ילדות בנות 13 לא צריכות להיות על הבמה
"הוא בוגר לגילו", "הוא זה שביקש את זה", "אני רק תומך בחלום שלה" - אלה הם רק חלק מהתירוצים שמספקים הורים שילדיהם עולים כבר בגיל העשרה אל הבמה במטרה להתפרסם. אבי שושן מציע להם לנסות להגיד: "לא"
כל אחד רוצה להיות כוכב. עדי ביטי בת ה-13 רוצה להיות כוכבת כמו ריהאנה. אגם בוחבוט בת ה-10 רוצה לא פחות שכן היא כבר זכתה שצביקה הדר יקרא בשמה בפריים טיים של ערוץ 2, ולמחרת בטח ביקשו ממנה חתימות בכיתה. מישל כהן? הוא בכלל מדגיש באתר הרשמי שלו שהוא כבר בן 15 וחצי, ובגיל מופלג כזה הוא כבר זמר לכל דבר ונדמה שבעוד רגע יתראיין על הקושי בלהיות מפורסם. וכמובן אסור לשכוח את קשיש החבורה, רועי סנדלר בן ה-16 שלמסיבת יום ההולדת שלו התייצבו בכירי הזמר המזרחי בישראל שבאו לעשות כבוד לכוכב השעה בז'אנר.
עדי ביטי ריהאנה סטייל
אני לא מכיר את הילדים ובטח שאיני מתכוון להעביר ביקורת על זמרים רכים בשנים. בהחלט ייתכן שמדובר בכמה מהשמות החמים הבאים בתעשיית המוזיקה הישראלית, אבל הדגש צריך להיות על - הבאים. לא על ילדים בגיל טיפשעשרה שלא יודעים דבר וחצי דבר על העולם ואין להם שום כלים כדי להתמודד עם עולם המוזיקה, שלטובת ההורים שלא באמת מבינים - הוא עולם אכזר וקשה במיוחד.
"הוא מאוד בוגר לגילו" או "היא מאוד רוצה את זה ואנחנו משגיחים עליה", הם חלק מהמשפטים המתרצים של ההורים שמפקירים את ילדיהם לטובת תעשייה שבה הם צריכים למכור מיניות מול מצלמה. על מה בדיוק חושבים אותם הורים? עד כמה הילד יכול להיות בוגר כשהוא עדיין לא סיים בית ספר יסודי או במקרה הטוב חטיבת ביניים? מדוע ילד צריך להתעסק בגיל כזה עם יחצנים, מנהלים מוזיקלים, או ראיונות עם כתבים בזמן שהם אמורים לעשות שיעורי בית? למי זה טוב? לילדים בטוח שלא.
כבר שרה על אהבה וחתונה. אגם בוחבוט
לא צריך ללכת רחוק כדי לראות כיצד מסתיימות תופעות מסוג זה. במקרה הטוב זה נגמר כמו רוני סופרסטאר (רק נזכיר להורים את המעריץ האובססיבי שרדף אחריה ואיים על חייה, והיום היא מנסה לשקם את הקריירה שלה כאחרונת פליטות הריאילטי בעונה הבאה של "המירוץ למיליון"). אבל ביטי או בוחבוט לא רוצים להיות רוני סופרסטאר. הם לומדים ממיילי סיירוס וג'סטין ביבר. האחרונים לפחות התחיל תמימים בתור האנה מונטנה וילד בתספורת קסדה. התמונות היחצניות של ביטי לעומת זאת, מוכרות כבר עכשיו סקס נטו. האם זה מה שילדה בת 13 צריכה למכור? האם זה בכלל מה שהיא צריכה לדעת?
תעשיית המוזיקה היא תעשייה קשה וחסרת רחמים. בסופו של דבר, לא משנה כמה הילד חמוד או איזה קול יפה יש לו ואפילו כמה כסף יש להורים. כשזה ייגמר, הילד ייזרק לטובת הפרויקט הבא. אין שום סנטימנטים ורגישות כי זה עסק לכל דבר - ועסקים, הורים יקרים, זה לא משחק ילדים. זמרים בוגרים נפלו לדיכאונות וחוו אפילו אשפוזים ושימוש בתרופות וסמים כשההצלחה חמקה להם מבין האצבעות. כיצד אמורים להתמודד ילדים שמתחילים להופיע בציבור בגיל צעיר מדי ויחוו אכזבות והשפלות? ואלו רבותיי, תמיד מגיעים בסוף.
ההורים צריכים היו לקום ולומר להם מילה אחת - לא! הם צריכים לשאול את עצמם אם המחיר שישלמו בעתיד שווה את המלחמה עם הילד שחושק בזוהר. הם צריכים להיות בעלי הסמכות ולמלא את תפקיד המחנכים, להסביר שזה עוד מוקדם ושלכל דבר יש את הזמן והילדות תחמוק ולא תשוב לעולם. תנו להם לגדול בשקט. שום דבר לא בוער - מי שטוב, יצליח גם בגיל 20.
