בישיבות ובכיכרות: נרות ובכי על הבנים
אלפי צעירים התאספו ברחבי הארץ להתפלל ולבכות את רציחת שלושת החטופים. "אין קריאות לנקמה. מאמינים בצה"ל", הבהירו בישיבת שבי חברון
אלפי ישראלים התאספו הערב (ב') ספונטנית במוקדים שנים בארץ לאות אבל והזדהות עם משפחות החטופים עם היוודע הבשורה על מציאת שלוש הגופות. כ-300 צעירים התאספו בכיכר רבין בתל אביב ועוד עשרות רבות בכיכר ציון בירושלים. מאות התקהלו גם בצמתים לאורך כביש 60, מגוש עציון ועד חברון, נושאים תפילה, שרים ומדליקים נרות נשמה. מאות בני אדם הגיעו לטרמפיאדה שממנה נחטפו הנערים בסמוך לאלון שבות, הדליקו במקום נרות נשמה, התפללו ושרו שירים לעילוי נשמתם של הנערים.
בטרמפיאדה נתלה השלט: "רחל מבכה על בניה". יצחק, תושב אפרת שהגיע למקום, סיפר: "יש כאן תחושה גדולה של כאב, ועם זאת אנחנו מרגישים שעם ישראל חזק ביחד. כולנו קיווינו עד הרגע אחרון שהם בחיים, ולכן אנשים כאן המומים. לא האמנו שיחטפו נערים כאן, ממש מתחת לבית שלנו, וירצחו אותם". רבים התאספו גם סמוך למכון לרפואה משפטית באבו כביר, שאליו הועברו שלוש הגופות לזיהוי. הם הדליקו נרות לזכרם.
במקביל להתאספויות אלו התכנסו רבים גם בישיבות שבהן למדו שלושת הנרצחים. "בכינו הרבה יחד, זה אירוע קשה מאוד", כך תיאר מישאל רובין, מרבני הישיבה "שבי חברון", את רגע הבשורה על מציאת גופתו של תלמיד הישיבה אייל יפרח ז"ל. "מובן שאלה שהספיקו להתחבר לאייל כאבו באופן אישי, אבל זה הרבה יותר גדול מזה, יש פה עניין לאומי", הוסיף.
עוד חדשות בנושא:
הערב הודיעו הרבנים ואנשי הצוות לתלמידים שנמצאו גופותיהם של אייל ושל שני החטופים הנוספים, נפתלי פרנקל וגיל-עד שער ז"ל - וכולם פרצו בבכי. אייל הספיק ללמוד במוסד רק שבועות ספורים, לאחר שעזב את המכינה הקדם-צבאית "בני דוד" בעלי. עם זאת, הוא כבר רכש לעצמו חברים קרובים - שכניו לחדר בפנימייה, ה"חברותות" (בני-הזוג ללימוד הגמרא) וחברי המחזור הצעיר בישיבה. כמה מהם התבודדו בפינות החצר או על המדרכה שבחוץ, אזור היישוב היהודי בחברון, מבכים את מותו ומעלים זיכרונות משותפים.
עוד אמר הרב רובין: "זו לא פעם ראשונה שזה קורה לנו, אבל אנחנו משתדלים להרים ראש". יפרח הוא החלל השמיני מתלמידי ובוגרי "שבי חברון" שנפל בפעילות מבצעית או בפעולות איבה. האחרון שבהם, אברך הכולל במוסד, אבישי שינדלר, היה גם הוא תושב אלעד. שינדלר קבע את ביתו ביישוב בית חגי בדרום הר-חברון, ונרצח לפני ארבע שנים בפיגוע ירי בדרך חזרה מהישיבה.
"לנו, הרבנים, יש אמירה רוחנית על מה שקרה, אבל היום לא אומרים כלום. עכשיו זה הזמן לכאוב ולא לדבר יותר מדי", תיאר הרב רובין את התחושות. "בינתיים יש כאן כעס וזעם, וטבעי שזה יקרה בכל מקום שבו סתם רוצחים ילדים. אבל קריאות לנקמה אין פה. זו ישיבה שמאמינה מאוד במדינה ובצה"ל. כולם פה מתגייסים לשירות משמעותי, והרבה מאוד יוצאים לקצונה. אנחנו יודעים שהמדינה וכוחות הביטחון הם אלה שצריכים להגיב לרשעות הזו".
על 18 הימים האחרונים בישיבה, מאז החטיפה, אמר הרב: "השתדלנו לשמור על שגרה. בכינו, שרנו, התפללנו, הוספנו פרקי תהלים לכל תפילה. הרבנים היו בקשר עם משפחת יפרח, אבל שמרנו על סדר היום הרגיל. התלמידים ממש התעלו על עצמם. קיבלנו הדרכה צמודה של אנשי מקצוע, פסיכולוגים של המחוז".
"אי-אפשר לעבור לסדר היום"
לישיבת "מקור חיים" בכפר עציון הגיעו תלמידים ותיקים כדי לחזק את בני המחזור של נפתלי וגיל-עד. אחד מהם סיפר: "בזמן הזה הרצון של כולנו הוא להיות ביחד. סיימתי רק בשנה שעברה והכרתי את נפתלי ואת גיל-עד. בשבועיים האחרונים ניסינו להיאחז בכל שביב של תקווה. הבשורה היום קשה מאוד".
לישיבה הגיעו גם תושבי האזור שביקשו להזדהות עם צוות הישיבה ועם התלמידים, בהם גם חברת הכנסת שולי מועלם (הבית היהודי), המתגוררת בגוש עציון. מועלם אמרה: "לאורך 18 הימים האחרונים תלמידי הישיבה והצוות המקצועי בה היו מקור לכוח ולתקווה. הידיעה שהגיעה היום קשה מאוד לכל מי שנמצא כאן, ולכולם גם ברור שאי-אפשר לעבור לסדר היום על הרצח הנורא של הילדים".
חלק מהתלמידים התכנסו בישיבה לשיחות עם ראשי הישיבה ועם אנשי מקצוע. בישיבה הסבירו שהתלמידים הגיעו ספונטנית כדי לעבור ביחד את השעות הקשות. התלמידים אף יישארו ללון בישיבה.
בסמוך לישיבה נערכה בשעות הללו חתונה, ומי שערך את טקס הקידושין היה ראש הישיבה דוב זינגר. הוא גילה כי הגופות נמצאו רק לאחר שסיים את הטקס, ובחר שלא לשתף בכך את החתן והכלה, שאינם קשורים לישיבה, כדי לא לקלקל את שמחתם.
הרב הראשי דוד לאו אמר: "העם היהודי בכל רחבי העולם מזועזע מהרצח הנתעב. הנערים אשר נרצחו על קידוש השם רק בגלל היותם יהודים מצטרפים לשרשרת הקדושים והטהורים של בני עמנו שנרצחו בכל מהלך ההיסטוריה הכאובה של העם היהודי. עד עתה העם כולו התאחד בתפילה, וכעת העם כולו מתאחד באבל ובכאב הנורא".
בישיבת מקור חיים בכפר עציון שורר אבל כבד. התלמידים וראשי הישיבה שבה למדו נפתלי וגיל-עד הזדעזעו לשמע ההודעה על מציאת הגופות. בשעה האחרונה הגיעו לישיבה תלמידים רבים הנמצאים בחופשת הקיץ שלהם.
רבה של העיר אלעד, מרדכי מלכה, אמר: "משפחת יפרח מתעודדת מדבר אחד: שהיא רואה איך כלל ישראל שותף לצרה שלהם. הבקשה היחידה שהמשפחה מבקשת - שאותו מצב ימשיך גם הלאה, שעם ישראל ימשיך להיות אוהב, שעם ישראל ילמד איך להיות יחד".
"התממש הסיוט הכי גדול"
אמו של נפתלי, רחל, נאמה לפני כשבוע בפני מועצת זכויות האדם של האו"ם כשלצדה יושבות האמהות האחרות, וסיפרה לנוכחים על הבנים: "הבן שלי נפתלי הוא בן 16 ואוהב לנגן על גיטרה ולשחק כדורסל. הוא תלמיד טוב וילד טוב - שילוב של רצינות וכיף. אייל אוהב ספורט ולבשל. גיל-עד הוא קונדיטור חובב ואוהב סרטים. הבן שלי שלח לי מסרון וכתב לי שהוא בדרכו הביתה ואז הוא נעלם. הסיוט הכי גדול של אמא, של המתנה אינסופית לילד שלה, התממש".
קרובי משפחה אחרים סיפרו על הנעדרים בשבועיים האחרונים וסיפקו הצצה לאישיותם. אחותו של גיל-עד שער סיפרה עליו: "הוא עוזר מאוד בבית ואוהב לאפות, כשהוא מגיע הביתה
יודעים שיהיו עוגות טובות. הוא נמצא בקשר שוטף עם האחים, אוהב לקרוא ומאוד אוהב להאזין למוזיקה. משקיע מאוד בלימודים ואוהב ללמוד אצל סבא וסבתא".
גם חברו של אייל יפרח לספסל הישיבה סיפר לאחר החטיפה כי "אני מאמין שהוא מחזיק מעמד בזכות כוחות הנפש האדירים שלו. הוא בן אדם חזק שיודע להתמודד עם מצבים קשים". יצחק דבול, שכן של המשפחה באלעד, הוסיף: "אני מכיר את אייל מגיל קטן, הוא ילד לתפארת. לא מזמן הוא סיים את הבגרויות, הוא אהב לשחק כדורסל. בחצר שלהם יש מתקן כדורסל וכל הזמן הוא שיחק עם אחיו".
שלוש הגופות נמצאו הערב בשעה 18:00 בבור לא עמוק שחפרו שני החוטפים בוואדי שבין הכפר בית כחיל לחלחול. על פי הערכה, הנערים נורו זמן קצר לאחר חטיפתם כחלק מתוכנית מוקדמת של החוטפים.
לפנייה לכתב/ת 
