מכתב מרופא ערבי לרופא "מתנחל"
אם אתה מתייחס לטיפול בילד פלסטיני כ"אקט פלצני", אני מציע שתיקח חופשה, תחזור לביתך ותתבשם בצדקנות ובבכיינות שלך. מכתב פומבי לד"ר דודי משאלי שמסתייג מטיפול בפלסטינים בעקבות אירוע החטיפה
לפני מספר שנים הפציץ צכ"ל (צבא הכיבוש לישראל) את עזה. בהפצצת ביתו של ד"ר עז א-דין אבו אל-עייש נהרגו שלוש בנותיו. באותו הזמן ממש הוא טיפל בישראלים. חלקם חיילים או משפחותיהם שפגעו בבני עמו, וחלקם מתנחלים ששדדו את אדמת בני עמו. גם אחרי שבנותיו נרצחו בהפצצה שמר ד"ר אבו אל-עייש על צלם אנוש. הוא נשאר רופא.
בכתבתה של סמדר פלד בערוץ 10 סיפר רופא בשם ד"ר דודי משאלי שעד היום הייתה לו הזכות לנתח ילדים ולרפא אותם, גם ילדים פלסטינים. כיום, לאחר החטיפה, גילה הדוקטור המתנחל שהוא יותר מתנחל מדוקטור (הערה: משאלי הוא תושב אפרת לשעבר). הוא מתייחס לטיפול בילד פלסטיני מחברון כאל "מעשה של יפה נפש" או אפילו "אקט פלצני". ממש כך! אשתו אף אומרת שצריך להפסיק את החשמל לחברון ולעשות מצור ולהפסיק לטפל בילדים שלהם "כדי שיתייחסו לילדים שלנו כמו שאנחנו מתייחסים לילדים שלהם". ובכן, היא כנראה לא שמעה על מר גורלו של הילד מוחמד דודין בן ה-13 שנורה למוות שלשום על-ידי חיילי הכיבוש המחפשים אחרי הנערים הנעדרים-הנחטפים, שאני מייחל לשובם בשלום למשפחתם. הילד מוחמד דודין לא ישוב למשפחתו לעולם.
היא לא שמעה, וגם בעלה לא שמע על שני התלמידים נדים נווארה ומוחמד אבו טאהר שנורו ונהרגו על-ידי הצבא בביתוניה. הם כנראה לא שמעו על כמעט 2,000 נערים וילדים שנהרגו בשנים האחרונות ועל ילדים פלסטינים ש"נחטפים" בלילות מבתיהם ומבתי הספר "על פי הפקודות".
אני זוכר את עצמי נתקל בהרבה חולים עוינים שזיהו שקוראים לי אחמד. טיפלתי באנשים שאפילו כינו אותי בקריאות גנאי על רקע לאומי כי לא ראיתי בשליחותי הרפואית "פלצנות" או משהו יפה נפש. רופאים ערבים רבים מטפלים בקציני צבא ומשטרה במסירות למרות שאלה כנראה הרגו בבני עמם ופגעו בהם. טיפלנו גם באנשים שכנראה הפקיעו את אדמותינו, או בנהגי דחפורים שהורסים לנו את אל-עראקיב ואת הכפרים הלא-מוכרים בנגב. כי רופא זה שליחות. רופא זה אדם. לפני שאתה יהודי או ערבי. יפנים טיפלו באמריקנים ולהיפך. אגב, מעולם לא ביקשתי שיגידו לי תודה על טיפול שנתתי או סיוע שהענקתי. רפואה היא ערך תלוי-אדם ולא תלוי-לאום או דעה פוליטית. נכון, גם רופא הוא אדם עם רגשות ודעות, אבל המבחן שלו הוא ביכולת שלו לדחוק את הדעות הצדה ולא להחצינן.
ד"ר משאלי, אני לא רוצה לתבוע את הדחתך מטיפול בילדים כי אתה לאחרונה מגיע לעבודה כדבריך "עם דיכאון". רופא מדוכא יכול להיות רופא מדכא. אני בטוח שיהיו רופאים אחרים יהודים וערבים כאחד שיסכימו לעשות את מה שקשה לך לעשות: לנתח ילדים פלסטינים. צא לחופשה, חזור להתנחלות היושבת ממש על האדמות של משפחתו של הילד מחברון שאתה מפקפק בצורך להעניק לו טיפול, ותתבשם בהרגשה המזויפת של היותך חבר בקולקטיב צדקני, מנשל, בוכה ומשוויץ. ותהיה בטוח שכל פלסטיני יעדיף שאתם תסתלקו מאדמתו ובעניין בריאותו הוא מוכן להתפשר.
אגב, תאר לעצמך מה היו עושים לך אם היית רופא ערבי מאול אל-פחם שאומר אחרי שנהרגו 13 ערבים באירועי אוקטובר שקצה נפשו בטיפול ביהודים בגלל האירועים? הוא לא היה נשאר יממה בתפקידו, ממש כמו עובד הכנסת הערבי שהעז בדף הפייסבוק האישי שלו להשוות בין עצורים מנהליים פלסטינים לשלושת החטופים ומצא עצמו עף מהעבודה תוך שעות.
מתנחלים לא יקרים, צאו מהאדמה הפלסטינית. צאו מהנשמות של כולנו.
ולך, אני מעניק את השיר של מחמוד דרוויש: העוברים בין המילים החולפות. הגיע הזמן שתסתלקו - ايها المارون بين الكلمات العابرة خذوا اسماءكم وانصرفوا.
הבנת את זה דוקטור?
לפנייה לכתב/ת 
