'עד שיבוא הטליבאן': רוכבות אופניים אפגניות
נהגים מנסים לדרוס אותן, עוברי אורח מקללים והבוס מפחד מעזיבת הכוחות הזרים. אבל 10 הצעירות בנבחרת הרכיבה הלאומית של אפגניסטן רואות באופניים סמל לחופש, וההורים בטוחים שהן "חיות את החלום"
כשהן יורדות במדרונות ההרים התלולים הן מתעלמות מהמבטים ומהבוטות של עוברי האורח, ונהנות מפעילות שלא הייתה מתקבלת על הדעת בדורות הקודמים - נשים אפגניות רוכבות על אופניים. המראה אינו יוצא דופן ברוב ארצות העולם, אך באפגניסטן, עם התפיסה האיסלאמית שספורט לא מתאים לנשים, מדובר בתופעה.
עוד חדשות בעולם:
מלצר ספרדי מתעקש: "אני בן של מלך"
הסטטוס: בת 14, גרושה. ארץ הכלות הילדות
נבחרת אחת, אומה מחולקת: מזל שיש כדורגל
עשר נשים חברות בנבחרת הרכיבה הלאומית, המאתגרת את הסטריאוטיפים ושבדרך כלל חברותיה לוקחות סיכון גדול. הן נושאות עיניים למשחקים האולימפיים ב-2020, אך חשוב להן לא פחות לראות במדינה נשים רבות יותר רוכבות.
"בשבילנו, אופניים זה סמל לחופש", אומרת מריאן סידיקי בת ה-26, חברה בנבחרת ועוזרת המאמנת. "אנחנו לא רוכבות על אופניים כדי לנפק הצהרה פוליטית אלא משום שאנחנו רוצות, מכיוון שאנחנו אוהבות את זה, ואם האחים שלנו יכולים - אז גם אנחנו".
באחד הבקרים הבהירים, לבושות במדי קבוצת הרכיבה וחובשות קסדות, מריאן ושש מבנות הנבחרת, כולן בנות 17 עד 21, יוצאות לרכיבה מהבירה קאבול לגבעות פגמאן השכנה. מודעות לראשים המסתובבים ולעיניים שמציצות הן נוסעות דרך תלוליות הדשא, מטעי הפירות ושדרות העצים.
ילד קטן בלבוש מסורתי בוהה בנשים הצעירות נדהם. גברים מזוקנים במכונית נוסעים במקביל לרוכבות ומביטים בהן בעוינות. אך גלגלי האופניים ממשיכים להסתובב והנבחרת שועטת קדימה.
הבנות התרגלו לעוינות, המלווה בדרך כלל בעלבונות: "פרוצה", "לכי הביתה", "את מביישת את המשפחה שלך". אך הנבחרת מרגישה חזקה למרות היחס הזה, בין השאר בגלל התמיכה המעודדת ממקומות בלתי-צפויים.
"הבת שלי חיה את החלום"
לבושה שחור מכף רגל ועד ראש, אמה של אחת הרוכבות יוצאת לעודד את בתה בדרך לפגמאן. היא מנופפת ומריעה לה, ומתלהבת בניגוד לשאר בני המשפחה המורחבת. "הבת שלי חיה את החלום", אומרת מריה רסולי, אמה של פירוזה בת ה-20.
"ההורים שלי אף פעם לא הרשו לי לרכוב על אופניים. אני לא יכולה לעשות לה את אותו הדבר", אומרת מריה, ומספרת שהיא ובעלה לא שיתפו את המשפחה והשכנים על העיסוק החריג של בתם. "הם פשוט לא יבינו", הסבירה.
באימון האחרון בפרברי קאבול הגיחו לפתע שלושה צעירים אפגנים שרכבו על אופנוע והתנגשו במכוון באחת הרוכבות, סדאף נזרי בת ה-18. היא מעדה ונפלה על מריאן
חברתה לקבוצה. מריאן נפצעה קשה בגב, ומוחמד סאדיק, ראש איגוד רוכבי האופניים שליווה את הנבחרת ממכוניתו, השתולל.
מוחמד נסע אחרי האופנוע, ששניים מנוסעיו הצליחו להימלט. הוא תפס את הנהג, אחז בצווארו ולקח אותו לתחנת המשטרה. סאדיק, שהקים את הנבחרת ב-2003 אחרי שבתו התחילה להתעניין ברכיבה, אמר כי ביטחון הנשים הוא דאגה מתמדת, שהתוכנית להוציא את הכוחות הבינלאומיים מאפגניסטן עד 2016 רק מנציחה. "אם הטליבאן יחזור, הדבר הראשון שייפגע זה זכויות האישה", אמר.
בחזרה לאימון. הצעירות המותשות עוצרות לארוחת בוקר כדי למלא מצברים עם לחם נאן, צימוקים וקוטג'. ליד קיוסק בצד הדרך ניגש עובר אורח למריאן. "את עם אלה שרוכבים מסביב להר?", הוא שואל. "כן", היא עונה בהססנות ובחשש. "הם גברים או נשים?", הוא שואל. "נשים", היא עונה בגאווה.
לפנייה לכתב/ת 
