מלכוד פדיון החטופים

אם שני צדדים ברי-דעת מגיעים להסכם, סימן ששניהם מצפים להרוויח ממנו. כך גם בעסקאות שבויים. ניתן באמצעות הסכם להגיע לרווח הדדי. ולכן, כדאי לנהל משא ומתן.

מתנגדי עסקאות שחרור השבויים מצטטים: "אין פודין את השבויין יתר על כדי דמיהן, מפני תיקון העולם". אבל, מהו ה"כדי דמיהם"? אצל ועדת שמגר מדובר רק באסירים ביטחוניים בודדים, ולא עשרות, תמורת שבוי ישראלי אחד. אצל חז"ל, ה"כדי דמיהם" הוא לפי ערכם בשוק העבדים. קרי, כמה היו מקבלים השובים לו מכרו השבויים בשוק העבדים?

עוד בערוץ הדעות של ynet

הראש הקטן של המשטרה / דוד מוריה

אציע פרשנות המבוססת על תורת המשחקים למושג "כדי דמיהם", שתצביע על הצורך בעדכון הקריטריון לעולם המודרני ותפריך את הפרשנות הרווחת לו בחברה ואת מסקנות ועדת שמגר. להתחייבות לא לשלם יותר ממחיר מסוים יש שתי מטרות: המטרה הראשונה היא להשיג עסקה טובה יותר. אם המכונית שווה 200 לקונה ו-100 למוכר, אזי במקרה של כוח מיקוח סימטרי, העסקה תיסגר על 150. אבל, אם לקונה תהא התחייבות אמינה לא לשלם יותר מ-120, אזי העסקה תיסגר על 120, והוא ירוויח מההתחייבות. וכך, אם החטוף שווה לפודיו 1,000, ולשוביו הוא שווה 200, אזי פודיו ירוויחו מכך שתהא להם התחייבות אמינה לא לשלם יותר מ-250. או אז העסקה תיסגר על 250.

המטרה הזאת יכולה להיות מושגת במשא ומתן קשוח, אבל לא תושג בלי משא ומתן. המטרה השנייה של ההתחייבות היא לעודד את החוטפים הפוטנציאלים להימנע מחטיפות. כדי לשלם כמה שפחות, כדאי לנקוב במחיר המינימלי שהחוטפים יסכימו לקבל, אם ישתכנעו שזו אכן ההצעה האחרונה של הפודים. זהו שווי המשך ההחזקה בשבוי לחוטפים. בעולם של חז"ל, זו התועלת ששוביו ישיגו ממכירתו בשוק העבדים. זהו ה"כדי דמיהם". לעומת זאת, בעולם של חטיפת חיילים לצרכי מיקוח, המחיר האחרון הוא כמה שווה לארגון החוטפים חייל ישראלי חטוף שלא ישוחרר לעולם. ה"כדי דמיהם" הזה גם משיג לגמרי את המטרה של לא להגדיל התמריץ לחטוף. בעולם בלי עסקאות פדיון שבויים, הם יחטפו אם, ורק אם עלות החטיפה נמוכה מדמי השבוי. כך בדיוק הם ינהגו בעולם שבו פודים שבוי לפי דמיו.

אבל, בניתוח הזה יש בעיה אחת חמורה. בניגוד לעולם של חז"ל, אצלנו מדובר בחוטפים, שהם עצמם שחקנים שיכולים לנקוט קשיחות. ונראה שהם כבר כבולים בהתחייבות למשא ומתן קשוח. כדי להשיג המטרה של מזעור מחיר העסקה, יש להתחייב לא לשלם יותר מהמחיר האחרון שייאות לו ארגון החוטפים הכובל את ותרנותו. קשיחות מעבר לכך, כמו ה"כדי דמיהם" הישן, תפוצץ את העסקה. אנחנו עלולים להיות כאימא קוראז' שניסתה להוריד את מחיר פדיון בנה החייל וקיבלה את גופתו. לעומת זאת, כדי להשיג המטרה של הפחתת התמריץ לחטוף, יש, לפחות במבט ראשון, להיצמד ל"כדי דמיהם" הישן. אלא שגם אז ארגון החוטפים עלול לחטוף, גם כאשר עלות החטיפה גבוהה מ"כדי דמיהם" הישן, כדי ללחוץ על הצד השני להתחיל לשלם על החטופים.

כשיש גם איבה מצד החוטפים ומדובר בחוטפים חוזרים - התשובה לשאלה מהו ה"כדי דמיהם" אינה כה פשוטה. קשיחות מצדנו תעבוד הרבה פחות מהקשיחות בעולם של חז"ל, שכן הפעם גם אדם חטוף שווה לחוטפים לא מעט, שווי שקשה לדעת מהו ("אין שוק"), והפעם גם הם כובלים עצמם במשא ומתן. נוסחה של שבוי תמורת שבויים בודדים איננה ה"כדי דמיהם", שכן חמאס יסכים אף שכמה בודדים מאנשיהם ייאסרו תמורת שביית ישראלים שאותם יחזיק עד עולם. נראה כי במקרה הנוכחי צריך לנסות להגיע לעסקה מהירה לשחרור הנערים החטופים תוך נכונות לשלם הרבה מאוד. 

ד"ר אורי וייס הוא מרצה למשפטים ומומחה בתורת המשחקים של המשפט

גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il