הושפלה בבית דין הרבני: "הוכח מעשה הזנות"

גבר עזב את אשתו לטובת אחרת והמתין לגט. אחרי הפרידה ניהלה האישה מערכת יחסים עם גבר אחר. נחשו מי נמצאה אחראית להרס הנישואים

עו"ד דפנה יוליוספורסם: 29.06.14 , 19:36

עוד החלטה משפילה של בית הדין הרבני העוסקת במעמד האישה בנישואים וגירושים: בית הדין הרבני האזורי באשקלון ביטל פסק דין שהעניק את כספי הכתובה לאישה נבגדת, בנימוק שהיא ניהלה מערכת יחסים בתקופה שבין הפרידה לבין הקבלה הרשמית של הגט. זאת אף שהבעל מלכתחילה עזב את אשתו בשביל אישה אחרת, ומן הסתם ניהל בעצמו מערכת יחסים לפני הגירושים הרשמיים.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

ההחלטה התקבלה במהלך דיון בבית הדין לגבי שווי הכתובה שדרשה האישה לקבל לפני שתסכים לגט. הבעל ביקש להשמיע לבית הדין קלטת שמוכיחה לכאורה שהאישה "בגדה" בו, בכך שניהלה רומן לאחר הפרידה, ולכן אינה זכאית לכתובה. בית הדין הקשיב להקלטה, שבה נשמעה האישה מספרת לחברתה על רומן שניהלה לאחר שבעלה עזב אותה.

ההלכה קבעה

הרבנים: זו מצווה לגרש "אישה רעה"

עו"ד מרב פלק

במסגרת פרידה של בני זוג הלשינה האישה על בעלה לרשויות המס והכפישה את שמו. הדיינים קבעו שעל פי הרמב"ם אומנם מדובר באישה רעה, אבל אין לשלול את כתובתה

בית הדין הרבני: זו מצווה לגרש "אישה רעה"

האישה הכחישה תחילה את הדברים וטענה שההקלטה מזויפת, אך לאחר מכן חזרה בה. אלא שלטענתה, השיחה התנהלה בתקופה שבה הייתה מאושפזת בשל אירוע מוחי והייתה תחת השפעת תרופות, כך שלא הייתה מודעת למה שאמרה.

בית הדין ציין שזיהה את קולה של האישה שנשמעה רהוטה ושקולה. לכן הוחלט לדחות את טענתה, ומבחינת בית הדין הוכח עצם ביצוע "מעשה הזנות".

בשאלה אם מעשיה מביאים לביטול זכאותה לכתובה נחלקו הדיינים בדעותיהם – הרב אהרן כץ-אב"ד והרב ישי בוכריס היו בעד שלילת הכתובה, ואילו הרב אליהו אדרי התנגד.

אולי רק התרברבה?

דייני הרוב קבעו שעל פי ההלכה האישה אינה זכאית לכתובתה כלל וכלל. לשיטתם, היא הביאה לכך שהבעל לא יכול לחזור אליה אם ירצה ואם תסלח לו. לדבריהם, בעוד שהבעל הבוגד אינו אסור על אשתו מבחינת ההלכה, אישה שבגדה אסורה על בעלה. לכן, היא זו שהביאה בפועל לסיום הנישואים ובשל כך היא מפסידה את הכתובה.

רק הרב אדרי חלק על עצם הקביעה שההקלטה מוכיחה את "מעשה הזנות". לדבריו, הדברים נאמרו מחוץ לבית דין, וייתכן שכל כוונתה הייתה רק להתרברב בעיני חברתה שהיא רצויה על ידי גברים. חשוב מכך, הדיין ציין שהיא זכאית לכתובה משום שמעשיה – אם אכן בוצעו – התרחשו רק זמן רב לאחר שהבעל עזב אותה ועבר להתגורר עם אחרת.

אולם כאמור, דעה זו לא התקבלה ונפסק ברוב דעות שהאישה מפסידה את הכתובה ותוספת הכתובה לחלוטין.

על פי הדין האזרחי, ראיה שהושגה באמצעות האזנת סתר ופגיעה בפרטיות אינה קבילה וסביר להניח שבית משפט אזרחי בהליך ערעור היה פועל לפי דעת המיעוט בפסק הדין, אך לפי ההלכה הנוגעת לענייני נישואים וגירושים בין בני זוג, קיימת החובה לגרש "אישה נואפת".