"למה הכניסו אותנו לכלא?"
טינה מקאמה הייתה אמורה לקבל מעמד רשמי בישראל בשל בתה האוטיסטית שנולדה בארץ. אבל אז הבת יצאה לבדה מהגן ונדרסה למוות. המקרה לא עשה רושם על משרד הפנים ומאז היא נעצרה והושלכה לכלא עם בתה הקטנה. הסיפור המלא היום במוסף "24 שעות" של "ידיעות אחרונות"
בינתיים הבת, נאפיסה, נהרגה בתאונת דרכים נוראה אחרי שיצאה לבדה מגן הילדים, ונקברה כאן. לו הייתה עדיין בחיים, טינה ושתי בנותיה - הקטנה עוד לא בת שלוש - היו מקבלות מעמד חוקי. אבל למרבה הצער, נאפיסה איננה, ועבור מדינת ישראל זו כנראה סיבה טובה מספיק לעקור ילדה בת שלוש מהגן ולשלוח אותה יחד עם אמהּ לכלא בגבעון, שבו שהו למשך יותר מחודש ימים.
טינה הגיעה לישראל באוגוסט 1999 מגאנה. במשך שנה היא עבדה בבית אבות וטיפלה בקשישים. שלוש שנים לאחר מכן נולדה הבת נאפיסה. "כבר כשהיא נולדה שמתי לב שמשהו אצלה קצת שונה מהאחים שלה, היא כמעט שלא בכתה", היא מספרת.
אחות בטיפת חלב הציעה לקחת את הילדה לבית החולים לאבחונים, אבל בני הזוג ויתרו משום שלא היה לה ביטוח בריאות. קצת אחרי שחגגה יום הולדת שנתיים, בשעה שתיים בלילה, נשמעו דפיקות רמות על דלת ביתם. "באותה תקופה לא עצרו אמהות עם ילדים, אבל כן גירשו את האבות", היא מספרת. "השוטרים לקחו את בעלי והוא אמר שעדיף שהילדים יבואו איתו. בחרתי להישאר עם נאפיסה בישראל כדי שהיא תוכל לקבל את הטיפול הראוי ולגדול עם סיוע שאין בגאנה".
בזכות סיוע של ארגון מסיל"ה (מרכז סיוע ומידע לקהילה הזרה) עברה נאפיסה - נאף־נאף כפי שקראה לה אמהּ - אבחונים, והתברר שהיא סובלת מאוטיזם בדרגה חמורה. "היא התחילה ללכת לגן מיוחד והשינוי היה מדהים. היא התחילה לתקשר איתי, להגיד מילים. בפעם הראשונה שהיא אמרה לי 'ללכת לשירותים' בכיתי מהתרגשות", היא עוצרת ומתחילה לבכות.
היא הושארה כאן במעמד הומניטרי מיוחד ואיש לא חשב לגרש אותה עד אותו רגע נורא. זה קרה ביום רביעי. לגננת אחת, מול עשרות ילדים, לא היה סיכוי לשים לב שהילדה הקטנה פתחה את הדלת ויצאה לרחוב. דקות ספורות לאחר מכן ירדה נאף־נאף לכביש, ונכנסה למנהרה. רכב של השגרירות האמריקנית שנסע במהירות פגע בה בעוצמה. לא היה לה סיכוי. "איבדתי את הילדה שלי, את האדם הכי קרוב אליי", סיפרה האם.
מדינת ישראל לא חיכתה הרבה. אפשר לקרוא לזה ניצול הזדמנויות מקסימלי, או פשוט אטימות לב. שלושה חודשים לאחר שקברה את בתה, היא קיבלה הודעה ממשרד הפנים שעליה לעזוב את ישראל לאלתר.
"למה אנחנו כלואות?"
טינה המשיכה לעבוד, ובינתיים נכנסה להיריון ולפני שנתיים וחצי נולדה בתה. היא החלה לבנות מחדש את חייה כאן, אבל לפני חודש וחצי עצרו אותה פקחי יחידת עוז באמצע הרחוב. "יש לי ילדה קטנה", היא אמרה להם. הפקחים ביקשו ממנה לקחת אותם לבתה כדי להוכיח שהיא אכן קיימת, ושם ציפתה לה הפתעה עצובה. "כשהם ראו שבאמת יש לי בת הם לא עזבו אותנו. הבת הקטנה שלי ראתה איך עוצרים אותי מול עיניה. למה אנחנו כלואות?".
מתוך כותלי כלא גבעון היא יצרה קשר עם רותם אילן, ראש פרויקט "ילדים ישראלים" באגודה לזכויות האזרח והפה של אלפי ילדים שהמדינה חירשת לקולם, שהכירה את נאפיסה מהתקופה שהתנדבה במסיל"ה.
בשבוע שעבר, לאחר עבודה משפטית מאומצת וכמה שבועות בכלא, היא שוחררה זמנית וקיבלה חצי שנה כדי להסדיר את מעמדה בישראל - אחרת תגורש.
"שיהיה ברור - אם נאפיסה הייתה היום בחיים, היא וטינה היו מקבלות מעמד של תושבות קבע בהתאם להחלטת הממשלה בנושא", אומרת רותם אילן. עו"ד יעל כץ מסטבאום, שמייצגת את טינה, אמרה: "אני מקווה שמשרד הפנים יתחשב בנסיבות שלה. היא אימא לילד מחוץ לנישואים, ואין לה שום דרך לחזור כך הביתה. ובתה השנייה קבורה בישראל".
הסיפור המלא - היום במוסף "24 שעות" ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
