מעגל החיים / טור
בחייה נבחרת ספרד הבהירה לנו באופן ברור שאם יש לך דרך מצליחה, אל תתבייש להמשיך בה ולהקצין אותה. עכשיו, במותה, היא לימדה אותנו שצריך לדעת מתי להרפות ולשנות כיוון. אולי תהיה נבחרת אחרת שתתפוס את הפסגה, אבל אין סיכוי שידברו עליה בראי ההיסטוריה כמו המלכה באדום שעזבה אותנו
זה מעגל החיים
והוא מניע את כולנו
בין ייאוש לתקווה
בין תקווה לאהבה
זה המעגל. מעגל החיים
מעגל החיים, אם אנחנו רוצים ללמוד משהו ממלך האריות, נוגע בכולם. אפילו המלכה, החיה החזקה ביותר באיזור, מסיימת מתישהו את תפקידה בעולם הזה. זה כך בכל עולם ובכל ה-עולם, גם בזה של הכדורגל, בו נבחרת ספרד, או שאולי עלינו לומר הכדורגל הספרדי כולו, שלטה במשך קרוב לשמונה שנים ביד רמה.
לדעת רבים, ספרד ואינספור מסירותיה אולי לא הייתה המלכה היפה והזוהרת ביותר, אבל עם יופי לא הולכים למכולת ולא שומרים על יציבות ממלכה. אף אחד לא יכול לחלוק על העובדה שספרד שמתה אתמול בריו דה ז'ניירו היא המלכה שנותרה בארמונה לזמן הארוך ביותר.
חגיגת מונדיאל ב-ynet ספורט
"הטיקי-טקה מת". ספרד, בבוקר שאחרי ההדחה
כל הסיבות לכישלון של אלופת העולם / תומר גנור
גמר את המונדיאל? בנטו: "רונאלדו כשיר ב-100 אחוז"
וגבריאל לימה, אקס סכנין, בפנייה למאמן נבחרת ברזיל
מאז הנפת הגביע של פאביו קנבארו במונדיאל 2006 ועד הרגע בו רובין ואן פרסי ואריין רובן חוררו את הרשת של איקר קסיאס, ניצחה ספרד ב-56 מתוך 66 המשחקים הרשמיים שהשתתפה בהם וכמעט ולא ספגה שערים. שבעת הכדורים שקסיאס הוציא מהרשת בשני המשחקים במונדיאל הנוכחי הם יותר מהכמות המשותפת שספרד ספגה בשלושת הטורנירים בהם זכתה. זו התרסקות קטסטרופלית, נפילה נדירה בעוצמתה.
הנפילה הזו מוזרה ולא מוזרה כאחד. ההרכב שפתח במשחק מול צ'ילה הורכב כולו משחקנים שמככבים בריאל מדריד, ברצלונה, אתלטיקו מדריד, באיירן מינכן, מנצ'סטר סיטי וצ'לסי, כולן בעשיריה הפותחת של הקבוצות החזקות על הגלובוס. לספרד, ולא משנה באיזו שיטה היא משחקת, יש שחקנים יותר טובים מהולנד ומצ'ילה. מצד שני היא לא מוזרה כי יש דבר שנקרא עייפות החומר והכתובת הייתה על כל קיר בברצלונה בעונה החולפת.
אני לא אוהב את ההצהרות על מותו של ה"טיקי-טקה" כי אני לא חושב ששיטת המשחק היא הדבר היחידי שהביא להצלחה אלא רק צד אחד של המשוואה. הצד השני הוא השחקנים. בספרד עלה דור שהתאים בדיוק ל"טיקי-טקה", והשניים - השחקנים והשיטה - התאימו אחד לשני כמו כפפה ליד. השיטה לא הייתה עולה לגדולה בלעדיהם והם לא היו מגיעים להישגים בלעדיה. החיבור היה מושלם.
קחו את אותם השחקנים שהפסידו אתמול, רק בכושר של 2009 עד 2012 - לא משנה כמה
היו "לומדים" לשחק נגדם, מול ה"טיקי-טקה", כפי שרבים טוענים שקרה כיום, הם לא היו מצליחים לעצור את ספרד כי השחקנים עצמם, אלה שהוציאו את השיטה אל הפועל, היו בשיאם. לכן, עייפות החומר, עייפות טבעית שהגיעה לאחרונה, היא שהביאה לסוף. גם לשחקנים הטובים ביותר קשה להיות בטופ כל כך הרבה שנים.
הסיבה הנוספת לנפילתה של ספרד קשורה בשחקן אחד ויחיד ושמו צ'אבי, והדברים נאמרים פה לזכותו ולא לגנותו. צ'אבי היה המנוע של ספרד וברצלונה. הוא התבגר, ובשנה האחרונה כבר אינו אותו צ'אבי שמנהל את המשחק באופן אוטומטי. ירידת הכושר שלו משכה למטה שתי קבוצות שלמות. האמת, צריך לדבר גם על איקר קסיאס, עם שני משחקים לא טובים במונדיאל שמתלווים לטעות קשה בגמר ליגת האלופות. כנראה לא סתם הוא נשאר על הספסל, גם אצל ז'וזה מוריניו וגם אצל קרלו אנצ'לוטי. צ'אבי וקסיאס הם הסמלים, והקפטנים, של שתי הקבוצות שפיתחו בשנים האחרונות רמת פופולריות בלתי נגמרת. הסיום שלהם הוא סיומה של ספרד שהכרנו.
אי אפשר להפריד את ספרד מברצלונה והשחיקה של האחת הייתה צריכה לבשר על נפילתה של האחרת. גם את המורשת והזיכרון של השתיים אי אפשר להפריד. ספרד לא הציגה את הכדורגל היפה ביותר ולא כבשה הכי הרבה, אבל היא הייתה הנבחרת האירופאית הדומיננטית ביותר בהיסטוריה של הכדורגל. אולי אף הנבחרת העולמית הדומיננטית ביותר, כשברזיל, בשתי תקופות שונות, היחידה שמערערת עליה.
ספרד הגדולה גם לימדה אותנו במותה שיעור על כדורגל, ששווה לערך לזה שלימדה אותנו בחייה. בתחילה היא הבהירה לנו באופן בהיר וברור שאם יש לך דרך מצליחה, אל תתבייש להמשיך בה ואף להקצין אותה. עכשיו היא לימדה אותנו שאם השחקנים המתאימים כבר לא נמצאים, או שאינם בכושר מספק, צריך לדעת מתי להרפות ולשנות כיוון.
בשבוע שעבר, אחרי ההפסד להולנד, הייתי במחנה האימונים של ספרד בקוריטיבה.
כמעט כל העיתונאים במקום ניחשו שהנבחרת שלהם לא תעלה לשמינית הגמר. הם גם הסכימו שדור השחקנים הזה סיים את דרכו, אבל מצד שני שידרו אופטימיות כי לספרד יש דור חדש מצוין. בנבחרת הנוכחית יש את דויד דה חאה, ג'ורדי אלבה, חאבי מרטינס, סרג'י בוסקטס, קוקה ודייגו קוסטה – כולם בני 25 מקסימום. ג'רארד פיקה וססק פברגאס רק בני 27. תוסיפו אליהם כישרונות מהנבחרת הצעירה כמו דניאל קרבחאל, איקר מוניאין או חסה ותקבלו חומר לעבוד איתו.
עד הזכייה ביורו 2008, ספרד עברה 44 שנים ללא תואר. היא תמיד הייתה נבחרת מוכשרת, אבל לוזרית. יש להניח שספרד תמשיך להיות אחת הנבחרות החזקות בסביבה, אבל פשוט לא דומיננטית כמו בשנים האחרונות. היא תהיה אחת מבין שווים במקום להיות ראשונה בין שווים. בתפקיד הזה אולי תהיה נבחרת אחרת שתתפוס את מקומה, כי ככה זה במעגל החיים, אבל לא משנה מי זו תהיה, אין סיכוי שידברו עליה בראי ההיסטוריה כפי שידברו על ספרד שעזבה אותנו השבוע.
אוהבים כדורגל? עקבו אחרי הטוויטר של אורי קופר והצטרפו לעמוד הפייסבוק של "הכל מקצועי"
עוד ב- ynet ספורט:
לפנייה לכתב/ת 
