מה אפשר ללמוד מהטלוויזיה הברזילאית
בזמן שבישראל מתלוננים על איכות השידור - בברזיל התושבים זוכים לשואו שמשלמי האגרה יכולים רק לחלום עליו: רונאלדו מפרשן, רוברטו קרלוס מנתח בעיטות חופשיות (אלא מה?!) וערוץ שמשדר מונדיאל 24 שעות עם טכנולוגיה משודרגת. אפשר, כרגיל, רק לקנא
בעוד שבישראל נשמעות לא מעט תלונות על איכות השידורים, הברזילאים זוכים לחוויית צפייה ייחודית, מעניינת, נבונה ומבדרת כאחד, שמשלמי האגרה יכולים רק לחלום עליה. אלו לא רק הדמויות המובילות בשידור - שמות כמו רונאלדו, רוברטו קרלוס, קאפו, ז'וניניו ודונגה, המשמשים כפרשנים - אלא גם הטכנולוגיה, התחכום וכמות המשדרים.
יש שני דברים הקשורים לשידורי ספורט, שהם, ככל הידוע לנו, ייחודיים לטלוויזיה הברזילאית. הראשון הוא שבמשחקי כדורסל, וגמר ה-NBA כמובן שודר פה במקביל למונדיאל, השדר צווח "בינגו" בכל פעם שמישהו צלף שלשה. העניין השני הוא האהבה הברזילאית להמנונים. ההמנון שלהם כל כך ארוך, שפיפ"א לא מאפשרת לנגן את כולו לפני משחקים.
בשידורים, בכל פעם שנשמעים המנוני הנבחרות, מופיעות על המסך כתוביות עם המילים. גם בשפת המקור וגם בתרגום לפורטוגזית. בנוסף, וזה משונה ומדליק כאחד, כל שער מלווה בניגון במהירות כפולה של המנון הנבחרת. את ההמנון הגרמני, למשל, ניגנו חמש פעמים במשחק מול פורטוגל - בתחילתו ואחרי כל אחד מארבעת השערים.
השואו לא עוצר כאן. רשת "או גלובו" הענקית, שמשדרת את המשחקים, פתחה ערוץ מונדיאל מיוחד. שידור חי, 24 שעות ביממה. יש תוכניות מקצועיות, טוק שואו, ריקודי סמבה עם כוכבי עבר מזדקנים, מה שתרצו. פספסתם משחק? אם תשבו על הספה לפחות חצי שעה, תקבלו את כל תקצירי היום. פשוט חוזרים עליהם שוב ושוב, גם באמצע הלילה.
ב"או גלובו" פרסו רשת של מאות כתבים בשטח. כתב וצלם בכל מלון של כל נבחרת, בכל מתחם אימונים, בכל אצטדיון, בכל מדינה בעולם. כולם עומדים מול המיקרופון ומדווחים בלייב לבסיס האם בריו דה ז'ניירו.
האמת, זה נראה קצת כמו האירוויזיון. הלו ריו, דיס איז אמסטרדם קולינג. ואן פרסי, דוז פואה. הכתבים מדברים מהר והמצלמה רצה ממחנה אימון למשנהו בקצב מסחרר.
רגע אחד מדווחים מאימון קולומביה, שנייה אחר כך מדברים על מצבו הרפואי של כריסטיאנו רונאלדו. מי שאוהב כדורגל, אפילו אם הוא לא מבין את השפה, יכול לבהות במסך הזה מבוקר ועד לילה.
גם מבחינה טכנולוגית יש שדרוג במונדיאל הזה. פונקציה אחת, למשל, מקפיאה את כל השחקנים, ורק שחקן אחד, שעליו רוצים לדבר, ממשיך לרוץ על המסך. במקרה אחר, רונאלדו (הברזילאי) מסדר הולוגרמות של שחקנים בתלת ממד על מגרש כדורגל קטן ומזיז אותן לפי פקודה.
רק מעט מ-200 מיליון הברזילאים הולכים בפועל למשחקים, אבל אי אפשר לומר שמי נשאר בבית סובל. כששומעים את הקולות מישראל, אפשר, כרגיל, רק לקנא.
עוד ב- ynet ספורט:
לפנייה לכתב/ת 
