גרמניה - אולי הפעם זה יהיה שונה / טור
הנבחרת של יואכים לב שוב הציגה משחק פתיחה נפלא, אבל מחפשת נואשות להתנתק מהתואר - "הלוזרית החביבה". תומאס מולר הוא לא אחד שכובש שערים, הוא אחד שגונב אותם. אמיר אפרת על ההצגה היומית
כולנו מכירים את גרמניה החדשה. זו שפותחת מונדיאלים בסערה, משחקת כדורגל פתוח, מהנה ומרתק, אהודה על הרבה יותר אנשים ממה שהיא אי-פעם ידעה - ולא זוכה בכלום. קוראים לה הלוזרית החביבה, שזה בדיוק כמו שמישהו שאת/ה מאוהבים בו, אומר שאתם נחמדים.
רבים מכם לא מכירים את גרמניה האחרת. ב-14 השנים שבין גמר המונדיאל ב-82 לגמר היורו ב-96, גרמניה (או בחלק מהזמן מערב גרמניה), זכתה בגביע עולמי אחד (90), יורו אחד (96), הגיעה לגמר היורו ב-92, לגמר הגביע העולמי ב-86 ולגמר אותו מונדיאל ב-82. 7 טורנירים, 5 גמרים, שתי זכיות. זו דומיננטיות במונחים של ברזיל.
זה היה השלב בו הכול התחיל להתפרק. 4 שנים אחרי הזכייה ביורו ב-96, גרמניה המאוחדת אפילו לא עברה את שלב הבתים ביורו 2000. זו הייתה נקודת הזינוק לגרמניה החדשה. זו שהניצחון 0:4 על פורטוגל, הוא חלק מהנורמה עבורה. גם את שני המונדיאלים האחרונים הדור החדש פתח עם רביעיות. את שניהם הוא סיים שלישי, שבמונחים של הגביע העולמי זה אפילו פחות מהסגן של בר כוכבא.
נכון, פורטוגל היא לא כמו קוסטה ריקה (2006) או אוסטרליה (2010). זה היה ניצחון פתיחה מרשים, גם אם פפה עזר לה. הערה קטנה ביחס לפפה ושכמותו. שחקנים טובים/טיפשים הם מלכודת הדבש של כל מאמן. אי-אפשר להשאיר אותם בחוץ, אבל אתה יודע שהפעם הבאה שהם יעקצו אותך היא רק שאלה של זמן. פול פוגבה הוא עוד דוגמה לחבר באותו מועדון של פפה, מועדון שבאלוטלי הוא היו"ר שלו.
בחזרה לגרמנים. יכול להיות שהמונדיאל הזה יהיה שונה. לגרמניה יש את אחד משלושת הסגלים הכי טובים בברזיל (ביחד עם ספרד וברזיל), אולי העמוק מכולם. ויש לה גם שחקן אחד לפחות שמזכיר את הכוכבים הגרמנים הישנים, אלה שאולי לא היו סופר מוכשרים ונערצים, אבל ידעו לנצח משחקי נוק-אאוט.
תומאס מולר נראה לפעמים לא מחובר. אבל אז פתאום, מתוך כל הגוף הזה שנראה כאילו הוא מלופף לא נכון, יוצא מהלך חד, מהיר ומדויק כמו הגול השלישי. כתב גרמני אמר אתמול "מולר לא כובש שערים, הוא גונב אותם". ואפשר להוסיף על כך, שהוא עושה את זה עם ראש חזק. ההרגשה היא שהוא אחד השחקנים החכמים באזור. תמיד צעד חשיבה אחד לפני רוב האחרים. ודי ברור גם שהוא עומד בלחצים. הפנדל היה דוגמה.
לא פלא שעם כל השמות שעפו ועפים באוויר לגבי שחקנים של באיירן שקבוצות אחרות מגלות בהם עניין, האחד והיחיד שהיא מיהרה לחדש לו את החוזה היה מולר. לא לקרוס ולא לשוויינשטייגר.
השאלה היא האם יש לגרמניה עוד כאלה, או דומים לפחות. האם גצה הוא כזה? קרוס? האם יש מספיק לה מספיק שחקנים שהם גם צעירים-שגדלו-בתוכנית-המוצלחת-כל-כך-לגידול-שחקנים-אחרים-ומוכשרים, וגם מספיק גרמנים כדי לקחת תואר.
אולי כן, חובת ההוכחה עליה. אין שום בושה בלהפסיד בחצי הגמר לאלופה, כמו שקרה לה ב-2010. אבל לא בטוח שהגרמנים עצמם ימשיכו לקבל בזרועות פתוחות את גרמניה החדשה, אם הלוזריות הזו תימשך עוד ועוד.
