"ניקולא הקטן": קיץ צרפתי בספר ילדים
"ניקולא הקטן", שנחשב לקלאסיקה בספרות הצרפתית, מספר על ילד שובב, שנון ומשעשע שמגולל את חוויותיו בחופש הגדול. בזכות איורים חינניים והומור על זמני, ספר שנכתב לפני יותר מ-50 שנה רלוונטי גם לחופש הגדול של 2014
לפני שנים אחדות כתבה אריאנה מלמד מאמר על הספר "ניקולא הקטן" ועל קובץ סיפורים מאוחרים על הדמות ניקולא שכתב רנה גוסיני ואייר וז'אן-ז'אק סמפה, וציינה כי "הרגע שבו ניקולא הקטן מתייצב בחייכם הוא רגע מלא אור ואופטימיות, צחוק פרוע וגיחוכים קטנים ותובנות גדולות".
לא בכדי צוטט משפט זה על הכריכה האחורית של הספר החדש בסדרת הספרים הצרפתית המצליחה, ששמו "החופש הגדול של ניקולא הקטן" (הוצאת כנרת), וכמה משמח להכריז שאותו רגע נפלא שזיהתה מלמד מתרחש שוב - ואפילו ביתר שאת - במפגש המחודש עם ניקולא ומעלליו.
סדרת הספרים שגיבורה הוא ניקולא, ילד צרפתי בן 9 מבית בורגני טיפוסי, נחשבה לפורצת דרך ועוררה מחלוקות עם פרסומה במחצית המאה העשרים, אך אהדת הקהל הלכה וגברה, וכיום הסדרה ממוקמת היטב במדף הקלאסיקות של ספרות הילדים הצרפתית. בהתאמה, בהתאמה, עיצוב המהדורה העברית (של הספר הראשון והספר החדש) משדר קלאסיקה ואיכות, ההולמים את היות היצירה מתוחכמת, שנונה, סאטירית ומצחיקה מאוד. "ניקולא הקטן" הוא כמעט אב מייסד של גיבורי ילדות שובבים שכאלה, ובכל מקרה - צריך להיות מודל לחיקוי.
הספר הראשון של "ניקולא" פורסם לראשונה ב-1955, והיה בגדר חידוש שערורייתי משום הפן הקריקטוריסטי והסאטירי, הדומיננטיות של קול הילד וסגנון הכתיבה שניפץ את כללי הדקדוק המחמירים של הצרפתית הספרותית. ספר זה פתח צוהר לכתיבה משוחררת, דיבורית ומשובשת.
בספר הראשון נחשפנו לדמותו של ניקולא, ששוכנת בו תמימות לצד שובבות, מבלי ששתי התכונות הללו סותרות זו את זו. מעלליו הם מעללים של כל-ילד והם מסופרים על ידו, בקולו - שהוא גם אוניברסאלי במידה רבה, כמעין "קול הילדים" - ועל כן רוויים בשיבושים חינניים, במשחקים לשוניים מבדרים, ובהגזמות והקצנות, בדיבור ובהתנהגות כאחד.
ספר זה התמקד בהווי הבית-ספרי ובמערכות היחסים הבינאישיות עם הוריו של ניקולא ועם חבריו, שלכל אחד מהם מאפיין מרכזי, אותו קובע ניקולא עצמו כמספר "השליט". בספר השני שתורגם לעברית, שוב על ידי מיכל פז-קלפ, שעשתה עבודה מצוינת בהעברת רוח הטקסט, בשמירה על ההומור והקצב, ובמציאת פתרונות עבריים לביטויים, תארים ומבעים - נמצאים שמונה עשר סיפורים קצרים המתמקדים בחוויות של ניקולא במהלך שתי חופשות קיץ. בראשונה הוא שוהה יחד עם הוריו במלון בסמוך לחוף ים, ובשנייה הוא נשלח למחנה קיץ.
סיפור המסגרת המשעשע שנפתח ונסגר פעמיים (וגם בכך יש חידוש מרענן) מציג באופן פארודי וחינני את הוריו של ניקולא ואת מערכת הכוחות המשפחתית, ואילו העלילות המבדרות, המופרעות והמצחיקות המתארות את שתי החופשות, מגוללות את החוויות וההווי במלון ובמחנה הקיץ, על המפגשים של ניקולא עם שלל טיפוסים מבוגרים, קורות הוריו של ניקולא, סיטואציות קומיות רבות הכוללות את הילדים שהוא פוגש בחופשות, ומעל לכל - את האופן שבו חווה ניקולא את האירועים.
וזו אחת מנקודות החוזק של סדרת "ניקולא הקטן": מלבד היות קולו של ניקולא קול מהימן ומשכנע, הנרטיב נתון כל כולו לתודעתו ולנקודת מבטו של ניקולא. זהו לא מספר כל יודע המבקש לתאר דמות של ילד ודמויות של מבוגרים ואת האינטראקציה ביניהם, כי אם מספר ילדי שכל התרחשות נמסרת כפי שהיא משתקפת מעיניו ונקלטת בתודעתו. זהו בסיס הקומדיה של סמפה וגוסיני, המתארים בטקסט ובאיור את העולם כפי שהוא מצטייר לניקולא. כילד תמים ושובב הוא אינו מבין את כל הניואנסים של המבוגרים, אינו ער לדקויות רגשיות ומפענח ומפרש את הסיטואציות על פי תפיסותיו האינדיבידואליות.
בשל כך, ההומור של הספר לא התיישן כלל, והיכולת של סמפה ללכוד רגעים ומצבים שכיחים, בלתי חשובים לכאורה או אפילו עגמומיים או מטרידים, ולהפוך אותם לסצנות קומיות מבריקות, שנונות ולעתים גם סאטיריות - עדיין מעוררת התפעלות. ההגחכה של דמויות המבוגרים (במיוחד של האב), אינה נעשית על ידי ניקולא מתוך זדון או זלזול, אלא בתמימות ילדית אופיינית, אשר לצד השימוש בשפה דיבורית יומיומית, תחביר קלוקל לעתים ודפוסים חוזרים - חושפת בחן ובהומור את האיוולת שבקודים התרבותיים והחברתיים של חברת המבוגרים, והחברה הבורגנית בפרט, ובספר זה בדגש על ה"ווקאנס" הצרפתי הידוע ועל המסורת של מחנות הקיץ.
עניין נוסף שלו השפעה מכרעת על קסמו של הספר ועל הסדרה כולה,
הם איוריו של ז'אן-ז'אק סמפה, מגדולי המאיירים והקריקטוריסטים הצרפתיים. שיתוף הפעולה בין השניים כה הדוק בסדרת ספרי "ניקולא", עד שאפילו במהדורה העברית שמרו על ציון שמות שני היוצרים במעמד שווה ערך על גבי הכריכה הקדמית של הספר, ללא הפרדה בין כתיבה לאיור. למעשה, סמפה היה זה שסיפר לגוסיני אנקדוטות מילדותו בצרפת, ועל בסיס סיפורים אלו נכתבו סיפורי "ניקולא".
סמפה הוסיף לסיפורים המשעשעים איורים רבים בקו חופשי, קריקטוריסטי ומלא שובבות, המעצים את ההומור, את הגרוטסקה ואת היות העולם המסופר בבואה של תפיסת המציאות של ניקולא. כך למשל, דמויות הילדים לא רק מופיעות באיורים, אלא גודשות את הסצנות בריבוי מוגזם ומצחיק מאוד, ממש כפי שההגזמות והחזרות המרובות בטקסט מובילות לצחוק ולהזדהות.
גדולתו של ספר זה, כמו הספרים האחרים בסדרה, היא שכל המערך המתוחכם של ביקורת, פארודיה וסגנו‧ן הטקסט אינם מבטלים את ההנאה הבסיסית והפשוטה מהסיפורים. הספר הוא בראש ובראשונה מקבץ משעשע של אירועים שמשתבשים, חוויות שיוצאות משליטה, מערכות יחסים מעוצבות היטב וטיפוסים מגוחכים. וכשאלו מופיעים ביצירה בעלת קצב מצוין, תזמון קומי מוצלח ומבעים משכנעים - התוצאה היא ספר על-זמני.
"החופש הגדול של ניקולא הקטן", כתב רנה גוסיני, אייר ז'אן-ז'אק סמפה. תרגום: מיכל פז קלפ. 160 עמ'.
