חוסר שיניים מולד: איך זה קורה ומה הטיפול

התופעה של חוסר מולד בשיניים קבועות אינה נדירה. סיבותיה בעיקר תורשתיות, אך היא קשורה גם להשפעות סביבתיות, סיבות הורמונליות ומחלות כמו אדמת למשל בתקופת ההיריון.

עוד סיפורים חמים – בפייסבוק שלנו

החוסר המולד הנפוץ ביותר הוא של שיני בינה. לגביו אין מה לדאוג כלל - הוא קיים אצל שליש מהילדים ואינו מצריך טיפול. חוסר מולד של שיניים קדמיות יותר הוא זה המצריך טיפול רפואי, והרופא הראשון איתו יש להתייעץ הוא האורתודנט.

עוד כתבות על בריאות השן

להשאיר את שיני החלב

כל מקרה של חוסר שיניים מולד מצריך שיתוף פעולה וטיפול משולב בין האורתודנט לבין הרופא המשקם. שיתוף הפעולה המיטבי בין שני הרופאים ייתן את התוצאה הטובה ביותר עבור ילדכם, הן ברמה התפקודית והן במראה האסתטי.

אם ילדכם אינו זקוק ליישור שיניים המחייב עקירת שיניים, עדיף יהיה להשאיר את שיני החלב, שיכולות לתפקד אפילו עד שנות הארבעים. במקרה כזה, תוזמנו עם ילדכם לביקורת אצל הרופא המשקם מדי חצי שנה למעקב והערכה של שן החלב שנותרה. כל עוד שן החלב במצב תקין, ללא עששת והשיניים השכנות ישרות בעמדתן וללא הטיה, אין צורך לעשות דבר, מלבד להמשיך ולעקוב.

אם ילדכם זקוק ליישור שיניים המחייב עקירות שיניים, במקרים של צפיפות שיניים קשה או הפרשים גדולים בין הלסתות (הגורמים לשיניים לבלוט או להטיית שיניים) ניתן לעקור את שיני החלב, ולנצל את הרווח שנוצר על מנת לשפר את סידור השיניים ואת היחסים בין הלסתות.

עד גיל 18 הסתפקו בפתרון זמני

עד לסיום הגדילה (גיל 18) לא מומלץ לשקם אזורים מחוסרי שיניים בשיקום קבוע ארוך טווח אלא להמתין עד לסיום הגדילה. בינתיים, יש להסתפק בשיקום מעבר על ידי כתר חרסינה המודבק לשיניים הסמוכות.

כתר זה נותן תוצאה אסתטית יפה מאוד ומשביעת רצון, וישמש כשיקום מעבר עד לגמר גיל ההתפתחות והגדילה. ניתן להשתמש גם באמצעי פשוט יותר - פלטה שקופה הבנויה בתוך כתר זמני.

זהו אמצעי זול יותר בהשוואה לכתר המודבק, אך הוא פחות נוח משום שיש להסיר אותו לפני האכילה. שיקום המעבר הוא חשוב מאוד משום שלשיניים יש יכולת תזוזה כל החיים.

המכשור האורתודנטי שומר על מיקום השיניים ועל התוצאה שהושגה במהלך הטיפול, אך בסיום הטיפול והסרת הקוביות, במידה ותיעקר שן החלב, השיניים הסמוכות והנגדיות יזוזו, המקום שהתפנה ייסגר ותאבד התוצאה שהושגה.

השיקום המיידי של האזור נועד לשמר את המקום שהושג עבור השן הקבועה ובעצם לשמש "שומר מקום". כאשר יגיע ילדכם לגיל 18 יבחנו אפשרויות המעבר לשיקום קבוע וארוך טווח.