עתיד שמח לסביבה: לא לשקיות, כן למיחזור

העשור האחרון עמד בסימן חיובי עבור כל אלו שהסביבה חשובה להם: ריהוט ידידותי לסביבה והמצאות טכנולוגיות מרתקות; חקיקה ורגולציה ומיחזור גובר והולך ברחבי העולם; התייעלות אנרגטית ולקיחת אחריות יצרן וצרכן מורחבת, לצד גידול בנגישות ובהיקפים של מערכות ותשתיות.

לטורים הקודמים של טום סזאקי בערוץ קיימות וכלכלה ירוקה :

כוס קפה מתכלה? עובדים עליכם בעיניים

כל הדרכים לעידוד התנהגות סביבתית

קפיטליזם ואקולוגיה דווקא מסתדרים מצוין

לקראת כניסתנו לקיץ החם של 2014, ועם המון המצאות ויוזמות שממשיכות להגיע, כמו גם בעיות סביבתיות שממשיכות לצוץ, הנה שמונה טרנדים חמים שיש לצפות להם בעולם הסביבה בעתיד הקרוב.

הגבלות על שימוש בפלסטיק

הפלסטיק הוא חומר פלאי בהחלט - קשיח וקל, עמיד וחזק, זול וגמיש בשימושיו. אך זה לא סוד שתהליך ההתכלות של הפלסטיק לא רק מזהם אלא מזיק ואורך מאות - אם לא אלפי - שנים. ההשפעות רחבות: זיהומי קרקע ומים, פליטות של גזים רעילים ואפילו נזק לבעלי החיים שאוכלים את פסולת הפלסטיק על צורותיה.

בקרוב: פחות פלסטיק בסביבה(צילום: shutterstock)

במהלך השנים הקרובות יש לצפות למגבלות גדלות והולכות על שימוש בפלסטיק בתעשייה, האחדה גוברת בסוגים השונים שלו בהרכב האריזות, והתפשטות של חוקים שאוסרים על חלוקת שקיות פלסטיק בחינם ברשתות מזון ובחנויות (לפי המודל שכבר החל לפעול באוקטובר האחרון בסן פרנסיסקו בארה"ב). כבר היום בישראל ישנם מאמצים לקדם חקיקה דומה.

מעבר לעולם דיגיטלי על פני המודפס

משרדי ממשלה, מערכות ציבוריות ואפילו ממשלות, מקדמות בשנים האחרונות אמנות והסכמים בדבר מעבר למערכות ניהול דיגיטליות על-פני טפסים מודפסים. המגמה הזו ניכרת גם בישראל, אם כי במשרדי ממשלה במיוחד, או במסגרות עתירות ביורוקרטיה, קשה מאוד לראות אותה.

בשנים הבאות אנו צפויים לראות יותר ויותר יוזמות למעבר לתקשורת דיגיטלית, ממש כמו שחלקנו כבר מנהלים עם חברות הסלולר או הבנקים שלנו, במטרה למזער את השימוש בנייר. השלב הבא כבר יהיה דיון בשאלה של שרתי ענק שצריכים לאחסן ולשנע את כל המידע הזה ובזיהום הנכבד אשר קיים גם בצידם, אך את זה נשמור לרשימת טרנדים עתידית שתספק אולי מענה הולם גם לבעיה זו.

פיתוח אריזות וחומרים מתכלים

השוק למוצרים מתכלים גדל באופן עקבי לאורך שנים, והדרישה שלו צפויה לגדול בעוד 19% עד שנת 2017. מוצרים חד-פעמיים (כוסות, צלחות, סכו"ם ודומיהם) שעשויים מחומרים ביולוגיים מתכלים מושכים תשומת לב רבה בשל היותם מעין "פתרון קסם" שמאפשר לנו לשנות את הרגלי הצריכה שלנו רק במעט, ובכל זאת להסב פחות נזק לסביבה. בנושא זה חשוב לשים לב למה הכוונה כשאומרים על מוצר "מתכלה" ולבדוק היטב היכן עלינו להשליך את המוצרים הללו בכדי שהם באמת יתכלו (נושא עליו הרחבתי בטור הקודם שלי).

בשנים הקרובות עלינו לצפות להאחדה גורפת בתחום. מתקינה ברורה סביב המונח "מתכלה" ועד תיאור מפורט של מערכות המיחזור שיש לעשות בהן שימוש בכדי שהחומר אכן יתכלה, וזה לצד פיתוח גדל והולך של עוד ועוד מוצרים שאריזותיהם עשויות מחומרים ביולוגיים ויכולות להוות חלופה לאריזות מזיקות שאנו עושים בהם שימוש שוטף היום.

חיוב בקומפוסטציה

במהלך 2012, 5% בלבד מן הפסולת האורגנית בארה"ב (סך של 26 מיליון טון), מצאה פתרון סביבתי מחוץ למטמנות הפסולת. המשמעות היא שמיליוני טונות של פסולת אורגנית מונחים בתחתית מטמנות הפסולת מידי שנה, ושאחרת היו יכולים להפוך לקומפוסט מצוין לחקלאות, לשימוש פרטי ולשימוש מוניציפאלי. הבזבוז עצום: לא זו בלבד שאנו משליכים חומר שיכול לשמש אותנו שוב ושוב (במקום לעשות שימוש בחומרים בתוליים או מלאכותיים), אלא שמיצי הזבל, שנוצרים בעיקר 'בזכות' פסולת אורגנית שמעורבת בזרם הפסולת הכללי, יוצרים תסחיפים בעייתיים למדי, שבתורם יוצרים זיהומי קרקעות ומים.

קומפוסט - מיחזור פסולת אורגנית(צילום: ואוליה)

לפיכך, יותר ויותר רשויות מוניציפאליות ברחבי העולם שוקדות על תוכניות הפרדה ומיון לטובת הפרדת הפסולת האורגנית מסך הפסולת המוטמנת שלנו. המגמה גם פושטת לשמחתנו בישראל ויש לצפות שבתום העשור הנוכחי, מערכות פסולת שאינן מפרידות פסולת רטובה ויבשה, יהיו נחלת העבר ברוב המדינות המפותחות.

אחריות תאגידית מורחבת

הבטחות תאגידיות בדבר אחריות חברתית או סביבתית, הופכות ממוסדות יותר ויותר, עד שבעתיד הקרוב הן צפויות לצאת מנישת ההבטחות, ולהפוך לרשימת מחויבויות סדורה ומפוקחת. כבר היום, ארגונים גדולים ברחבי העולם לוקחים את תחום האחריות התאגידית שלהם לרמות טוטאליות ואבסולוטיות (ראו למשל, את חברת השטיחים השווייצרית הזו), וגם מצליחים להניב ממנו את הרווחים ההולמים.

השאיפה לאחריות תאגידית מורחבת, על כל שלבי הייצור - מהמפעל ועד המשרדים, דרך הפסולת, הפליטות והאנרגיה, כמו גם על מחזור חיי המוצר (דהיינו, מה קורה למוצרים עם תום השימוש בהם), היא מה שמביא עוד ועוד חברות למצוא פתרון ידידותי לסביבה לפסולת המוצרים שלהם, שאין לה פתרון סביבתי ברמה הארצית אחרת.

גם בישראל הפעילות של חברה כמו טרהסייקל הולכת ומתרחבת בשנה האחרונה (כיום יש לנו שתי תכניות איסוף פעילות עם חברת שטראוס ואחת עם חברת טרה), באופן המשקף מגמה ברורה של תאגידים להרחיב את מעגל האחריות שלהם.

טיפול מוסדר בפסולת אלקטרונית

כולנו משתמשים במוצרים אלקטרוניים – ובצורה אובססיבית. אם כי מידי שנה אנחנו מתחדשים בדגמים משוכללים יותר, או אם המוצרים פשוט אינם עמידים מספיק וטווח הקלקול שלהם הולך ומתקצר. כך או כך, פסולת אלקטרונית הפכה להיות בעיה של ממש, שלא ניתן עוד להתעלם ממנה (ולשם המחשה, בעיה במשקל 48.9 מיליון טון בשנת 2012 ובארה"ב לבדה, 130 אלף טון בישראל).

פסולת אלקטרונית: 130 אלף טון בשנה בישראל(צילום: אדם טבע ודין)

חקיקה ורגולציה, לצד ערך ממשי לחומרי הגלם המרכיבים את הפסולת הזו (מתכות יקרות ופלסטיק שניתן לשימוש חוזר), יאפשרו בשנים הקרובות צמצום משמעותי של פסולת אלקטרונית שהולכת להטמנה. והנה, כבר ממרץ האחרון, גם בישראל הוקם תאגיד לטיפול בפסולת זו, באופן המאפשר למחזר פסולת אלקטרונית בחנויות, תחנות דלק או אפילו עם שליח מהבית כשקונים מוצר חדש.

התייעלות אנרגטית רחבה

דו"ח של הפורום הישראלי לאנרגיה הראה כבר ב-2013, כי כשתתאפשר התייעלות אנרגטית מקסימלית (הן בקרב משקי הבית על-ידי שינוי דפוסי התנהגות והן על-ידי קידום בנייה ירוקה), מקורות אנרגיה מתחדשים ולא מזהמים יוכלו לספק 80% מצרכי משק החשמל הישראלי הצפוי בשנת 2040, זאת לעומת 38% בלבד, בלא התייעלות אנרגטית.

נתוני המחקר הזה חושפים אותנו למגמה שגם הוכיחה את עצמה בעולם, ושישראל חייבת לצמצם בה פערים - בזבוז של משאבים ושל דלקים פוסיליים מזהמים, צריך להפוך לנחלת העבר.

יותר הפרדת פסולת, יותר אפשרויות למחזור

חוק האריזות עבר בישראל ביולי 2011, ומאז הוא פושט בין הרשויות השונות. חוק זה איננו ראשון מסוגו בעולם. רחוק מכך. הוא משקף מגמה גדלה והולכת של החלת האחריות על פסולת האריזות על יצרניהן או ליתר דיוק, על יצרני המוצרים. חוקים דומים קיימים ב-18 מדינות נוספות בהן טרהסייקל פועלת, וממשיכים ומתרחבים גם למדינות נוספות – מגמה לה נוכל לצפות בעתיד הקרוב.

עם כניסתם לתוקף של חוקים אלה, גם בחברה שלנו, מקבלים תמיכה וחיזוק לתהליך רחב שמתקיים ממילא ורק עתיד להתרחב, של אפשרויות מיחזור רבות יותר ויותר עבור הצרכנים כמו מיחזור נייר ובקבוקים, סוללות ופחיות וכעת גם אריזות. זה לצד פיתוח טכנולוגיות חדשות למיחזור שלל מוצרים שלא ידענו שניתן למחזר כמו למשל מיחזור בדלי סיגריות. הציפייה היא, שבשנים הקרובות, יתמעטו מאוד (עד ייעלמו) זרמי הפסולת להם אין פתרון סביבתי.

טום סזאקי הוא המקים והמנכ"ל של חברת טרהסייקל – חברה בינלאומית שפועלת ב- 24 מדינות ועם למעלה מ- 35 מיליון משתתפים לאיסוף ומחזור זרמי פסולת קשים לטיפול, מאריזות מזון, לעטים, מוצרי היגיינה ופסולת אלקטרונית, ועד חיתולים משומשים ובדלי סיגריות. תכניות האיסוף שמפעילה החברה (גם בישראל) הן חינמיות עבור שלל זרמי פסולת בלתי מתכלים, אליהן מצטרפת גם תרומה לעמותות ובתי-ספר בתמורה לכל פריט פסולת שנאסף על-ידי המשתתפים. כל אדם פרטי או ארגון יכולים להשתתף באיסוף, פשוט על-ידי הרשמה מהירה. לפרטים נוספים: www.terracycle.co.il