הם חוקרים גם אוטיסטים
לבני לא עזר גם החוק המפורש האוסר על חקירת אוטיסטים. כדי שיהיה אחרת, צריך שכל שוטר יעבור הדרכה בנוגע לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים
במוצאי שבת התקשר גיסי, ברוך, מבוהל. ממילותיו הצלחתי להבין רק שתי מילים שהפכו את עולמי דוד (שם בדוי) ומשטרה. דוד הוא בני הבכור, בן 15, הלוקה באוטיזם. חייו הם התמודדות רצופה וקשה עם אתגרים שלילדים אחרים באים בקלות, וכל דבר שקשור בו מכניס אותנו לחרדה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
אנחנו עובדי הקבלן עולים לכם ביוקר / רבקה ויטנברג
לתת יותר לילדים הנכים / דפנה אזרזר
בשבת הלך בני עם דודו הרב ברוך לכותל, להתפלל לשחרור הנערים החטופים. בשער יפו הוקפו על-ידי נערים ממזרח העיר ובראשם רוכל שטען בצעקות שבני נגע בו וניסה לגנוב לו מהדוכן. אחת ההתנהגויות שבהן לוקה בני היא יצירת מגע עם אנשים מתוך חוסר שליטה ותשומת לב, אך לעולם לא ייקח חפץ שאינו שלו. הוא התבקש על ידי דודו להתנצל על שנגע במוכר ועשה זאת.
לשבור את הדממה
להיות אוטיסט חופשי בארצנו
חן גרשוני
הייתי נער אוטיסט בשנות השמונים, בודד ומדוכא, ואיש לא זיהה שאני אוטיסט. אני חי בתחושת החמצה על עשרות השנים שאיבדתי ומקווה שנשבור את הדממה שנכפתה עלינו
למקום הגיעו שלושה שוטרים, ולמשמע צעקות הרוכל עצרו את בני, הפרידו אותו מדודו ולקחו אותו. לא סייעו ההסברים שהילד אוטיסט עם 100% נכות, ולא עזר מראה העיניים המעיד שהוא אינו מסוגל להבין את הסיטואציה, לתקשר עם זרים, ובוודאי שלא להיחקר לבדו במשטרה. לא עזר גם החוק המפורש האוסר על חקירת אוטיסטים, ובוודאי קטינים אוטיסטים, ללא נוכחות אפוטרופוס. בני שוחרר כעבור חצי שעה מפוחד, מכונס בעצמו ומבוהל והועבר לידיו של דודו, לא לפני שנאלץ להקשיב לשוטר גוער בו על שהוא לא מחנך את בני טוב מספיק.
בלילה שלאחר מכן לא הצליח בני להירדם וגם אנחנו לא ישנו. פנינו במוצאי שבת ליו"ר הוועדה לפניות הציבור בכנסת ח"כ עדי קול, והיא הגישה שאילתה על פעילות המשטרה כיצד ניתן לגרום לכך שמקרים שכאלו לא יישנו. למרות הקושי, החלטתי לשים את הכעס והכאב בצד, ובמקום להוביל מסע צלב נגד המשטרה והשוטרים - להתרכז בניסיון להבריא את בני מהטראומה ובמיוחד להעלות את המודעות לטיפול המשטרה בילדים עם צרכים מיוחדים.
בעזרת משרד החינוך ועיריית ירושלים פניתי אל המשטרה, ובעזרתו של מפקד המרחב תת-ניצב אבי ביטון הוזמן בני ליום ביקור חווייתי בתחנה שבה נחקר. רצינו ליצור חוויה מתקנת ש"תחליף" את החוויה הטראומטית. בני חרד מהפגישה, אך לאחר קיומה ראיתי את השיפור במצבו ואת השינוי שחל בשוטרים כתוצאה מההבנה מהו ילד אוטיסט. הוא בילה בוקר בתחנה, צפה במצלמות, טיפל ברובוט המשטרתי וישב עם השוטרים. בתחילה רחוק ומפוחד, אך ככל שהתקדם היום, הוא נרגע עד להושטת יד ופיוס.
השוטרים הללו והתחנה הזו לא יעשו שוב את אותה הטעות, אולם אלו שוטרים ספורים מבין אלפים. וזו תחנה אחת ממאות. לכן זה אינו סיפור עם "סוף טוב". זה סיפור על "יכול להיות אחרת".
אבל כדי שיהיה אחרת, כולנו צריכים לדרוש שכל שוטר יעבור בתהליך ההכשרה פרק של הדרכה הנוגע לאוכלוסיות עם צרכים מיוחדים. זה פשוט ואפילו לא עולה כסף. זה מצריך רק להיפגש עם אוכלוסיות אלו, עם הוריהם, עם מומחים מתוכנית "רעים" שמפעילה בהצלחה החברה למתנ"סים. בעצם, זה מצריך דבר נוסף - להחליט לעשות, ולא להמתין למקרה הבא.
הכותב הוא יו"ר החברה למתנ"סים ומרכזים קהילתיים המפעילה את תוכנית רעים לשילוב בעלי מוגבלות על הספקטרום האוטיסטי באוכלוסייה הכללית.
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
אביעד פרידמן
מומלצים
