כך סין כובשת את הוליווד - בהסכמה
שוק הקולנוע הסיני גדל בקצב מסחרר, והוליווד מוכנה לעשות הכל בשביל לגזור משם קופון: לערוך מחדש סרטים כך שיתאימו לטעם הקהל ולדרישות השלטון, להכניס כוכבים וספונסרים מקומיים להפקות ענק ובאופן כללי לתת לסינים להשתלט להם על הביזנס. בתמורה, הסינים מערימים קשיים, מעלים מסים ומכריזים על מלחמה
מה לא עשו אולפני פרמאונט בשביל לגרוף סכומי עתק בסין עם "רובוטריקים 4": חלקים נרחבים מהסרט צולמו בהונג קונג ובבייג'ינג. לתפקידי משנה משמעותיים לוהקו שחקנים סינים, שחלקם נבחרו במסגרת תוכנית ריאליטי ששודרה במדינה. הקרנת הבכורה העולמית נערכה בהונג קונג. הם אפילו הכניסו ספונסרים מקומיים. בתמורה, הם עברו גיהנום.
זה התחיל כבר בצילומים בהונג קונג: הרשויות הסיניות לא אפשרו להפקה לחסום את הסט, מה שהוביל בהמשך לתקרית אלימה - בריונים מקומיים תקפו את הבמאי מייקל ביי לאחר ניסיון סחיטה שלא עלה יפה. בהמשך, שבוע לפני שהסרט אמור היה לצאת, החברה הסינית שמחזיקה במלון פנגו פלזה בבייג'ינג, ושלקחה חלק במימון הסרט - תבעה לערוך אותו מחדש ולהסיר ממנו את הסצנה שבה מופיע המבנה הגרנדיוזי שבבעלותה, בטענה שהאולפנים לא כיבדו את ההסכם.
המשבר נפתר ברגע האחרון, לא לגמרי ברור באיזה מחיר. לאור התגובה של אולפני פרמאונט בתחילת הפרשה, אפשר להניח שהם לא ניהלו מאבק עיקש במיוחד. "אנחנו מצטערים על כך שהחברה לא מרוצה משיתוף הפעולה ופועלים על מנת לפתור זאת", אמרו שם בקורקטיות וקינחו בחנופה בוטה: "למלון יש נוכחות בולטת בסרט והוא נראה נהדר על המסך".
אבל השיא הגיע אתמול (ו') - סוף השבוע הראשון של הרובוטריקים והשקרניקים בבתי הקולנוע הסיניים: ז'אנג הונגסן, ראש לשכת הקולנוע הסינית, קרא באופן פומבי לרשתות בתי הקולנוע במדינה שלא להקצות את כל ההקרנות לשובר הקופות האמריקני, זאת במטרה לקדם הפקות מקומיות. "זו השנה שבה הקרב בין סין להוליווד מתחיל באמת", אמר, "אנחנו צריכים להתגונן ולהילחם על הטריטוריה התרבותית שלנו". הצהרת מלחמה של ממש.
האם הפעם אפשר לצפות לתגובה חריפה מצד בכירי הוליווד? אולי, אבל קשה להאמין. ככה זה כשמתעסקים עם הענק הסיני: תעשיית הקולנוע האמריקנית תמיד דורכת על ביצים. וההתנהלות של פרמאונט - שלא שכחה את 168 מיליוני הדולר שהניב הסרט הקודם בסדרה במדינה הקומוניסטית (או קומוניסטית לכאורה, תלוי את מי שואלים), ומצפה אפילו ליותר בסיבוב הנוכחי - היא בסך הכל דוגמה אחת לדינמיקה המורכבת שבינם לבין סין.
להוליווד אין פה עמדת מיקוח מוצלחת במיוחד: המשמעות הכלכלית של שוק הקולנוע הסיני הפכה בשנים האחרונות דומיננטית במיוחד, שנייה רק לארצות הברית עצמה. ישנן הפקות שהיא אפילו היתה גלגל הצלה עבורן - "פסיפיק רים" למשל (בסוף השבוע הכריז הבמאי גיירמו דל טורו על הסיקוול באופן רשמי. זה לא היה קורה בלי הצופים בסין). ובשביל להצליח שם, הם מוכנים להרחיק לכת - ממש כמו שעשו ב"רובוטריקים 4": להציב כוכבים אסייתים בתפקידים בולטים, לצלם בלוקיישנים רחוקים, לשגר משלחות עמוסות כוכבים לפרמיירות במזרח וכן, אפילו להתאים את הסרטים לטעם הסיני. אולי גם לטעמו של השלטון הנוקשה.
צ'יינה גאט טאלנט. מחפשים שחקנים סינים בריאליטי ל"רובוטריקים 4"
כי המהמורה הראשונה היא זו שמציבה המדינה עצמה: זו עדיין מגבילה את מכסת הסרטים הזרים שנכנסים לסין (נכון לעכשיו, היא עומדת על 34 סרטים מדי שנה - רובם אמריקניים). והאולפנים עושים הכל בשביל לעבור את הסלקציה. כן, אל תצפו לראות הרבה נבלים סינים בזמן הקרוב. מזל שעדיין יש לנו רוסים ומוסלמים.
הצנזורה יכולה לדחות את הסרט משלל סיבות. הנפוצה שבהן היא הופעתן של דמויות שמחזקות סטריאוטיפים סיניים - כפי שקרה לסרט השלישי בסדרת "שודדי הקאריביים" - ממנו נעלמה לחלוטין אחת הדמויות, ו"גברים בשחור 3" שגם משם הוסרו כל החייזרים שהסתתרו תחת פנים סיניות. אבל ישנן סיבות תמוהות הרבה יותר. מגרסת התלת-ממד של "טיטאניק" למשל, הוסרה סצנת העירום המפורסמת של קייט ווינסלט על הספה מחשש שהצופים ישלחו ידיים.
אפילו קוונטין טרנטינו, שידוע כבמאי שקנאי לחופש היצירתי שלו, חתך מסרטו "ג'אנגו ללא מעצורים" כמה סצנות אלימות במיוחד בשביל לעבור את דלת הכניסה לסין. וכשהודיעו לו רגע לפני תאריך היציאה, ללא כל הסבר, שבכל זאת הוא נדחה - הוא ערך אותו בשנית, עד שלבסוף הסינים התרצו (זה לא ממש השתלם לו בסופו של דבר, אגב).
גם ג'וס ווידון, במאי שלא ממש חרד למעמדו בהוליווד, הודה לפני כשנה, בעת כתיבת סרט ההמשך של "הנוקמים", ש"אם מישהו מהאולפנים יבוא אלי ויגיד, 'אנחנו רוצים לעשות חלק מזה בסין', אצטרך לשקול את זה ברצינות. סין על הרדאר שלי. בשלב זה, היא חייבת להיות".
צופים, קדימה!
המספרים שמאחורי התעשייה הזו מסבירים הכל בפשטות: ב-2011, הכנסות בתי הקולנוע בסין חצו לראשונה את רף שני מיליארד הדולר. שנתיים מאוחר יותר, הן כבר הסתכמו ב-3.6 מיליארד - והתחזיות לשנה הנוכחית כבר מדברות על 4.5 מיליארד דולר. צפי למיתון? שכחו מזה: ב-2013 התווספו לשוק הסיני עוד כ-5,000 מסכי קולנוע, ורק בחודש שעבר נסגרה עסקה שמבטיחה הקמה של עוד קרוב ל-800 אולמות תלת ממד תוך שלוש שנים. אם בסיכום השנה ההוליוודי עליה של חמישה אחוזים בקופות נחשבת משמעותית, השוק הסיני עובד בסדרי גודל של 25-30 אחוזים.
או פחות: לפני כמה חודשים, החליטו הסינים לגבות מס נוסף של שני אחוזים מתוך הכנסות הסרטים. האולפנים ההוליוודיים סירבו להשלים עם הגזרה - לטענתם, ההסכם שלהם מול המפיצים בסין הגדיר בפירוש ששום מס נוסף לא ייגבה מתוך הנתח המצומצם ממילא שנותר להם. הסינים לא ויתרו, ופשוט הפסיקו להעביר כספים למשך כמה שבועות. תוך זמן הקצר הודיעו בכירי הוליווד שהמשבר נפתר.
ניחוש פרוע: הפשרה (שלא נחשפה) היתה נוחה להם הרבה פחות מאשר לסינים. גם הניסיונות החוזרים של קברניטי תעשיית הקולנוע האמריקנית להסיר את מכסת הסרטים, או לכל הפחות להגדיל אותה, עדיין לא הביאו לשינוי משמעותי במדיניות הסינית. נכון לעכשיו מדברים שם על הסרת המכסה ב-2017. נחיה ונראה.
כן, הוליווד יודעת להיות כוחנית כשהיא רוצה, אבל לא מול היריב הזה. כי בפועל, הסינים זקוקים למפיקים האמריקנים הרבה פחות משהם זקוקים לקהל הסיני. השוק האמריקני דורך במקום מזה תקופה ארוכה. העליה בהכנסות הביתיות בארצות הברית בדרך כלל נובעת מעליה במחירי הכרטיסים, לא במספר הצופים והמסכים. אז אם אי אפשר להילחם בתנאים, אפשר לנסות להעמיק את שיתוף הפעולה ולמקסם את הרווחים שם. גם אם המשמעות היא לתת לסינים דריסת רגל משמעותית בניהול תעשיית הקולנוע האמריקנית, ולא רק בצריכה שלה.
מאחורי הקלעים: הסצנות שלא ראיתם ב"איירון מן 3". כי אתם לא סינים
השיטה שהולכת ותופסת תאוצה להגדלת ההכנסות מסין היא הכנסת שותפים מקומיים להפקה. בדרך זו, יכולים האולפנים להגדיל את הנתח שלהם מהרווחים ל-40 אחוז ואף יותר. כזה היה המקרה של "איירון מן 3", שהיה שובר הקופות האמריקני הגדול ביותר במדינה ב-2013, ומומן חלקית על ידי החברה הסינית DMG Entertainment. קטעים מהסרט צולמו בבייג'ינג, בן קינגסלי גילם דמות עם מאפיינים סיניים, ויוצרי הסרט אף הגדילו לעשות וערכו לו גרסה הסינית שונה - עם תוספת של דמות שלא מופיעה במקור, ומגולמת על ידי כוכבת מקומית.
אבל אם ב"איירון מן 3" עוד סיפקו גרסה נפרדת, המגמה הנוחה יותר בהוליווד מכוונת לגרסה אחודה שפשוט תתאים לכולם. "אנחנו הולכים לראות שינויים משמעותיים מאוד בחמש השנים הקרובות", אמר לא מזמן לפוקס ניוז בכיר באתר BoxOffice.com, "הצופים האמריקנים הולכים להיות בהלם מהשינויים האלה. הוליווד צריכה לייצר עכשיו מוצר גלובלי, ועכשיו לומדים שם שזה לא מספיק רק להכניס שתי סצנות בסין ושחקן או שניים מהמדינה". אגב, מחקר שהתפרסם החודש העלה שלצופה הסיני הממוצע נמאס מהנטייה של הוליווד לחזור על עצמה (ובעיקר הכוונה לרימייקים וסיקוולים), כך שמהנכונות הזו לרצות אותם אולי עוד ייצא גם משהו טוב.
למרות הצמיחה המהירה ושלל הפקות שכבר יצאו לדרך, זוהי רק תחילתו של התהליך. "הציפיות הן ש-2014 תהיה השנה שבה הסינים באמת יעמיקו את השתתפותם במימון ובהפקה של סרטים בינלאומיים גדולים", נבאו לאחרונה באתר הוליוווד ריפורטר.
וכשהסינים נכנסים מהדלת הכלכלית - תהיו בטוחים שהם לא יעצרו שם, וגם לא בשינויים קוסמטיים בתוכן. או כמו שניסח זאת העיתונאי גארי סוסמן בטור שפירסם ברולינג סטון: "הוליווד אולי מלאה באנשים שיענדו סרטים להבעת הזדהות עם הדלאי לאמה, אבל אף אולפן שם לא הולך לעשות עוד 'שבע שנים בטיבט' בזמן הקרוב".
