האם "ד"ר גוגל" באמת עוזר בבעיות בריאות?

בספרו המפורסם של ג'רום ק. ג'רום, "שלושה בסירה אחת‭,"‬ הוא מתאר איך אחד מהשלישייה, בחור בריא כמו שור, קורא כרך רפואי ומגלה כי הוא סובל מהסימפטומים של כל המחלות, כולל בריברי. דבר כזה בוודאי לא היה קורה היום, כשכולנו כל כך חכמים וכל המידע הרפואי זמין לנו. או שכן?

אני למשל, תודה לאל, אישה בריאה בסך הכל. שוחה, עושה יוגה, חושבת מחשבות חיוביות, ואפילו עברתי לשתות קפה עם חלב סויה בהשראת הבת שלי. אז איך זה שיש לי טעם מר בפה? יום, יומיים, עשרה ימים שאני מסתובבת עם טעם מר ולא נעים בפה. מצחצחת שיניים, לועסת מסטיק, אוכלת סוכרייה, מגבירה את המחשבות החיוביות, וכלום לא עוזר.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

נעזרים ברשת:

• מתייעצים עם ד"ר גוגל? זה עלול לעלות לכם בבריאות
• 65% מהגולשים: מחפשים מידע רפואי ברשת
• סקר ynet: חושבים שהמידע הרפואי ברשת אמין?
  

מאחר שאני מדענית, החלטתי לבדוק מה המשמעות של הסימפטום הזה. אבל במקום לבצע בדיקה מדעית ולקרוא מאמרים רפואיים, בחרתי בדרך הקצרה והלכתי למה שנקרא ד"ר גוגל. מצאתי רשימה של עשר סיבות אפשריות לטעם מר בפה, אף אחת מהן לא הייתה נחמדה. הראשונה, למשל, הייתה סרטן בגרון. עכשיו כבר היה לי מר בלב.

כך עברו להם כמה ימים מרים של מחשבות על פרידות ועל מצבות, עד שהמדענית שבי הרימה ראש ואמרה: רגע. לא מזמן התחלתי לשתות את הקפה שלי עם חלב סויה. ולא מזמן התחיל להיות לי מר בפה. אולי יש קשר בין הדברים? ביצעתי ניסוי קצר (מדענית, אמרנו?), וחזרתי לחלב רגיל בקפה שלי. בתוך יום נרפאתי! לא עוד מר בפה ולא עוד מר בלב. רק הרבה שאלות על היתרונות והחסרונות של הנגישות של מידע רפואי וגם של מידע "רפואי". ‬

העובדה שבהקלדה של דקה אפשר לחפש מה פירוש הסימפטומים שלך אמורה לתת לחולה כוח עצום. אבל, וזה אבל גדול, לצד הכוח הזה מוטלת על החולה גם הרבה אחריות - למשל, לוודא שהמידע שקרא אכן מגיע ממקור אמין, לוודא שהמידע מתואר באופן אמין ושהתיאור לא מתמקד יתר על המידה במקרים קיצוניים ומאיימים, שמושכים את תשומת הלב שלנו.

בספרו "רפואת צהובון - איך משתמשים באינטרנט כדי לנכס את מדע הרפואה לטובת פחד ורווח" (עדיין לא תורגם לעברית),‬ מתאר פרופ' רוברט גולדברג מדוע אנו מושפעים ממידע מפחיד, מלחיץ ובעיקר ממידע שמתואר בהרחבה ועם הרבה פרטים רגשיים.

עוד מחויבות של המטופל היא לשאול את עצמו: 'האם מה שקראתי סביר, מייצג את המצב שלי ולא ניתן להסבר על ידי תופעה יותר פשוטה‭'?‬ לי, ללא ספק, לקח כמה ימים לעמוד במחויבות הזאת.

אולי הנכונות הזו של חולים להסתמך על מידע שאינו בהכרח אמין או נוגע להם היא שמסבירה את הממצא הבא של ד"ר שמואל גבעון ושותפיו, שהופיע בכתב העת של החברה הישראלית לרפואה: הם בדקו מדגם מייצג של 118 רופאי משפחה ישראלים ומצאו ‭82%-ש‬ מהם הסכימו כי שימוש של חולים באינטרנט מבטא מעורבות של החולים בטיפול ומצביע על לקיחת אחריות שלהם על הטיפול הרפואי שלהם.

עם זאת, ‭34%‬ מאותם רופאים הרגישו שהחולים צריכים להסתמך אך ורק על הרופא. עם חולים כמוני, שמאמצים לעצמם מחלות מהאינטרנט, אפשר להבין אותם.

הכותבת היא ראש המכון לחקר קבלת החלטות רפואיות בקריה האקדמית אונו ומנכ"לית חברת ‭Cure my Way ‬