"חיוכים, צחקוקים לצד בכי, קושי נפשי ואתגר"

הצד שלו:

אף פעם לא עסקתי בתיאטרון, למרות שתמיד רציתי להתנסות במשחק. כיום, כאיש משפחה ואב לשני ילדים קטנים, אני יכול לומר כמה התיאטרון הוא חלק בלתי נפרד מהחיים של כולנו.

עד גיל 17 החיים שלי היו "רגילים" לחלוטין. לקראת סוף התיכון, לחצים אישיים רבים מתחומים שונים הובילו אותי למצב פסיכוטי חריף שגרר אשפוז בבית חולים פסיכיאטרי. לאחר ששוחררתי עדיין סירבתי לראות את עצמי כחולה, ביקשתי מהרופא להפסיק את הכדורים ושוב מצאתי עצמי במצב פסיכוטי ובאשפוז נוסף. בשלב זה, התחלתי להכיר במגבלה הנפשית שלי ולמדתי להתמודד עימה בכדי לנהל חיים רגילים ולהקים משפחה.

המפגשים עם קבוצת הסטודנטים ממכללת סמינר הקיבוצים היו חוויה שונה, אחרת מכל מה שהכרתי. חיכיתי לפגישה השבועית בציפייה רבה וגיליתי בכל שבוע מחדש כמה דברים משותפים יש לכולנו, סטודנטים ומשתתפים מ"עמיתים".

חיוכים, צחקוקים לצד בכי, קושי נפשי ואתגר – הם רק חלק מהחוויות שעברו עלי לאורך המפגשים במסגרת שיתוף הפעולה המיוחד הזה. הקבוצה הזו היוותה הרפתקה מהנה בתוך נבכי נפשי, והביאה אותי להוציא יכולות שבאו לידי ביטוי בפעם הראשונה, ולהכיר אנשים רגישים וטובים שלא נחשפתי אליהם קודם לכן.

הצד שלה:

במשך כל חיי, עולם התיאטרון והכלים שהוא מציע העסיקו אותי בצורות רבות ושונות, ביניהן האופן בו הוא יוצר חיבורים עמוקים בין קבוצות אנשים שלאו דווקא היו נפגשים באופן טבעי ביום יום.

כחלק משיתוף הפעולה, אנו, סטודנטים למשחק ובימוי שנה ג', עוברים סדנה שבועית משותפת עם משתתפי "עמיתים", דרך כך אנו נחשפים אל העולמות האחד של השני בדרך של יצירה, צחוק ובכי.

לאורך המפגשים עם חברי "עמיתים", התחדדה לי הבנה שכלי התיאטרון הינם, למעשה, עמוקים הרבה יותר משחשבתי. מפגשים אלה עוררו רגעי קסם רבים, בהם התעוררות לחיים של אותן בעיות שאנו מתמודדים עימן ביום יום, וצפייה כיצד הן הופכות בן רגע ליצירה במתית משותפת. נראה היה כי לרגע הצלחנו לנוח מעצמנו, ולהתמסר לסיפור של אדם אחר.

מצאתי עצמי חווה לא פעם את הסיפורים של חברי הקבוצה, ושל דודו בפרט, כאילו היו שלי וחוויתי אותם בעצמי. נמלאתי השראה מהמפגשים ומהחיבור כולו.

החוויה המשותפת:

בחודשים האחרונים עבדנו על הצגת הסיום, שלמעשה מהווה בכל שנה את שיאו של הפרויקט ואת החוויה המשמעותית ביותר לשני הצדדים. עבדנו בזוגות, במטרה ליצור יחד קטעי קישור שעוסקים בנושא החרדה על צורותיו השונות.

"יחד הצלחנו לדבר, לשתף, לשיר וגם לשתוק". צילום: לירון ויסמן.

העבודה המשותפת הייתה מרתקת במיוחד. כל אחד מאיתנו גילה אדם מלא יצירתיות ועומק, שיחד הצלחנו לדבר, לשתף, לשיר וגם לשתוק או סתם לשזור פרחים בכדי ללוות את מחשבותינו. שיתוף הפעולה הייחודי לימד את שנינו המון והציב לנו מראה של ממש, שהציגה לנו כי אנו למעשה יותר דומים מאשר שונים.

האם דודו נורמטיבי "מידי" או רוני "קצת" משוגעת? לא הגענו להחלטה... אבל ללא ספק, הפעילות המשותפת של משתתפי "עמיתים" עם הסטודנטים מהווה לשני הצדדים חוויה מיוחדת, תהליך אישי מעצים ואפשרות לקחת חלק בעשייה חברתית ייחודית הפועלת לשינוי עמדות בחברה.