אני מרוויח 7,000 שקל ולא מתבכיין / דעה
אלעד החליט מגיל צעיר שמשאלת ליבו היא לעסוק בתחום המחשבים, לכן הפך לתולעת ספרים. על הטיול אחרי צבא הוא ויתר והמשיך ללימודים גבוהים. אחרי שהחליף עבודות כמו גרביים, מצא עבודה בלמ"ס ותלוש של 7,000 שקל מספק אותו. טור תגובה לאמיר מרשות המסים
קוראים לי אלעד רחמים מזרחי, בן 28, עובד בלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בירושלים (למ"ס) כמפתח תוכנה. בקורות חיי תמצאו תואר בהנדסת תוכנה. כיום אני סטודנט לתואר שני במדעי המחשב. בעקבות הטור של אמיר שר, עובד קבלן ברשות המסים, אני רוצה להציג תמונה אחרת, כולה שאובה מניסיוני האישי.
כתבות נוספות בערוץ הקריירה של ynet:
הממשלה תדון: ירדנים יעבדו באילת
אחרי 26 כשכיר - פתחתי רשת משלי
יותר מכל רציתי לעסוק בתחום המחשבים: חומרה, תוכנה, רשתות וכדומה. הניסיון שרכשתי מהעיסוק בתחום יחד עם קריאת ספרים רלוונטיים לתחום בילדותי (הרי לא היה אינטרנט בשנות ה-90) תרם לי משמעותית בלמידת המקצוע בתחילת הדרך.
כשהתגייסתי לצבא ראיתי את עבודת הטכנאים בצה"ל - נגדים וחיילי חובה - והחלטתי שזה התחום שבו אני רוצה להתמקצע. וכך, בתום 3 שנות שירות צבאי פניתי ללימודי הפסיכומטרי. למי שתוהה למה לא יצאתי ישר מהצבא לטייל בעולם, אספר שכבר אז היה לי ברור שכל עוד אני יכול לנצל את היתרון היחסי שלי לעומת בני גילי בשוק העבודה – יהיה זה בזבוז זמן לשרוף את הזמן היקר הזה בתאילנד, הודו או ארה"ב.
לאחר שסיימתי את ארבעת חודשי הלימוד האינטנסיביים של הפסיכומטרי, התחלתי לעבוד כעובד קבלן בהר החוצבים שבירושלים, כעובד מחסן ממוחשב. אבל חוץ מהמילה "ממוחשב" לא היה שום קשר בין העבודה שביצעתי בפועל לבין מחשבים.
עם הזמן הכרתי את המהנדסים ואת תחומי העבודה, הן של מהנדסי האלקטרוניקה והן של מהנדסי התוכנה. ההיכרות הזו גרמה לי לעזוב את העבודה שלי לאחר 4 חודשים בלבד, לנטוש לחלוטין את רעיון הנסיעה לחו"ל ולהתחיל באופן מיידי בלימודי תואר מסודרים.
הלימודים לתואר נמשכו 4 שנים - לא כולל קורס הכנה - שבמהלכן עבדתי במגוון עבודות שחוץ מהצורך להתפרנס קשה לי למצוא קו מחבר ביניהן. חלק מהעבודות היו מעניינות ומאתגרות כמו העבודה ברשות המיסים בירושלים; חלקן היו מפרכות ומתישות, כמו הובלת דירות או פקיד במשרד החינוך.
כל אחת מהעבודות האלה סייעה לי להכיר את שוק העבודה ו"על הדרך" גם להכיר כמה עובדי מדינה (שכולם אוהבים לשנוא) מדהימים, שבסופו של יום מביאים אוכל לביתם כמו כולם, במשכורת נמוכה ואפשרויות קידום ששואפות לאפס.
בסיום התואר ניגשתי לעשרות ראיונות עבודה בתחום התוכנה ולעתים גם בתחומים משיקים כמו טכנאי מחשבים, תמיכה ברשתות וכדומה. במקביל, הגשתי קורות חיים למשרה שבה אני עובד עד היום, וזאת למרות שבסביבה החברתית שלי כולם התנגדו לרעיון הזה.
לא נפלתי בסטטיסטיקה
המבחנים היו קצת מוזרים ולא נראו לי קשורים לתחום שבו היתי עתיד להשתלב; וגם זמן ההמתנה למענה היה ממושך. אבל לבסוף הוזמנתי לראיון בלשכה, שבסופו אמורה היתה להתקבל החלטה על איוש שתי משרות בלבד של מפתחים, מתוך מאות שהתמודדו על המשרה.
ביום הראיונות הכרתי אנשים שהמילה "תותחים" קצרה מלתאר אותם בתחום התוכנה והמחשבים. כאשר רק שבועות ספורים קודם לכן השלמתי את לימודי התואר. כיום אני עובד בלמ"ס בתחום שבחרתי, עם צוות פיתוח ומנהלת צוות מהטובים במשרד, עם משכורת שגבוהה ב-2,000 שקל מהשכר שעליו הצהיר אמיר, אך עם סיפוק וללא כל טענה.
ולמה אני מבלבל לכם את המוח עם הסיפור הזה? משום שלטעמי בכיינות אינה מקדמת אף אדם לשום מקום, בפרט לא בשוק העבודה. במקום לפזול ולהגיד "אני רוצה להיות כמו אחרים שמקבלים x וששכרם מגיע ל-y", אני ממליץ לקום ולעשות מעשה: ללמוד, להחכים, לשאוף, להתנסות, וגם להיכשל. רק ככה מתקדמים בחיים.
עשיתי בעבר ואני עדיין עושה טעויות, לעיתים קריטיות, במסגרת עבודתי. מדי פעם "אני חוטף קצת על הראש" ובצדק. אבל מכל אלה אני לומד, לוקח אחריות, מפיק לקחים וממשיך הלאה.
אני ממליץ לכל מי שמחפש עבודה לקום ולעשות מעשה. ללכת להתמקצע יותר בתחום העיסוק הספציפי. אחרי הכל כדאי לזכור שיש אלפי מתמודדים על כל משרה. אז מה מייחד אתכם ולמה שהמעסיק ישלם לכם יותר?
אני חושב שהתשובה לשאלה זו טמונה ברכישת השכלה מהותית שתיתן יתרון יחסי על פני מתמודדים אחרים. אני מבטיח שאימוץ קו המחשבה הזו ייאפשר להגיע למשכורת שאתם מפנטזים עליה.
לפנייה לכתב/ת 
