"מתחת לקשיחות של הכלא - פועם לב עדין"

"זה לא ממש מפתיע אותי. זה לא בטבע הנשי לשרוד במקום נטול יושרה וכנות. כך נשים מתקשרות, דרך כנות. אין להן איך להתקיים בעולם ללא זה", אומרת בראיון ל-ynet השחקנית קייט מולגרו, גלינה "רד" רזניקוב מ"כתום זה השחור החדש", עבורכם.

"רד לעולם לא מרימה ידיים". מתוך הסדרה

מולגרו, שתחגוג בשנה הבאה 60, אמנם מוכרת בתקופה האחרונה בעיקר בזכות תפקידה כמנהלת המטבח והטבחית הראשית של כלא ליצ'פילד המסואב, אבל מחוץ לכותלי בית הסוהר נצרבה מולגרו בזיכרונם של חובבי המדע הבדיוני כקפטן קתרין ג'אנוויי, מ"מסע בין כוכבים וויאג'ר", האישה הראשונה שהנהיגה ספינה בסדרת "מסע בין כוכבים". בנוסף, מולגרו היא גם שחקנית תיאטרון מוערכת ואף היתה מועמדת בעבר לפרס גלובוס הזהב היוקרתי.

נראה שדמות הלביאה הדומיננטית מתאים למולגרו, שכן גם בעונה הראשונה של "כתום הוא השחור החדש" רד סומנה כמנהיגה, ואפילו מטילת אימה לפרקים (תקרית הטמפון בכריך העבש של צ'פמן, זוכרים?) בעונה השנייה, שעלתה החודש במלואה בנטפליקס בארצות הברית וב-HOT בישראל, מצבה של רד הפוך לחלוטין: היא הודחה מהמטבח שהיא כל כך אוהבת, הבנות שהיו סביבה נטשו אותה, ובעיקרון – היא נאלצת להתחיל מאפס ואולי אף גרוע מכך.

"היא לא נטולת כוח וממש לא נטולת אסטרטגיה", אומרת מולגרו על דמותה, "מי שצפה בסדרה ראה שהיא הולכת לחממה ולומדת איך לנצל אותה לטובתה, איך להפיק ממנה תועלת. רד לעולם לא אבודה. היא לא נכנעת, היא לא מרימה ידיים וכורעת תחת הדיכאון כמו שרואים הרבה בחברה האמריקנית, פשוט כי היא מחשיבה את זה כמותרות. היא מתגעגעת למטבח ולבנות, אבל תמיד עסוקה, אוספת חבורה חדשה. אז רד מעולם לא איבדה את כוחה. לא באמת.

"חשוב להבין שרד היא מנהיגה ועם זאת היא גם מלאה ברוך. האמת שהיא יותר מנהיגה מאשר אימהית, אבל יש בה גם המון רכות. הצד הקשוח שלה הוא פשוט תוצר של התנאים שבהם היא חיה. אחרי כל השנים האלו בכלא, הקשיחות היא כמו מעין גלימה בלתי נראית שהיא עוטה על עצמה על מנת לשרוד – וזה הכרחי, אבל מתחת לאותה הגלימה פועם לב עדין מאוד".

"כתום זה השחור החדש". נשים אמיתיות

קשה שלא לחוש בסערת הרגשות שמעוררת בה הרמיזה שאולי החברה רד רזניקוב הגדולה היא כבר לא מה שהיתה. בכל הנוגע לדמותה של רד בכלל ולמעמדה בפרט – נדמה כי מולגרו לא סתם מתחברת לדמות הזאת, היא ממש מגינה עליה. לרגע זה אף נשמע כאילו היא חיה אותה. אולי זה בגלל העובדה שמדובר במישהי אמיתית, אישה בשר ודם שפייפר קרמן, מחברת הספר שעליו מבוססת הסדרה ("כתום הוא השחור החדש: השנה שלי בכלא נשים"), הכירה בעת שהותה מאחורי סורג ובריח. את שמה האמיתי מולגרו לא מוכנה למסור, בעיקר מתוך כבוד אליה, אך גם כיוון שקרמן ביקשה ממנה להימנע מכך.

לומדת רוסית

"אני שומעת הרבה תגובות מסביב על הסדרה, נדמה לי שאנשים מתחברים לרוב הדמויות שם בקלות, אבל לגבי רד – אני חושבת שמה שבאמת בולט בה זו הכנות שלה", אומרת מולגרו. "זאת דמות שכתובה מעולה. חייבים לתת כאן קרדיט רציני לתסריטאית והמפיקה של הסדרה, ג'נג'י קוהאן. זה הכל הודות לדמיון המופלא שלה, יש לה דרך נפלאה להבין נשים באשר הן, בכל גיל ומקום".

הרגשת במהלך הסדרה שיש לך איזשהו מסר שהיית רוצה להעביר לנשים?

"כן בהחלט. אני חושבת שזה דבר נפלא לשבת מול המסך ולראות חבורת נשים שבאמת נראות כמו נשים אמיתיות – שזה דבר בלתי אפשרי בסטנדרטים של הוליווד היום. הנשים האלו נראות אמיתיות, הן מדברות כמו נשים אמיתיות והן מאד אותנטיות, וזה לא עניין של מה בכך בימינו".

מה היתה הסצנה הקשה ביותר עבורך?

"הסצנה בסוף העונה הראשונה שבה רד נשארת לבד ומודחת מתפקידה במטבח. היה לי קשה להיכנס לתוך אווירת הסוף הזאת, ההתאבלות על מה שהיה ולא עוד. בעונה השנייה היה לי לא קל לנוע כדמות בין אמון לחוסר אמון, בכל מה שקשור למערכת היחסים בינה לבין וי".

וי ורד. התקשתה עם המעבר בין אמון לחוסר אמון(צילום: נטפליקס)

לצד הקושי, יש לא מעט קטעים קומיים בסדרה.

"כן, בהחלט, אבל בעונה השנייה אין יותר מדי הומור שחור עבור רד ואיכשהו הדמות שלי מצליחה ליצור סאטירה, הפעם זה בעיקר עם השותפה החדשה לחדר, פייפר. אני חושבת שבאופן כללי, בעונה הנוכחית סאטירה הוא שם המשחק עבור רד".

המבטא הרוסי שלך לא רע בכלל.

"תודה רבה, מעניין לשמוע את זה מנקודת המבט שלך, כישראלית. אני לומדת עכשיו רוסית. אני עדיין לא יודעת מתי בדיוק אוכל לדבר באופן שוטף, אבל אני עובדת על זה חזק ולמען האמת בעונה הבאה אני מדברת הרבה רוסית. זה לא מספיק רק ללמוד מילים וכו', שפה צריכה ממש לשבת לך טוב על הלשון, ואני באופן אישי חייבת להבין מה אני אומרת, אז זה לא פשוט ואני מתארת לעצמי שאני הולכת לעבוד על זה די קשה".

היית רוצה לגלם דמות אחרת?

"לא ממש לא. את יכולה לחשוב על דמות כזאת שהייתי יכולה לגלם"?

לא. ואני חייבת להודות שהדמות שלך די מזכירה לי את אמא שלי, לפחות במובן של מישהי שדואגת לכולם, בעיקר בכל הקשור לאוכל.

"אני אקח את זה כמחמאה רצינית".