הכנסת זנחה את מהפכת המזונות
ועדת שיפמן אמרה את דברה ורק המחוקק עדיין שותק לנוכח העוול שנמשך ולנוכח קריסת בתי המשפט תחת הנטל
המהפכה בחלוקת נטל מזונות בין הורים כבר כאן. חלק משופטי הערכאות בחרו שלא להמתין למחוקק, ואחד בעקבות משנהו יצרו הלכות משפטיות מרתקות היוצרות שוויון בין הורים בחלוקת הנטל הכלכלי המתחייב מאחריותם ההורית כלפי ילדיהם לתשלום מזונות למילוי צורכי הילדים. למרבה הצער, לא כל השופטים שותפים למאמץ זה.
עוד בערוץ הדעות של ynet
פה קבור הכסף למערכת הבריאות / חיים וייצמן
השר פירון, גם לאחותי מגיע לגדל משפחה / אלירן מלכי
יש להבהיר, בקביעת מזונות ילדים שלט בכיפה לאורך השנים הכלל המאמץ את עקרונות הדין העברי שאליו מפנה החוק האזרחי הדן בחבות מזונות: "החוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט - 1959". הדין העברי מטיל נטל מוגבר למזונות ילדים על כתפי האב. בהדרגה, נעשה מאמץ בפסיקת בתי המשפט ליישם עקרונות של צדק חלוקתי בין ההורים באמצעות פרשנויות שונות וייחודיות להוראות הדין.
אולם, בשל הבדלים בהשקפת עולמם של שופטים, בפרט בבתי המשפט למשפחה, אנחנו עדים לפסיקות סותרות. יש המחייבים אב במזונות גבוהים, לעיתים מעבר ליכולתו הפיננסית, ואחרים המשחררים כליל את האב מתשלום מזונות לידי האם. בהיעדר אחידות, התוצאה היא ריבוי הליכים בערכאות בתביעות מזונות. בתי המשפט קורסים תחת נטל שאותו נקל היה לפתור באמצעות חקיקה מפורשת.
כבר בפסקי דין של בית המשפט העליון משנת 2005, הוכרע כי פסיקת מזונות צריכה להיעשות על דרך איזון כולל של הכנסת המשפחה מכל המקורות, ואף לתת משקל ליכולתו הכלכלית של האב ולצרכיו. בפסקי דין עדכניים של בית המשפט העליון נקבע כי נשיאה "שוויונית" במזונות הילדים היא סוגיה חשובה ומורכבת מבחינה אנושית, חברתית, הלכתית ומשפטית, וכי יש התקרבות בימינו לכיוון של השוואה במעמד הצדדים בנשיאה בעול הכלכלי. שכן, "לא הרי הימים האלה כימים משכבר, מערך היחסים במשפחה נשתנה - כיום שני בני הזוג יוצאים לעבודה ויש שיתוף הולך וגובר של האב במטלות גידול הילדים בתא המשפחתי", כדברי השופט אליקים רובינשטיין.
אלא שלמרות פסיקות אלה, המחוקק מתמהמה מלומר את דברו. עוד בשנת 2006 כוננה ועדה ציבורית לבדיקת נושא מזונות הילדים ברשות פרופ' שיפמן. ועדה זו הגישה רק בנובמבר 2012 את מסקנותיה. העיקרון שהנחה את הוועדה הוא ההכרח בחקיקת חוק עדכני לפיו תחולק המחויבות הכלכלית לתשלום צורכי הילדים בין ההורים באופן יחסי למצבם הכלכלי והכנסותיהם.
בהצעה נקבעה נוסחה אחידה לחישוב המזונות ההכרחיים שעד כה, על-פי פרשנות דווקנית של דיני המזונות המפנים לדין העברי, חלו על האב. נקבעה אמת מידה אחידה לצורכי ילדים הנגזרת מהכנסות ההורים. זו משקפת את היכולת הכלכלית של התא המשפחתי. הצעת החוק מאמצת פתרון חשבונאי הנשען על טבלאות חישוב אחידות. בטבלאות אלה מוצע לקבוע את צורכי הילדים בתא משפחתי לפי הכנסתם המשותפת של הוריהם. שיעור ההשתתפות בצורכי הילדים של ההורה ששכרו גבוה מחושב על-ידי חלוקתו בשכרו של ההורה שהכנסתו פחותה. התשלום לידי ההורה ששכרו נמוך יותר מושפע ממספר ימי השהות של הילדים אצל כל הורה. שיעור ימי השהות אצל הורה ששכרו גבוה נגרע משיעור ההשתתפות היחסי שלו בצורכי הילדים.
רכיב נוסף בר-חישוב מכונה "דמי טיפול". רכיב זה מביא בחשבון את העובדה שהורה הנדרש לטפל בילד שהוא מתחת לגיל 12, או בעל מוגבלות, זכאי לשכר שווה ערך לשכר המקובל לשעת טיפול במסגרת טיפולית ואת הסכום הזה יש לחלק בין ההורים, בהתאם לימי השהות אצל מי מהם.
הנוסחה המעוגנת בהצעת החוק מורכבת ובהחלט ראוי היה לפשט אותה, אולם, העיקרון הגלום בה מבטיח כי קביעה של גובה המזונות לכל ילד בתא המשפחתי תיעשה באופן שוויוני, ענייני ומידתי, ולא תהא נתונה למיקוח בין הורים ולפסיקות סותרות של בתי המשפט. בפני המחוקק עומדת הברירה לאמץ את הצעת החוק של הוועדה הציבורית המציעה פתרון שוויוני, או לאמץ את אחד הפתרונות המהפכניים הגלומים בפסיקת בתי המשפט. אולם המחוקק אינו רשאי להמשיך ולעצום עיניים לנוכח מצוקת הציבור ובתי המשפט כאחד.
עו"ד ומגשרת דיינה הר-אבן, מומחית בדיני משפחה, ירושה ומעמד אישי
גולשים מוזמנים להציע טורים במייל הבא: opinions@y-i.co.il
לפנייה לכתב/ת 
