מפחדים מהחופש? כך תהיו משפחה מאושרת
החופש הגדול אמור להיות זמן להנאה משפחתית, אבל במקרים רבים מדובר בסיר לחץ שבו שומעים בבית בעיקר מריבות. איך הופכים להיות משפחה אוהבת ומאוחדת? כתבה נוספת בסדרה שמעניקה לכם כלים לחיים טובים
החופש הגדול זה עתה יצא לדרך, והדרמה בשיאה. עוד לא הספקנו להשתחרר ממועקות שנת הלימודים וכבר התחלנו להתווכח ולריב, להאשים ולצעוק, לבכות ולטרוק דלתות. ויש לנו עוד חודשיים תמימים. כמעט שכחנו שזו אמורה להיות תקופה של הנאה וכיף, פרק זמן של בילוי ושמחה ואושר.
במקום זה, המשפחה שלנו מסוכסכת, ההורים נעלבים, הילדים ממורמרים, הלחץ גדל, הייאוש גובר והקרע רק הולך ומעמיק. רגע, זה לא חייב להיות כך.
מהכתבות הקודמות בסדרה:
- שברו לכם את הלב? כך תמצאו זוגיות חדשה
- איך תיקון הקשר עם ההורים ישפר את החיים שלכם
- למה אין לכם בן זוג? גלו את האחראי האמיתי
החופש יכול להיות אירוע מכונן בחיי המשפחה, דווקא משום שיש לנו הרבה יותר זמן פנוי יחד - אם נשכיל להשתמש בו נכון, אם נדע להקשיב זה לזו, אם נתגמש, נצא מקיבעונות ונוותר על הרגלים ישנים.
אלה רגעים מיוחדים במינם שמשקפים עבורנו איזו משפחה הקמנו, מה הענקנו לילדינו ומה הם ספגו מאיתנו ונותנים לנו בחזרה. אם תשאלו אותי, זה בדיוק הזמן לחשבון נפש, להתפכחות וליציאה לדרך חדשה.
בחנו את עצמכם
שאלו את עצמכם (וגם את ילדיכם): האם המשפחה שלנו מאושרת? האם אנחנו מרבים לצחוק יחד? האם יש בינינו מגע בלתי אמצעי, נשיקות, ליטופים, חיבוקים, משחק בשיער, יד מונחת על הגב, רגל על ירך, קרבה אינטימית חמה ומגוננת, מקום בטוח להניח בו את הראש? האם אנחנו משתוקקים להיות יחד באותו מרחב? האם אנחנו מדברים על מה שמציק לנו בפתיחות, ביושר ובאומץ? האם אנחנו מבלים בצוותא מחוץ לבית? רואים סרטים? הופעות? כדורגל? ואיך החוויה הטלוויזיונית המשותפת שלנו - רגועה, משעשעת, מאחדת?
האם אנחנו מקשיבים זה לזה? האם אנחנו תומכים זה בזה? האם אנחנו מפרגנים על הצלחות? האם אנחנו סולחים על טעויות וכישלונות? האם אנחנו מגדילים ומעצימים את הילדים שלנו? האם אנחנו יודעים לתת להם יד, לעזור להם כשצריך, להיות שם בשבילם?
האם הם סומכים עלינו שנהיה כאלה ומשוחחים איתנו גם על דברים שקשה להם לחשוף או להודות בהם? האם הם יכולים להרים אלינו טלפון בכל שעה ומכל מקום? האם נדע להאזין להם באותו רגע? האם נסכים להכיל את הכאב שלהם? האם נהיה איתם שם, לגמרי?
האם אנחנו משפחה מאוחדת? שמחה? גאה? מקרבת? האם נעים להיות בחברתנו? האם יש לנו הרבה חברים? האם אנחנו יוצאים לבילויים משותפים? לטיולי משפחות? אפילו טסים יחד לחו"ל? האם אנו ששים לארח ילדים של אחרים? האם אנחנו מקבלים את כולם במאור פנים? האם רואים עלינו שאנחנו נהנים?
שיחה משפחתית נדרשת
אם לא הצלחתם לענות בחיוב על חלק מהתשובות, או על רובן, אתם יכולים לדבר על זה. לשוחח עם בני זוגכם ואם אפשר גם עם הילדים שלכם כדי להבין מה הסיבות לכך. זו עלולה להיות, קרוב לוודאי, שיחה קשה ומאתגרת, אבל היא עשויה לתקן, לרפא ולשפר את היחסים ביניכם.
אם אתם רוצים לעשות זאת, התחילו היום. הערב. תנו לעצמכם זמן, תסבירו למה, תבהירו מה המטרה. תתנצלו, קחו אחריות, ובעיקר תנו להם לדבר ולשפוך את מה שצברו מבלי לקטוע, לערער או להתווכח.
הדגימו להם מהן הקשבה, בגרות, סובלנות, אכפתיות, אהבה. בעיקר אהבה. המון אהבה. כי רק אהבה מוחלת ומסדרת ושוטפת את הכל. בסוף תוכלו להתקרב, להתחבק, להיזכר למה ובשביל מה כל זה קיים.
המשפחה שלי היא העוגן של חיי. דנה רעייתי, גלי ואיתי ילדיי, הם הקרן שמאירה אותי והשמש שמעירה אותי. באהבה ובתמיכה, לעשייה ולהצלחה. איני יכול לתאר את חיי בלעדיהם. אם אני רוצה להיות מאושר, עליי להשקיע קודם כל בהם. הם המפתח והם גם התכלית. כי אחרי הכל, משפחה יש רק אחת.
הכותב הוא מאמן למנהיגות ולתקשורת
לפנייה לכתב/ת 
