ביקורת בונה? איך להעיר לאחרים בלי להעליב

בואו נדבר על ביקורת. בואו נדבר על ההתנהגות שהורסת את חיינו, שמרחיקה אותנו מאהובינו, שמונעת מאיתנו להצליח ושנותנת לנו תחושת כוח מדומה אך מותירה אותנו, בסופו של דבר, לבד.

אומרים לנו ש"ביקורת בונה". אז לא, ביקורת פוגעת. פוגמת, מקטינה וגורמת לעוגמת נפש. כשאני מקבל ביקורת אני מתכווץ, מסתגר, נעלב וכועס. גם אתם. קחו בחשבון שזה מה שביקורת עושה לכם. היא נשמעת דרך האוזניים, מחלחלת לתוך הגוף ונותרת שם, עמוק בפנים. היא רובצת וגדלה ומתפתחת בתוך הנפש ויש לכך מחיר, מחיר כבד.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

מהכתבות הקודמות בסדרה:

• שברו לכם את הלב? כך תמצאו זוגיות חדשה
• איך תיקון הקשר עם ההורים ישפר את החיים שלכם
• למה אין לכם בן זוג? גלו את האחראי האמיתי
  

לא רוצים להתקרב לאדם ביקורתי

המחיר עלול להיות דחיינות (להשאיר דברים לרגע האחרון, כדי לא להתמודד עם אפשרות של כישלון); הימנעות (לא ליטול יוזמה או לא לעשות כלל, כדי לא לפגוש בתגובות שליליות); התבודדות (לא להיכנס למערכות יחסים, לא להתחתן, כדי לא להיות במרחב של ביקורת); עצבנות (חוסר מנוחה, התפרצויות כעס, אלימות מילולית או פיזית); ואף הפרעות אכילה (אנורקסיה או דיאטות חריפות כי אנחנו מתעבים את גופנו ורוצים להיעלם, או השמנה ובולימיה כדי לא להרגיש ולהסתיר את עצמנו תחת מעטה של שומן).

הייתי ילד שספג ביקורת. הוריי אהבו אותי מאוד אבל לא הפסיקו לבקר אותי, להפגין חוסר שביעות רצון ממני, למצוא מה לא בסדר אצלי, ואני הרגשתי אשם. ואחר כך כעסתי עליהם. ואז גם התרחקתי מהם. בניתי לי עולם פנימי עשיר שאליו לא נתתי להם להיכנס. וכשהתבגרתי מצאתי לי את המקצוע האולטימטיבי, האירוני: מבקר. של מוזיקה, טלוויזיה, תקשורת. היה לי תמיד מה לומר, על כל דבר ובכל מקום. הרגשתי חזק, רהוט, נדיב ואכזר. ונותרתי בגפי. כי מי רוצה להיות חבר נפש של אדם ביקורתי?

אדם ביקורתי הוא אדם שמכבדים אותו, שמעריכים אותו, אך בה בעת גם חוששים ממנו, יראים מפניו ולא ששים להתקרב אליו. הוא אדם בודד. אם אתם רואים בדרך כלל את חצי הכוס הריק, מביטים על השלילי, מתרכזים בפגום, קוראים לעצמכם פרפקציוניסטים (עוד דרך לאדם ביקורתי להגדיר את עצמו) - אתם אלה שסובלים, עוד לפני שחבריכם סובלים מכם.

כל אדם ביקורתי מבקר קודם כל את עצמו, תוקף את מי שהוא. והביקורת מדבקת. אם ביקרו אתכם, סביר להניח שתבקרו אחרים. ואם הוריכם הטיחו בכם ביקורת, גם ילדיכם יספגו ביקורת מכם. וככל שאתם פחות מרוצים מעצמכם, כך גם כמות הביקורת תעלה בהתאם.

אם ביקרו אתכם, סביר להניח שתבקרו אחרים(צילום: Shutterstock)

בקשו רשות להשמיע דעה

בחנו את עצמכם לרגע, בכנות: האם אתם ביקורתיים? חמוצים? מרירים? קודרים? משתלחים? בוטים? ולא ממש נעימים? האם כך הסביבה רואה אתכם? תופסת את מי שאתם? אתם יכולים לשאול את הקרובים לכם, את אלה שאתם באמת סומכים עליהם, אם לדעתם אתם ביקורתיים מדי ואם היו מעדיפים שתבקרו פחות ותחמיאו יותר. זו עשויה להיות חוויה מעניינת, מאתגרת ואולי גם משחררת. אתכם. 

כשאומרים לי "אתה לא יודע לקבל ביקורת", אני עונה "נכון, למה אני צריך לקבל דווקא ביקורת? למה לא מחמאות? עידוד? תמיכה? הערכה? פרגון? אהבה?". מי קבע שביקורת יותר חשובה מהערכה? או שחוסר שביעות רצון עדיף על פני מחמאות? אל תטעו, אינני מתעלם לרגע מהעובדה שמותר לפעמים להעיר או לכוון, אבל אפשר לעשות זאת בדרך שונה.

גם אם כוונתכם טובה ואתם רוצים לתקן, לשפר, להקל את חייו של האדם שמולכם - אנא בקשו את רשותו. שאלו אותו אם הוא מעוניין לשמוע, וגם אם תקבלו תשובה חיובית, הקדימו ואמרו לו שזו רק דעתכם, שהוא לא חייב להסכים, שהוא יכול להאזין, לשקול ואז להחליט - כדי לייצב גבול ביניכם, כדי שיהיה ברור שזו דעתכם בלבד ושאתם מכבדים אותו, שאכפת לכם ממנו ושהמניע אינו שלילי אלא חיובי.

כך אולי ייפלו דבריכם, גם אם הם עשויים להיות נוקבים, על אוזניים קשובות.

בחרתי להיות מאמן כדי לנקות את עצמי מהביקורת שדבקה בי וגרמה לי סבל. אני עדיין מבקר לא מעט את אשתי, ילדיי, חבריי. זו משימה ארוכה ומתמשכת להקטין את הסבל ולנקות את הביקורת, לכן אני מציע לכם לפתוח בה עוד היום. כדי להפוך את חייכם לקלילים יותר, משמחים יותר, מהנים יותר. מגיע לכם.

הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת