טעים בבירת הגליל: נצרת על המזלג
סמטאות צרות, פיאצות קטנות ואוכל משובח ומבלי לעבור בדיוטי פרי. רפי אהרונוביץ' לקח את הגברת ועלה סופשבוע אחד אל נצרת - העיר הכי איטלקית בישראל. יש גם מתכון של ספייריבס ברוטב ברביקיו למי שנשאר בבית
עוד מתכונים בערוץ האוכל:
כבר המון זמן לא היינו בנצרת ובאופן מפתיע הפעם לא טעמנו חומוס, פלאפל או אפילו צלע טלה אחת, כל מה שעד לא מזמן התקשר מבחינת אוכל עם העיר. אבל אני מקדים את המאוחר ומיד תבינו הכל.
התחושה שהייתה לנו כשהגענו לכאן ושנמשכה כל סוף השבוע היא שאנחנו בחו"ל, רק בלי הדיוטי פרי. השלטים הלא מוכרים, הרחובות בעיר העתיקה וכיכרות עגולות, פיאצות שכאלה - הכל ממש הזכיר לי את איטליה.
את ארוחת הערב הראשונה שלנו העברנו במסעדה בעלת השם המסקרן "דנטה", שקרויה על שם המשורר והפילוסוף האיטלקי, מחבר "הקומדיה האלוהית" (שהיא בכלל לא קומדיה, אבל זה כבר סיפור אחר).
וויתרנו בלב כבד על הישיבה בחוץ, בפיאצה שמול כנסיית המעיין, והתיישבנו בחלל הפנימי, הממוזג והקריר של המסעדה המעוצבת. נתחיל מהסוף: האוכל טוב מאוד ולעיתים מעולה. אבל את כל זאת לא ידעתי כשאחזתי בידי בתפריט, שכלל מיש-מאש של מנות מדוגמות ומתוחכמות של מסעדת שף לצד תפריט גריל בשרים ובנוסף גם ארוחות בוקר. בלגן בתפריט מעיד על פי רוב גם על בלגן באוכל ונמלאתי בחשש. כמה שמחנו להתבדות ולגלות שבמקרה של דנטה לא כך הדבר.
בעודנו מתלבטים, המלצרית החביבה שהבחינה בנו הציעה שפשוט נלך על ארוחת הטעימות. "רעיון מעולה!", אמרתי. עד שהאוכל הגיע, העפתי מבט מסביב. הבר היה מאובזר היטב ומאחוריו עמד מקרר יישון לבשר, אמנם לא גדול, אבל מלא בכל מה שצריך והכל נראה טוב. התקרבתי לתת הצצה והתרשמתי לטובה.
בעודי נשען על הבר ובוהה במקרר, החלטתי להזמין גם על הדרך משהו לשתות. "שמעתי שהזמנתי ארוחת טעימות, אולי אתה רוצה שאני פשוט אתאים לכם משקאות לפי המנות שייצאו?", שאל. עוד רעיון מעולה, וכך היה. כל הכבוד לבחור - לברמן הזה היה ראש טוב ויד מעולה. לראייה: הקוקטייל הראשון התבסס על ליקר גרנד מרינייה ועבד מצוין עם מיני פוקאצ'ות וחמאה שהגיעו לשולחן ופתחו, כולם יחד, את התיאבון.
הקוקטייל השני כלל וודקה מתובלת בפירות יער (אקציה שחורה – בדקתי עבורכם!) וג'ינג'ר. הוא הלך כל כך טוב עם סלט הקיסר הרענן - סירות של אנדיב עם אגוזי מלך, בצלצלי שאלוט, זיתים שחורים, עגבניות מנומרת ומעל לכל רוטב קיסר קלאסי ונתחוני אנשובי - עד שהמשכנו איתו לעוד שתי מנות.
הפסקה קלה. עוד משקה ואחריו הגיע כריך פילה טרטר בקר בתיבול בלסמי, שמן כמהין טרטופו וגם עגבניות מיובשות, צלפים, עגבניות שרי צהובות, גבינה מלוחה ועדינה ונבטי אפונה. מנה עשויה היטב ומאוזנת להפתיע.
המנה הבאה היתה מורכבת ממספר גלילים קטנים של חזה אווז צרובים במחבת ומשתכשכים ברוטב פטל, קרם ליצ׳י, מוס משמש, צנוברים ופירות יער. למרות השפע המבלבל, זה היה טעים, שוב הודות ליד האמונה ובכלל - חמצמצות ומתקתקות הולכים נהדר עם חזה אווז.
עוד הפסקה ונשארנו באווז או יותר נכון: בנתחוני כבד אווז עם רוטב שוקולד לבן וחתיכות ואפל, מנה שנולדה ללא ספק בהשראת מנת הדגל של השף אביב משה מ-"מסה", שמגיש אותה כמעט 10 שנים במסעדתו. המחווה לא עשתה בושות למקור. הוספנו מעט פלפל שחור לכל העסק, עוד צלחת של הפוקצ'ות הקטנות ( ולי גם שוט של וודקה נקיה שהשתלבה לא פחות טוב מהקוקטיילים) – ונהנינו מכל רגע.
אחרי כל זה, הגברת כבר הקימה ידיים. אני מצדי הבטתי במקרר הבשר בעיניים גדולות. מאד רציתי ללכת על אנטרקוט בקר גדול על עצם אבל גם לי יש גבולות (שאגב - אותם גיליתי רק לאחרונה עם הגיל). הלכתי על אופציה קלאסית וקלילה יותר - פילה בקר. פילה הוא נתח בעייתי בישראל - במדינתנו לרוב הוא אנמי וחסר גוף רציני. כאן הוגש למרבה השמחה נתח מעולה שהוגש לצד רוטב בלסמי מצומצם, בטטות דקות ופריכות, פירה וברוקולי. מנה שלא ניסתה להמציא מחדש את הגלגל והצטיינה בזכות חומרי הגלם. לקינוח חלקנו טארט טאטין משובח. בזחילה קלה קמנו מהשולחן.
כנאפה וקפה בסיור אוכל בשוק
למחרת בבוקר ובפקודת הגברת, התייצבנו לסיור אוכל שלמיטב הבנתי יוצא בכל שבת בוקר מהמסעדה, לא לפני שאכלתי שם גם ארוחת בוקר - ביצים עלומות על אספרגוס וביצת עין על תרד חלוט עם גבינת עיזים, כל זה על פרוסת לחם עבה קלויה. פעמיים קפה והייתי מוכן נפשית לסיור.
למדריך שופע הידע והעליצות קראו קוסטה. אני, בתור נודניק התורן בקבוצה, ניסיתי ואף הצלחתי למשוך את הסיור יותר לכיוון השוק הקטן והססגוני. גילינו ירקות בטעמים נשכחים, תפוחי אדמה שמושקים רק מהגשם כשעוד העפר דבוק עליהם, בית קלייה של קפה, גבינות שנמכרות על ידי כפריות מהסביבה ואיך אפשר – גם כמה בקלאוות וכנאפה אחת.
חזרנו אחרי הסיור למלון, עייפים ומרוצים. הניחוחות והטעמים, הצלילים והבריזה בפיאצה שמול המעיין, החדש מול ישן והעירוב שלהם – כל אלו סיכמו יחד שיש מה לחזור לביקור וחקירה קולינרית יסודית יותר בבירת הגליל.
ספייריבס ברוטב ברביקיו
לאחרונה מתרבים המקומות שמגישים צלעות בגרסאות שונות ברוטב ברביקיו. פה העליתי לפניכם זו שיטה ישנה ויעילה שבזכותה אפשר להכין צלעות נימוחות מבפנים ופריכות מבחוץ באמצעים ובמקום של דירה במרכז העיר.
המרכיבים ל-4 סועדים:
1.5 ק"ג צלעות חזיר או טלה (3-4 צלעות לסועד) - מבקשים מהקצב להשאיר את הצלעות בשדרות שלמות ורק לחרוץ חריץ ביניהם על מנת שיהיה קל להפרידן אחרי הבישול.
2 פלפלי צ'ילי יבשים
3 עלי דפנה
1 כף של חומץ אורז
לרוטב ברביקיו (אפשר להחליף גם ב250 גרם רוטב קנוי):
1/2 כוס קטשופ
3 שיני שום כתוש
1 כפית דבש
1 כפית סויה
1 כפית חומץ בלסמי
1/4 כוס רוטב צילי מתוק
1/4 כוס וויסקי - חשוב! מוסיף טעם מעושן
אופן ההכנה:
- מביאים לרתיחה סיר מלא במים עם עלי דפני ופלפלי צ'ילי. מכניסים פנימה את שדרת הצלעות ומביאים לרתיחה שנייה. מנמיכים את האש למינימום ומבשלים 40-50 דקות עד שבשר הצלעות מתכווץ מעט והעצמות מתחילות לבלוט. מוציאים מהמים, מייבשים היטב ומניחים להצטנן על רשת או מגבת.
- מכינים את רוטב הברביקיו: מערבבים את כל המרכיבים. את הרוטב שהתקבל מעבירים לקערה גדולה ומוסיפים כעת לתוכה את הצלעות. מניחים לטעמים להיספג שעה-שעה וחצי מחוץ למקרר.
- מניחים תבנית ריקה בתנור שחומם מראש לחום של 200 תבנית ומעליה – רשת שעליה הצלעות. אופים 15-20 עד שמעטה הצלעות פריך מבחוץ. מוציאים בזהירות - הצלעות עלולות להתפרק, מברישים שוב ברוטב הברביקיו, מניחים 2-3 דקות להצטנן ומגישים מייד.
לאתר של רפי אהרונוביץ' , מייסטר בשר ובעל הטור מר בשר