה "פתוח", כלומר מבוצע דרך חתך בדופן הבטן התחתונה. הניתוח הפתוח הוא הניתוח השכיח ביותר והוא ממשיך להיות מבוצע עד היום.

בסוף שנות ה-90' נעשו ניסיונות לביצוע את הניתוח ב"לפרוסקופיה", כלומר ניתוח זעיר-פולשני, שנעשה דרך חתך קטן בעור, בכדי להקל על החולה ולמנוע כאב מהחתך שנעשה בבטן בניתוח הפתוח. בשנים הראשונות היה קושי גדול בלימוד הניתוח וביצועו בצורה טובה על ידי הרופאים, ולכן השימוש בו מועט.

בשנת 2000 החלו להתבצע ניתוחים בסיוע רובוט "דה-וינצי", שהוא סוג של לפרוסקופיה אך עם ראייה תלת מימדית ומכשירים עדינים המוכוונים בשלט רחוק. בעשור האחרון הניתוח בטכניקה זו "כבש" את הזירה הטיפולית וכיום מרבית הניתוחים מבוצעים כך, גם בישראל.

ישנם מצבים בהם יש עדיפות לניתוח פתוח, למשל אחרי ניתוחים בטניים קודמים או אל חולים שיש להם מגבלות ראתיות. חשוב לדעת כי מחקרים רבים מצאו שבחירת המנתח האמון על ביצוע ניתוחים רדיקלים של הערמונית היא החשובה ביותר עבור החולה, ואילו הטכניקה העדיפה תיקבע בדיון בין החולה והמנתח.

מהם הסיכונים בניתוח?

הסיכון העיקרי בזמן ביצוע הניתוח הוא דימום. הערמונית מוקפת בכלי דם רבים באגן ובתנאים מסויימים יתכן דימום רב. רוב הניתוחים שנערכים על ידי מנתח מנוסה מסתיימים ללא צורך במתן מנות דם.

ישנם גם מספר סיבוכים מאוחרים: פגיעה במנגנון השליטה על השתן או בזיקפה (אצל כל החולים לא תהיה שפיכה לאחר הניתוח), אי שליטה זמנית המתבטאת בבריחת שתן בזמן מאמץ של קימה או שיעול (מצב זה נמשך ממספר ימים עד שבועות והוא חולף, לרוב עד שלוש חודשים מיום הניתוח).

חשוב לציין כי הזיקפה לאחר הניתוח פוסקת באופן זמני ושבה בתקופה של שלושה חודשים עד שנה. קיימים טיפולים שונים

המסייעים להחזרת הזקפה בזמן קצר יותר, אך גם כאשר הניתוח נעשה בידי המנתחים המנוסים ביותר אין הצלחה של 100% בחזרתה של הזיקפה. ההנחה המקובלת היא שככל שהחולה צעיר יותר ואיכות הזיקפה שלו לפני הניתוח טובה יותר -כך המצב ישוב לקדמותו טוב יותר.

כיצד נמדדת הצלחה של ניתוח?

קיימים שלושה קריטריונים לבדיקת ההצלחה של היתוח:

ריפוי של הסרטן: כלומר ירידה של אמת ה-PSA לאפס

שליטה מליאה על מתן השתן: ללא דליפה ובעיות אחרות

שמירה על יכולת הזיקפה: כפי שהייתה לפני ביצוע הניתוח

הכותב הוא מנהל המחלקה האורולוגית בבי"ח בלינסון ומנהל מרפאת אורומדיק