צלקת פתוחה: נפאל הרחוקה, הרחוקה מפיוס

לאחרונה דיווחה העיתונות בנפאל על שביתות הרעב הממושכות של בני הזוג נאנדה פראסד וגנגה מיה אדיקרי. בני הזוג דורשים את העמדתם לדין של האחראים למות בנם, קרישנה, בשנת 2004. לטענתם, בנם נחטף ונרצח בידי כוחות מאואיסטיים במהלך מלחמת האזרחים במדינה.

"מגלים עולם " - מאמרים אחרונים:

לידיעת הקורא רוחאני: שלום הוא עסק מסוכן / אלברט ב' וולף

סרי לנקה הצליחה לתפוס נמר. ומה איתנו? / אריאל רייכרד

מי צריך שניים לטנגו. שלום במעמד צד אחד / פרופ' אורן ברק וד"ר דן מיודובניק

קוראי התיגר: עוצמת ארה"ב בסימן שאלה / פרופ' סטיבן א' לובל

זהו אחד מרבבות מקרים שבהם נטען כי הפרות זכויות אדם חמורות בוצעו במסגרת המלחמה. כשנעצרו חשודים בפרשה, מבין פעילי המפלגה המאואיסטית, הצהירו בכירים במערכת הפוליטית כי הליכים פליליים בנושא יהוו הפרה של הסכם השלום וכי יש להתמודד עם המקרה בוועדת האמת והפיוס העתידה לקום במדינה.

שורה של אתגרים כלכליים, חברתיים ופוליטיים. ראש ממשלת נפאל סושיל קויראלה(צילום: AP)

בשבועות האחרונים הצליחו המפלגות הגדולות בנפאל להגיע לפשרה פוליטית, ובעקבותיה אישר הפרלמנט חקיקה חדשה להקמת ועדת אמת ופיוס. אך האם הוועדה, שעוררה עד כה מתחים ומחלוקות, תוקם בפועל? והאם תוכל לקדם פיוס במדינה השסועה?

על פיוס, אמת והקשר ביניהם

פיוס כמושג דתי משמעו שיקום מערכת היחסים הפגועה בין האדם לבין אלוהים והוא מוכר ביהדות, בנצרות, באיסלאם ובמסורות אחרות. בפילוסופיה פוליטית קשור מושג הפיוס לשיקום היחסים בין האדם לבין המסגרת החברתית-פוליטית שאליה הוא משתייך. בשפת היום-יום אנו משתמשים במונח פיוס לתאר שיקום יחסים בין אדם לבין רעהו. בכל המקרים הללו, הפיוס הוא ההיפך מניכור וקשור לתהליך אישי שחוֹוה הפרט (מול אלוהים, החברה או רעהו).

בשנות התשעים של המאה העשרים ביקשו מנהיגים בצ'ילה ובדרום אפריקה לפייס ולאחד את החברה המשוסעת במדינתם באמצעות פנייה לרעיונות נוצריים של סליחה ומחילה ולעקרון ה"אובונטו" (אמון) בפילוסופיה האפריקנית. עד מהרה הנהיגו מדינות נוספות מדיניות של פיוס לאומי. כיום המונח "פיוס" משמש לתאר תהליכים פוליטיים חברתיים של שיקום יחסים פגועים בין קבוצות בחברה כחלק מבניית שלום.

קידום פיוס חיוני לבניית שלום ודמוקרטיה בחברות ששרויות בסכסוך(צילום: AP)

התנאים לפיוס: הכרה ותיקון

בעוד מנהיגי צ'ילה ודרום אפריקה דיברו על סליחה ומחילה, כיום מדגישים מומחים את החשיבות של הכרה ושל תיקון כתנאים לפיוס. במונח "הכרה" הכוונה למודעות חברתית נרחבת לכך שאירועים מסוימים פגעו בקבוצות מסוימות, לגורמים שהובילו לאירועים אלה ולהשלכות הרגשיות שלהם. המונח "תיקון" מתאר צעדים שבאים לתקן את הפגיעה ולהבטיח שלא תישנה, כגון פיצויים כספיים, שיקום פיזי ונפשי, הנצחת זיכרון, התנצלות וענישה.

במדינות רבות הוקמו מנגנונים שייעודם הוא יצירת התנאים לפיוס, תנאים הכוללים הכרה בעוולות, הבנת הנסיבות שלהן, ההשלכות שלהן והאמצעים לתיקונן. הנפוץ מבין מנגנונים אלה הוא "ועדת אמת" (או "ועדת אמת ופיוס"). ועדת האמת הראשונה הוקמה בשנת 1983 בארגנטינה (לאחר נפילת משטר החונטות), והמפורסמת ביותר קמה לאחר נפילת משטר האפרטהייד בדרום אפריקה בשנת 1995. לאור הצלחות ועדות אלה, הוקמו עד היום יותר מ-40 ועדות אמת ברחבי תבל. רובן פעלו בנסיבות של בניית שלום לאחר מלחמה.

אחת המדינות העניות באסיה. שדות אורז בקוקאנה, נפאל(צילום: רויטרס)

ועדות אמת פועלות לחשיפת האמת באמצעות פנייה למקורות היסטוריים ומתן הזדמנות לקורבנות, לתוקפים, לנציגי ציבור ולאחרים להעיד בפניהן. העדים אינם רק מציגים עובדות יבשות, אלא מביעים בפומבי את תחושותיהם. כך ועדות האמת מקדמות הכרה לא רק ביחס להיקף האירועים ונסיבותיהם, אלא גם ביחס למחיר הרגשי - האישי והקולקטיבי - של האירועים. לכן נהוג לומר שוועדות אמת חיוניות לביסוס "אמת נרטיבית", קרי, הכרה במשמעויות הרגשיות של האירועים הפוגעים. בנוסף, תהליך מתן העדות הוכח גם כיעיל ל"האנשת" העדים.

מחקרים הראו כי כאשר קורבנות ותוקפים הביעו בפומבי את תחושותיהם בפני מנגנון אמת, הם נראו אנושיים יותר בעיני חברי הקבוצה היריבה וכך נחלשו הסטריאוטיפים וגברה הסולידריות החברתית. ועדות אמת בדרך כלל מוסיפות וממליצות על אמצעי תיקון, כגון התנצלות רשמית, פיצויים, תוכניות שיקום, השבת קרקעות, יוזמות הנצחה וימי זיכרון. אמצעי תיקון אלו מחנכים לכיבוד הזולת, מסמלים ניתוק מהיסטוריה של עוינות ומעבר לעתיד של שלום ודמוקרטיה, ותורמים למניעת הישנות העוולות.

בצד ועדות האמת פועלים מנגנונים נוספים להכרה ותיקון, כולל הליכים פליליים. היחס בין ועדות אמת לבין הליכים פליליים הוא מורכב. ישנן ועדות אמת שהוסמכו להמליץ על העמדה לדין לאור ממצאיהן, כמו זו שפעלה בפרו. לעומת זאת, ועדת האמת והפיוס בדרום אפריקה הוסמכה להמליץ דווקא על הענקת חסינות מפני העמדה לדין לאנשים מסוימים, בהתקיים כמה תנאים. ועדות אמת אחרות פעלו לאחר שניתנה מראש חנינה גורפת לכל מי שפשע במסגרת הסכסוך. יש לציין שחנינות גורפות מעוררות כיום ביקורת עזה ונתפסות כמנוגדות לנורמות של המשפט הבינלאומי.

מחלוקות ומתחים: על ועדת האמת והפיוס בנפאל

מלחמת האזרחים בנפאל החלה בשנת 1996 כהתקוממות של המפלגה הקומוניסטית-מאואיסטית על רקע מאות שנים של שלטון מלוכני ואי-שוויון עמוק. המלחמה גבתה את חייהם של יותר מ-13 אלף קורבנות, עד לחתימתו של הסכם שלום בשנת 2006. הסכם השלום הורה על הקמתה של ועדת אמת ופיוס במדינה על מנת לחשוף את האמת על אירועי העבר וליצור אקלים לפיוס. אולם, בשמונה השנים שחלפו מאז הקמתה היא נותרה שנויה במחלוקת ובפועל היא טרם הוקמה.

במרכז המחלוקת עומד רצונו של הממשל הקודם שוועדת האמת והפיוס תוכל, בתנאים מסוימים, להמליץ על מתן חסינות מהעמדה לדין למבצעי הפרות זכויות אדם. ארגוני זכויות אדם וקורבנות הסכסוך התנגדו נמרצות למתן החסינות ודרשו, כמו בני הזוג אדיקרי, את העמדת כל האחראים לדין פלילי.

המודל הדרום אפריקני הצליח. נלסון מנדלה(צילום: MCT)

מחלוקות אלה מלמדות כי עד כה לא היה הממשל מוכן להעניק הכרה מלאה לאירועים ולאחריות המשפטית לגביהם. גם הנכונות לפעול לתיקון הייתה חלקית. למשל, תשומת לב מועטה ניתנה לגורמים שהניעו את הסכסוך, דוגמת אי-שוויון, הדרה ועוני, ולרפורמות שנדרשות על מנת להתמודד עמם ולשקם את היחסים שבין הקבוצות בחברה הנפאלית. אך המתחים והמחלוקות סביב הקמת הוועדה לא בהכרח פגעו באפשרות הפיוס במדינה.

הקמת ועדת האמת והפיוס איננה מטרה עצמאית, אלא אמצעי לקידום תהליכי פיוס ושלום ארוכי טווח. אף מבלי שהוקמה, הצליח רעיון הוועדה להחזיר למרכז השיח הציבורי את העוול שנגרם לקורבנות ואת התפיסות השונות בחברה הנפאלית לגבי אופן ההתמודדות עמו. הדבר אפשר לחברה האזרחית לפעול בנושא ולקורבנות הסכסוך לנסות ולהתארגן לפעולה משותפת. זאת ועוד: פעילות ועדות אמת ופיוס היא תהליך נמשך. גם הקמת הוועדה לא תבטיח פיוס, אלא תהווה נקודת התחלה בלבד. לצד ועדה זו, יידרשו שורה של מנגנונים נוספים וחשובים לא פחות, דוגמת רפורמות קרקעיות וכלכליות שיתקנו את האי-שוויון העמוק, חתירה פוליטית לבניית הסכמות והבנות, והעמקת שלטון החוק ואכיפת הדין הפלילי, כפי שחושף סיפורם של בני הזוג אדיקרי.

רוחות של שינוי

במרס 2013 אושר בנפאל צו נשיאותי להקמת ועדת האמת והפיוס. הצו, שאושר בלא הצבעה פרלמנטרית, זכה לביקורת חריפה מצד ארגוני זכויות אדם מקומיים ובינלאומיים, זאת על רקע הוראות החנינה שכלל. במסגרת עתירה שהוגשה בנושא, הבהיר בית המשפט העליון בנפאל כי אין מקום להעניק חסינות מפני העמדה לדין למבצעי הפרות זכויות אדם חמורות, והורה על תיקון הצו. כעת אושרה לראשונה חקיקה בנושא בפרלמנט הנפאלי. חקיקה זו קבעה כי יש להקים לא רק ועדת אמת ופיוס, אלא גם ועדה לחקר גורלם של אלה שהועלמו בכפייה במהלך מלחמת האזרחים. עוד נקבע כי הליכים פליליים שקשורים למלחמת האזרחים ינוהלו בידי בית משפט מיוחד. בצד האמור, נקבעה גם בחקיקה החדשה הוראה המאפשרת מתן חסינות בתנאים מסוימים, המוסיפה לעורר ביקורת נוקבת.

לעת עתה מדווח כי ההליכים הפליליים נגד החשודים ברצח קרישנה אדיקרי נמשכים. בני הזוג אדיקרי הצהירו כי מאבקם יימשך עד שהאחראים למותו של בנם יובאו למאסר.

דרך ארוכה עוד לפנינו. סוגיית ועדת האמת והפיוס מוסיפה לעמוד על שולחן הדיונים, ומוקדם לדעת אם תוקם הוועדה ומתי. השלטון הנבחר בנפאל, ועמו החברה האזרחית והציבור, עומדים בפרשת דרכים: האם תגדל הנכונות להכיר בעוולות העבר, והמחויבות לתקן עוולות אלו בהווה? שאלות אלו עולות יום-יום במדינות המתמודדות עם סכסוכים אלימים ושסעים חברתיים עמוקים, וגם בישראל דומה כי כדאי לשוב ולעסוק בהן. בפרט כשאנו ממהרים להכתיר יוזמות שלום ומגנוני פיוס כהצלחה או כישלון מיידי, כדאי לחשוב על השפעתם ארוכת הטווח ואופיים התהליכי של מנגנוני פיוס.

עו"ד תמר לוסטר התמחתה בעבר בתחומי צדק מעברי במשרד הנפאלי של הארגון הבינלאומי

The Asia Foundation. ד"ר סיגל הורוביץ היא עמיתת מחקר במכון טרומן לקידום השלום באוניברסיטה העברית ומנהלת פרויקט צדק מעברי באוניברסיטת תל אביב

המכון ליחסים בינלאומיים ע"ש לאונרד דיוויס באוניברסיטה העברית בירושלים מפרסם בשיתוף פעולה עם ynet את מדור "מגלים עולם" שבו מופיעים מאמרי פרשנות ועמדה של חוקרים מרחבי העולם בתחום היחסים הבינלאומיים