מסחר הוגן בגמרא: לא לנצל מצוקת צרכנים

פרשת השבוע, פרשת חוקת, עוסקת בדיני "פרה אדומה". כדי לטהר יהודי אשר בא במגע בטומאת מת היה צורך להתיז עליו מי טהרה אשר כללו את אפר הפרה האדומה.

לטורים נוספים במדור פרשת שבוע כלכלית

וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה וְאֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה, אֲשֶׁר-צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין-בָּהּ מוּם, אֲשֶׁר לֹא-עָלָה עָלֶיהָ, עֹל. וּנְתַתֶּם אֹתָהּ, אֶל-אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן; וְהוֹצִיא אֹתָהּ אֶל-מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, וְשָׁחַט אֹתָהּ לְפָנָיו.

וְלָקַח אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן, מִדָּמָהּ--בְּאֶצְבָּעוֹ; וְהִזָּה אֶל-נֹכַח פְּנֵי אֹהֶל-מוֹעֵד, מִדָּמָהּ--שֶׁבַע פְּעָמִים. וְשָׂרַף אֶת-הַפָּרָה, לְעֵינָיו: אֶת-עֹרָהּ וְאֶת-בְּשָׂרָהּ וְאֶת-דָּמָהּ, עַל-פִּרְשָׁהּ יִשְׂרֹף. וְלָקַח הַכֹּהֵן, עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב--וּשְׁנִי תוֹלָעַת; וְהִשְׁלִיךְ, אֶל-תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה. וְכִבֶּס בְּגָדָיו הַכֹּהֵן, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמַּיִם, וְאַחַר, יָבֹא אֶל-הַמַּחֲנֶה; וְטָמֵא הַכֹּהֵן, עַד-הָעָרֶב.

וְהַשֹּׂרֵף אֹתָהּ--יְכַבֵּס בְּגָדָיו בַּמַּיִם, וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם; וְטָמֵא, עַד-הָעָרֶב. וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר, אֵת אֵפֶר הַפָּרָה, וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, בְּמָקוֹם טָהוֹר; וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת, לְמֵי נִדָּה--חַטָּאת הִוא. וְכִבֶּס הָאֹסֵף אֶת-אֵפֶר הַפָּרָה, אֶת-בְּגָדָיו, וְטָמֵא, עַד-הָעָרֶב;

וְהָיְתָה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם--לְחֻקַּת עוֹלָם. הַנֹּגֵעַ בְּמֵת, לְכָל-נֶפֶשׁ אָדָם--וְטָמֵא, שִׁבְעַת יָמִים. הוּא יִתְחַטָּא-בוֹ בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי--יִטְהָר; וְאִם-לֹא יִתְחַטָּא בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי--לֹא יִטְהָר. כָּל-הַנֹּגֵעַ בְּמֵת בְּנֶפֶשׁ הָאָדָם אֲשֶׁר-יָמוּת וְלֹא יִתְחַטָּא, אֶת-מִשְׁכַּן יְהוָה טִמֵּא--וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא, מִיִּשְׂרָאֵל: כִּי מֵי נִדָּה לֹא-זֹרַק עָלָיו, טָמֵא יִהְיֶה--עוֹד, טֻמְאָתוֹ בוֹ. (במדבר יט א-יג)

כבוד האב אינו למכירה 

כמובן פרה שכולה אדומה הינה מאד נדירה ולאורך ההיסטוריה היו רק תשע כאלו (משניות מסכת פרה פרק ג משנה ה'). הגמרא (ירושלמי מסכת קידושין פרק א הלכה ז) מספרת לנו סיפור על הפרה האדומה שממנה ניתן ללמוד על אתיקה והוגנות עסקית וגם על מצוות כיבוד אב.

החושן היה אחד מבגדיו החשובים של הכהן הגדול. בתוך החושן היו 12 אבנים יקרות כאשר כל אבן מסמלת אחד מ-12 השבטים.

פעם אחת אבדה האבן של בנימין (שם האבן היה ישפה, או Jasper באנגלית). החכמים חיפשו מישהו שהיה בחזקתו אבן דומה ומצאו אותו אצל דמא בן ניתנה שהיה איש נכרי מכובד, כמו ראש מועצה באחת הערים המעורבות (ההלניסטיים) בתקופה הרומית. הלכו אליו וקבעו מחיר מאה דינרים. הוא הלך להביא את האבן מאביו, ומצא אותו ישן ולא רצה להעיר אותו (לפי דעות שונות או שהאבן הייתה מונחת מתחת לכרית או שהמפתח לכספת יהיה מתחת לכרית).

דמא חזר לחכמים ואמר שאיננו יכול לתת להם את האבן. החכמים חשבו שאולי מנסה לנהל מו"מ כדי לעלות את המחיר, ואכן העלו את המחיר למאתיים דינרים. כאשר זה לא עזר, העלו אף לאלף דינרים ועדיין נענו בשלילה.

כשאביו של דמא התעורר מהשינה, הוא הביא את האבן לחכמים. רצו לתת לו לפי המחיר האחרון הגבוה ביותר שהוצע, אך הוא לא קיבל את הצעתם. הוא אמר להם שהוא אינו מוכן למכור את כבוד אביו בכסף: "איני נהנה מכיבוד אבותיי כלום" והסתפק במחיר ההתחלתי.

איך הקב"ה תגמל אותו? בו בלילה ילדה פרתו פרה אדומה (פרה כזאת הייתה מאד נדירה) והוא קיבל בתמורה את משקל הפרה בזהב מהעם היהודי.

אחד הלקחים החשובים מהסיפור הינו לא לנצל את המצוקה או התמימות של הלקוח כדי לסחוט ממנו תמורה יותר גבוהה.

אנו מוצאים גישה דומה בשאילתות דרב אחא (ספר שנכתב בתקופת הגאונים) בו מסופר על רב ספרא שהיה באמצע קריאת שמע, כאשר בא עליו לקוח ורצה לקנות ממנו פריט מסוים. הלקוח אמר לו שהוא מוכן לשלם מחיר מסוים עבור הפריט וכשראה שרב ספרא אינו עונה לו סבר שהוא מבקש מחיר יותר גבוה והעלה את ההצעה שלו. כאשר רב ספרא סיים את קריאת שמע הוא מכר את הפריט במחיר המקורי.

הכותב הוא מנהל מחלקת מחקר (sell side) בבית ההשקעות פסגות. הטור משקף את הדעה האישית שלו לגבי השקפת התורה וחז"ל ואינו משקף בהכרח את הדעה של בית ההשקעות בו הוא עובד