"משפחתי וחיות אחרות": קומדיה של טבע
הסופר הבריטי ג'ארלד דארל כתב את הקלאסיקה "משפחתי וחיות אחרות" בעקבות ילדותו עם משפחתו הבריטית באי היווני קורפו - על שלל צבעיו, טיפוסיו והחיות שגרות בו. סיפורו של איש שאהב את הטבע, וגם את הכתיבה
על הספר שכתב אחיו, ג'רלד דארל, אמר הסופר לורנס דארל: "זה מאוד זדוני. מאוד מצחיק. ואני חושש שזה גם ספר אמיתי מאוד". סופרים בריטיים רבים ניחנו ביכולת לשלב שנינה, הומור ואלגנטיות בכתיבתם. ג'רלד דארל, שכתב למעלה משלושים כותרים, אשר המוכר ביותר בהם הוא "משפחתי וחיות אחרות" (שרואה עתה אור בתרגום מחודש של יואב אבני בסדרת "הרפתקה" של הוצאות אוקיינוס ומודן) הוא אחד מהם.
"משפחתי וחיות אחרות" הוא אוטוביוגרפיה (חלקית) של דארל שמתארת את תקופת ילדותו באי היווני קורפו בעודו נער צעיר. העלילה צבעונית, מלאת הומור, שנונה ומלהיבה - ומוקירה את הטבע האקזוטי שסביבה. שנים רבות לאחר פרסומה הראשון ב-1956, נשמר הזיק הילדי השובב של דארל ויכולת ההבעה המצוינת והייחודית שלו כלפי עולם החי והטבע, ולא פחות מכך - תיאור ההווי המקומי ומערכות היחסים האנושיות.
"משפחתי וחיות אחרות" נחשב לפסגת יצירתו הספרותית של דארל, והוא הספר הראשון בטרילוגיית ספרים שכתב על ילדותו באי קורפו. הספר זכה להצלחה רבה, וכפי שניתן לזהות כבר משם הספר - הוא מתאר בקריצה שנונה את קורות משפחתו וכן את קורות בעלי החיים שהקיפו אותו כילד. עבור דארל, בעלי החיים המגוונים והלא סטנדרטים שלהם דאג היו חלק מהמשפחה, ואילו משפחתו - שאותה הוא מתאר בדרך קומית נהדרת - אינה נבדלת מבעלי החיים בהתנהגותה המשונה, לעתים.
האהבה והמסירות הרבה של דארל לבעלי החיים מדבקת, והקריאה בספר - שרואה אור בסדרה המיועדת לקוראים צעירים, אבל מתאימה בהחלט לכולם - מאפשרת דבר שהפך נדיר למדי בספרות העכשווית: להיסחף למחוזות רחוקים באמת, לתפיסות חיים ייחודיות ולעולם שנדמה שהוא בעל חוקים שונים לגמרי מהמוכר לנו.
כבר נכתב רבות על תכונות מובהקת בכתיבתו של דארל: הומניזם, אידיאולוגיה חזקה למען בעלי החיים ותשוקה וסקרנות אמיתית ואדירה להכיר וללמוד את החי והצומח - וזאת ללא הטפה ומוסרנות.
מתרגם הספר, יואב אבני, מציין באחרית הדבר שכתב לספר: "מהרגע שבו קראתי את המשפט הראשון של דארל, המתאר כיצד מכבה רוח פרצים אנגלית את חודש יולי כנר, ידעתי שגיליתי סופר יוצא דופן, המסוגל לתאר את המוכר עד זרא בדרך חדשה, בלתי מתיימרת אך מרגשת". כמו כן, הוא מציין בשיחה עמו כי אהב במיוחד את תיאורי הטבע ביצירה, בנוסף לחירות המשפחתית הנושבת בין דפי הספר - "החירות להיות מי שאתה ולהתנהג בהתאם, יחד עם הדיאלוגים השנונים המשרתים אותה".
כיצד היית מגדיר את הסגנון של דארל?
"לדארל יש סגנון ייחודי משלו, גם אם קשה להגדירו במדויק. 'נטורליסט קורע', אולי? או 'הומניסט נדיר'? משהו כזה. ייחודי משום שגם אם הוא נשאר בתחומי הספרות הבריטית שאני אוהב ומוקיר, יש סופרים אחרים שמסוגלים להתבונן בטבע בסבלנות ובאהבה אין קץ (ריצ'רד אדמס, למשל), ואחרים המצליחים ללכוד את הרוח האנושית בין גבולותיו של דיאלוג מסוגנן ומשעשע (דאגלס אדמס, פי.ג'יי. וודהאוס). אבל דארל יודע לשלב בין השניים באופן המאפשר לנו לחוש שאנחנו, בני האדם, אכן חלק בלתי נפרד מהטבע, חלק חשוב ומצחיק ובעל תפקיד של ממש".
דארל כתב את "משפחתי וחיות אחרות" ב-1955 בזמן שהחלים מצהבת, לספר היתה השפעה רבה בייסוד הפארק הזואולוגי ג'רזי, שהיה אחד מהישגיו הבולטים של דארל בתחום שימור וטיפול בחיות בר ובעלי חיים בסכנת הכחדה. הספר כולל, כאמור, תיאורים של החי והצומח באי, ומערכות היחסים הטיפוליות וה"בינאישיות" שלו עם בעלי החיים, לצד תיאור הווי החיים עם משפחתו - אמו האלמנה (אביו נפטר כשהיה בן שלוש), שני אחיו ואחותו, כלבו, כמו גם עם ספירו - נהג מונית דובר אנגלית שהיה דמות משמעותית בחייו, וכן ד"ר תיאודור סטפנידס - רופא ואיש רוח בעל עניין רב בזואולוגיה, שהיה אחד ממוריו של דארל שלא למד בבית ספר אלא בחינוך ביתי.
הרוח הקומית השורה על הטקסט מאפשרת גם לקוראים צעירים ללא רקע או עניין מקדים בזואולוגיה וביולוגיה, להתוודע בצורה מרתקת למדי לנושאים אלו.
האם עמדו בפניך אתגרים תרגומיים במהלך העבודה על הספר?
"כל תרגום טומן בחובו אתגרים, וב'משפחתי וחיות אחרות' היו כמה: השתדלתי לגרום לאנגלית-יוונית של ספירו להישמע אמינה מבחינת המצלול ולהישאר נאמנה לאופיו המיוחד של האיש. היה לי חשוב מאוד שהדיאלוגים בין בני המשפחה יצחיקו גם בעברית וישמרו על טריותם. כמו תמיד, המעבר מאנגלית לא פשוט, כשמדובר בצמחייה ובבעלי חיים שלא תמיד זכו לשם בעברית ולעתים נדמה שהשם שקיבלו ניתן באקראי. ומן הראוי היה, כמובן, שתיאורי הטבע הנהדרים של דארל יישארו כאלה גם בשפתנו".
סיפור חייו של דארל מתחי ב-1925 בג'אמשדפור שבהודו. הוריו נולדו גם כן בהודו אך מוצאם היה אנגלי ואירי. שלוש שנים לאחר מכן, עם מותו של האב, עברה המשפחה לבריטניה אך עקרה שוב ב-1935 לאי היווני קורפו, ונשארה שם במשך ארבע שנים - תקופה שהיתה משמעותית ואפילו מכרעת עבור דארל. כבר כילד גילה דארל עניין מעמיק בחי והצומח וגידל כלבים, אתון, עקרבים, ינשופים, ושלל בעלי חיים נוספים.
ב-1947, שמונה שנים אחרי ששבה המשפחה לאנגליה ולאחר שנגמרה מלחמת העולם השנייה, אשר מהשירות בה קיבל פטור בגלל עניינים בריאותיים, החל דארל במסע לקמרון הבריטית במשלחת לאיסוף חיות בר. זה היה מסע ראשון מיני רבים שערך במשך חייו בדרום אמריקה, מדגסקר ועוד, שהקנו לו שם עולמי בעבודתו למען שימור חיות הבר.
דארל בלט בתפיסה הייחודית שלו לגבי תנאי הטיפול של בעלי החיים שאסף במסעותיו - הוא שיכן והאכיל את בעלי החיים בתנאים הטובים ביותר, ולא אסף רק בעלי חיים שנחשבו לבעלי ערך תצוגה גבוה.
תפיסתו פורצת הדרך היתה לשים בראש סדר העדיפויות של גני החיות את נושא איסוף וטיפול מינים בסכנת הכחדה, הזקוקים לריבוי בשבי כדי לשרוד. הוא התנגד להיות גני חיות מקומות בידוריים גרידא, ודגל בחינוך ולימוד של הקהל על חיות בר וחקר הטבע. הוא גם התעקש על רווחת בעלי החיים - דבר שבא לידי ביטוי בגודל המכלאה, בתזונה ובגישות האקולוגיות המנחות את צוות המטפלים.
תפיסות אלו הובילו להתנגדות כלפיו מצד בעלי גני חיות רבים ואף בודדה אותו. אולם דארל לא חדל מעבודתו, ואף החל לכתוב - בעידודה של אשתו הראשונה, ג'קי סוניה וולפנדן - על הנושאים שאהב כל כך כמקור למימון מסעותיו. ב-1959 הקים את גן החיות, הפארק הזואולוגי ג'רזי, על אתר של בית אחוזה מהמאה ה-16. הצלחת המקום הובילה את דארל לייסד את קרן ג'רזי לשימור חיות בר, שהפכה לבעלת השפעה רבה בתחומה, והובילה למגוון פרויקטים חשובים בתחום השימור והריבוי של מינים בסכנת הכחדה.
לצד עבודתו החשובה שהעניקה לו את אות האימפריה הבריטית, דארל המשיך לבסס את מעמדו כסופר אהוב. ספריו זכו להצלחה רבה בכל העולם ותורגמו ליותר משלושים לשונות. אולי מבלי שהתכוון, דארל נכנס למסורת ענפה של כותבים בריטיים מרכזיים, הן בזכות העיסוק בטבע והן בשל היכולות הקומיות המובהקות שלו.
התרגום המחודש היפה ל"משפחתי וחיות אחרות" של יואב אבני הוא בגדר הזדמנות פז נוספת להתוודע ליצירה שכבר נשכחה בישראל, וראוי שדור חדש של קוראים יכיר אותה.
