כותבים ממשבר למשבר: חוק הספרים לאן?

כאילו חוק הספרים שנכנס לתוקף בחודש פברואר האחרון לא הכניס את השוק לטלטלה גדולה מספיק, הגיע לצידו המשבר המתמשך ברשת "סטימצקי". שני אירועים לכאורה לא קשורים, שהעמיקו בעצמם את המשבר הקיים ממילא אצל המו"לים. מחגיגה צרכנית עם אג'נדה ספרותית, הפך חודש הקריאה לשיאה של סערה שמאיימת על הענף כולו, וגם על הסופרים שבתחתית הסולם הזה. והם מנסים למצוא את מקומם בסדר הדברים החדש, ולהבין איך כל זה משליך עליהם.

עוד לפני שעבר בכנסת חוק הספרים, הסופרת הוותיקה יהודית קציר הביעה את תמיכתה בחקיקה ואת התנגדותה לתרבות המבצעים שפשטה ברשתות. כיום, גם היא מודה שדרושים עוד תיקונים והשלמות בשביל לייצב את שוק הספרים ולהגן על העוסקים בו. "צריך לאפשר למו"לים למכור את הספרים החדשים בהנחה באתרי ההוצאות, תוך כדי שמירה על זכויות הסופרים בהתאם לחוק", היא אומרת. "כרגע יש בעיה עם חשיפת הספרים החדשים, מכיוון שהם לא מוצגים באופן ראוי ושוויוני ברשתות, וצריך שיהיה מנגנון אכיפה. אם הספרים יוצגו כראוי ולא 'יוחבאו' - יקנו אותם הרבה יותר".

יהודית קציר. "אם הספרים החדשים לא 'יוחבאו' - יותר אנשים יקנו אותם"(צילום: עומר שורץ)

לטענתה, חוק הספרים סובל מתדמית גרועה מיסודו - תדמית שמנוגדת לתכליתו ולתוצאותיו ארוכות הטווח. היא מצידה, עדיין מאמינה בנחיצותו והצלחתו. "צריך להסביר כי צרכן הספרים לא מפסיד מהחוק, אלא רק מרוויח", היא מדגישה. "בטווח הארוך - ענף הספרים יינצל. ההוצאות ירוויחו היטב, ויהיה להן כסף להשקיע בהוצאה לאור של ספרים חדשים וסופרים צעירים. אני מקווה שבמשך הזמן הציבור יבין את יתרונות החוק ויתרגל. הרי כך היה עד לפני מספר שנים, לפני התחרות האגרסיבית בין הרשתות, והשוק פרח".

ספרך האחרון, "צילה", אמנם ראה אור לפני שעבר החוק, אבל עדיין יצא לאור בתקופה מעורערת.

"אף על פי שהספר נמכר עד כה ב-35 אלף עותקים, ההכנסות שלי ממנו נמוכות, בגלל הנחות הענק שדרשו הרשתות מההוצאה. ההכנסות רחוקות מלכסות את ההשקעה העצומה שלי בכתיבתו - כארבע שנות תחקיר וכתיבה, חסכונות משפחתיים ומשכנתא שנייה שלקחתי על דירתי. אני מתפרנסת כל השנים כעורכת, מנחת סדנאות כתיבה ומרצה. אין לי ציפייה להתפרנס רק מכתיבה, אבל אני כן מצפה לקבל עליה תגמול ראוי".

"יש חשש כבד בענף, אבל לא צריך להתייחס אליו יותר מדי ברצינות, כי סופרים הם יצורים חרדתיים מטבע ברייתם", טוען הסופר יונתן יבין. "לדעתי, רובנו ציפינו לקטסטרופה מוחלטת, אף שלא ממש הזיז לנו כבר אם הענף יקרוס, כי ממילא כולנו זחלנו בביבים. למרבה הפלא, השוק שאחרי החוק הגיב בתנודה קיצונית פחות משחשבו. אנשים ממשיכים לקנות ספרים, ואפילו ספרים חדשים.

"יש לציין שהירידה במכירות לא פוגעת בנו כלכלית, כי החוק החדש מכניס לנו את המעות המועטות שכבר הרווחנו בהרבה פחות עותקים. מספיק למכור 200 עותקים כדי לקבל את הגרושים שהיינו מקבלים בשביל 1,000. המציאות האכזרית ששררה כאן לפני החוק פגעה בנו, כי היא השפילה וביזתה את הסופרים".

אבל גם יבין, שפרסם כבר מספר ספרי פרוזה וספרי ילדים, וכן רומן פרי עטו "המיזנתרופ" ראה אור לאחרונה, מודע לכך שאת מה שלא הפסיד בחשבון הבנק - הפסיד בחשיפה. "אני מחבר את ספרי כדי להגיע לכמה שיותר קוראים, ובגלל העוול המתמשך נגדנו, שחייב את החקיקה הזו, נבצר ממני להגיע לאותה כמות עיניים".

בשבוע הספר הזכירו לו הקוראים שגם אם עשרים אחוזים הנחה לצרכן זו הנחה יפה בכל תחום אחר - בכל הנוגע לספרים, במחיר "מופקע" שכזה הסופר אמור למסור עם כל עותק גם את החולצה שעל גבו. "כשנאמר להם שהספר עולה 55 שקלים אחרי הנחה, הם כמעט פרצו בצחוק. מאז שהחוק הותנע, רץ במקביל אליו קמפיין ציני מצד בעלי עניין, שמציג את הספר שאחרי החוק כמוצר יקר. זה מגוחך. מחיר ממוצע של 60 שקלים לספר, שישהה במחיצתך חודש לפחות, ולפעמים אף ילווה אותך כל חייך - אינו יקר".

ואיך מתיישב עם המצב הזה המשבר מול רשת סטימצקי?

"כל ניסיון לכפות על ההוצאות 'תספורות', או את ההנחות המשוגעות שלפני החוק - יידון לכישלון, וכבר נתקל בהתנגדות של הוצאות שמסרבות לספק ספרים לרשת (לכך הצטרף גם משרד התרבות, שהודיע כי דרישת ה"תספורות" אינה חוקית - י.ש). הרשתות והמו"לים ייאלצו למצוא נקודת מפגש אחרת והוגנת יותר על ציר ההנחה, ואז האווירה העכורה ששוררת תתנדף. יש באמת שנאה וטינה וכעס איום ונורא".

תספורת לא מחמיאה

למרות דעתו המקדימה של יבין, רוב ההוצאות כן חתמו בשבוע האחרון על הסכמי ה"תספורת" מול רשת סטימצקי - פרט למודן שהוציאה את ספריה מהרשת מבעוד מועד, הוצאת עם עובד ועוד כמה הוצאות בודדות. ההוצאות שחתמו ראשונות הן הגדולות (כנרת זמורה ביתן וידיעות ספרים) וביצעו זאת כדי שיוכלו להפיץ את הספרים ברשת.

כמו כן, ההסכמים מול סטימצקי סייעו למנוע את קריסתה שבעיניהן היתה רק מעמיקה את המשבר בענף כולו. יחד עם הדיבור העכשווי על ה"תספורת" האחרונה ועל ניהולה הכושל של הרשת, חשוב לציין כי לאורך כל השנים הסכימו ההוצאות להנחות, לא רק של 30 אחוזים, אלא של 60 אחוזים ויותר אל מול רשת צומת ספרים, כדי לממן את מבצעי ה-4 במאה. כך שהנחות אלו לא נדרשות מהן מצד הרשת בפעם הראשונה.

למעשה, אחת הבעיות הבולטות ביותר בחוק הספרים היא שהוא כלל לא נוגע בצומת הקריטי הזה - ההסכמים בין הרשתות להוצאות - אלא נוגע רק בקצוות: הסופרים והרשתות. בכך הוא למעשה לא מגביל את אחוזי ההנחה שיכולה הרשת לדרוש מהמו"ל, מה שמותיר כוח רב בצד שלה בשרשרת.

ספרים זה עדיין סטימצקי? רשת במשבר(צילום: ישראל הדרי)

ראובן מירן, שעומד בראש הוצאת "נהר", תמך בחוק בגרסה המקורית (הצרפתית) שלו. "הקשיים המתגלים כיום קשורים לסחטנות של 'סטימצקי', שהמו"לים הגדולים נכנעו לה", הוא מסביר. "אם הקוראים יבהירו לרשתות שיש גבול להנחה שהן יכולות לדרוש ויתרכזו בקנייה בחנויות העצמאיות עד שהרשתות הגדולות יבינו שיש גבול לכל תעלול, החוק יתגלה כמועיל. הדבר הזה ייצא לפועל גם אם כמה הוצאות גדולות וחשובות יגלו סולידריות ויפעלו במתואם בכיוון הזה".

אז אתה קורא להוצאות לא למכור את ספריהן ברשתות? רובן כבר הסכימו לוויתורים מול סטימצקי.

"לא צריך להפסיק למכור ברשתות. על הרשתות לקבל מהוצאות הספרים או מהמפיץ שמייצג אותן הנחה סבירה. לא ייתכן שרק המו"ל יספוג הכל. אם יהיה כך, החוק יחזיר לספר את כבודו ואת מקומו בתרבות. בצרפת אני רואה אנשים שמוזמנים לאירוע מביאים איתם במתנה ספר במחיר 20-15 אירו. לא בקבוק יין ולא זר פרחים, אלא ספר".

אחד הקולות הבולטים בעד החוק היה פרופסור מנחם פרי, עורך הוצאת "הספריה החדשה". גם הוא מזהה את הכשל המרכזי שלו בדיוק בנקודה זו. "אמרו לנו שלא היינו צריכים להיכנע, שהיה עלינו לסרב. כעסו עלינו", הוא מודה. "אבל אחרי שההוצאות הענקיות - 'כנרת' ו'ידיעות' - מחליטות לשתף פעולה, ואליהן מצטרפת גם 'כתר', נותרים יתר המו"לים בעמדת נחיתות בלתי-אפשרית ב'משא ומתן' המדומה שהחוק מחייב אותם לקיים עם טורפים חדי-שיניים. זו תוצאה קריטית של החוק.

"המו"ל שוב מוצא את עצמו עם תקבול נמוך כפי שהיה לפני החוק, אלא שעכשיו הוא גם מוכר מעט מאוד ספרים חדשים. הסירוב של המחוקק להגביל בחוק את עמלת החנויות גם מקצין את הפער בין הוצאות גדולות וחזקות לבין כל האחרות, כי הגדולות תמיד ישיגו תנאים טובים פי כמה. החוק למעשה משרת את אלה שאינם זקוקים לשירותו".

לצד זאת, הוא מציין כי כרגע לא ניתן לקבל תמונה ברורה של הצדדים החיוביים של החוק, למעט חיזוק מסוים של החנויות העצמאיות, שעוד יגבר לדעתו, ומבהיר כי קריסת 'סטימצקי' אינה קשורה לחוק, אלא ל"ניהול מחפיר של קרן מרקסטון בתוספת הפסדים כבדים שצברה הרשת בשנים האחרונות. המשבר מאפיל כרגע על כל דבר אחר שקורה בענף הספרים, ופגיעתו קשה מאוד".

גם רני גרף מהוצאת "גרף" סבור שאין מנוס לעגן בחוק הגבלות על העמלות שהחנות רשאית לגבות מהמו"ל על כל מכירה. "דווקא הפיאסקו הניהולי של 'סטימצקי' גורם לחשיבה נוספת בקרב המחוקקים, ונדמה לי שהיום הנכונות לתקן את החוק ולהוסיף לו את הסעיף הזה גדולה יותר", הוא טוען. "משמעותו של סעיף כזה לקהל הצרכנים ברורה: ניתן יהיה להוזיל את מחיריהם של הספרים לצרכנים באופן משמעותי יותר. כך או כך, החוק מוצלח וטוב שנחקק".

איריס אליה-כהן. החוק לא מיטיב עם הסופרים(צילום: אבישי זיגמן)

אבל לא כולם מוכנים להיצמד להשקפה האופטימית הזו. הסופרת איריס אליה כהן ("מכתוב", "דושינקא, נשמה") למשל, הסתייגה מהחוק כבר משלביו הראשונים. "זה היה ועודו משול בעיני לניסיון של כמה מלחים זוטרים לאחות את הבקע בטיטניק בדבק שלוש שניות, בעוד הנוסעים הרבים על הסיפון מבקשים לעלות על סירות ההצלה הספורות", היא מסבירה. "יש יותר מדי בעלי אינטרסים, וגם הקהל הרב הנאסף על היבשה וצופה בנו מרחוק. חלקו שמח לאידנו, חלקו מצקצק בכובד ראש. אני חושבת שאין מנוס מלהבין שמה שהיה היה, ומעתה חל עידן חדש ויש צורך לבנות אוניה נוספת. אולי קצת פחות גדולה וזחוחה".

האם נדרש שינוי באופן החשיבה המו"לית?

"אני חושבת שזה הכרחי. המו"לים צריכים לגבש אסטרטגיה ניהולית חדשה שנסמכת על התובנה שטובים השניים מן האחד, וטובים העשרה מן האחד, וכי עולם הרוח כפי שהכירוהו בעבר השתנה מקצה לקצה. זה עולם שבו כוחות הבצע והכסף והבשר שולטים ביד רמה. אין טעם להלין ולבכות, כי אם לקום ולעשות מעשה. כעת, כשהחוק שריר וקיים, קיים בו סעיף המחייב 'תצוגה ראויה' לספרים חדשים. הסעיף הזה, כידוע, כלל לא נאכף. מדוע?".

החזקים רמסו את החלשים

הסופר ניר ברעם מסביר כי חוק הספרים נועד במקור להתמודד עם משבר בעולם הספרים שבו אלה האחראים ליצירה - מתרגמים, סופרים, עורכים וכו' - נשחקו ונרמסו עד דק בשל תחרות פרועה בין רשתות, שבעקבותיה הם כמעט ולא קיבלו תמורה עבור עבודה קשה על ספרים שבלעדיהם לא היו קיימים. "די ברור שבלי מתרגם אין ספר", מסביר ברעם, "ושכר המתרגמים נשחק מאוד בשנים האחרונות. הכוחות החזקים רמסו את החלשים".

הוא מסכים כי החוק רחוק מלהיות מושלם - אך לא נוטה לוותר עליו בקלות. "הוא יכול לעבוד בעתיד", הוא טוען. "כנראה ההסתגלות אליו לא תהיה קלה. כיום עולם הספרים עובר שינוי גדול, לצד הספר הדיגיטלי שמאפשר להרבה סופרים חדשים שכותבים בסגנונות שונים לפרסם ספרים שאולי לא היו מתפרסמים בהוצאות שמרניות יותר. הגיוני שבשנים הקרובות התהליך יוביל לכך שמעמד הוצאות הספרים כשומרי סף, אלה שקובעים אילו ספרים יראו אור, יחלש מאוד".

לאה איני, שפרסמה לאחרונה ספר חדש בשם "בת המקום", טוענת כי מחשבת המחוקק לפיה ניתן למצב ספר חדש בתודעת הקוראים רוויי הגירויים במשך שנה וחצי עד כניסתו למבצעים, כשבכל שבוע יוצאים לאור עשרות כותרים חדשים - היא לא פחות מסהרורית. תפיסה די שכיחה זו בקרב הסופרים נובעת לשיטתה מכך ש"אם ספר אינו נושם באופן עצמוני כבר מיומו הראשון על השולחן בחנות, הוא יסולק בעותק בודד למדף, ומשם למחסן ואז בחזרה למו"ל, טרם מלאו לו חודש ימים".

לאה איני. "הספר הוא חמצן רוחני"(צילום: איריס נשר)

היא לא מכחישה שהיו בעיות בשוק עוד קודם לכן. "המבצעים אמנם השפילו את עבודת הסופר, אך בה בעת הם הנגישו את מחיר הספר ליותר קוראים - עניין לא מבוטל בימינו החזיריים", היא מסבירה. "החוק ביקש לתקן את ההשפלה. אך במקום לעשות זאת באמצעות הקלה על חיי הסופרים, למשל לפטור את הסופרים שהכנסתם נמוכה ממס ומתשלומי מע"מ, ולהפוך את סקר הספריות השנתי לארצי ולא לפריפריאלי בלבד, מה שהיה מעניק לסופרים יותר תמלוגים על כל השאלה - החוק בילבל את הקוראים וכרת את הענף. כך שהסופרים שפרסמו את יצירותיהם אחרי החוק, זה שכה ביקש להגן עליהם ועל ספריהם, הפכו למתאבדים בחסותו".

מה לפי דעתך צריך להשתנות בחוק?

"לא לתת לרשתות לבקש הנחות חמדניות. יש לקבוע עמלת מכירה קבועה שתאפשר לכל העושים במלאכת הספר להתפרנס באופן נאות. אך אפשרות שהיא חיונית יותר בעיני במצב הקריסה שנוצר - והייתי שמחה אילו כל הסופרים היו מתגייסים לה, גם אלו שתמכו בחוק וכעת הם וספריהם המעוכבים יושבים על הגדר - היא שהממשלה תחליט באומץ לפטור את הספר ממע"מ, ושמחירו לא יעלה על 50 שקלים.

"אני סבורה שגם לאחר המעבר לספר הדיגיטלי, הספרות והשירה יהיו אלו שמחיות ומחדשות את השפה. והשפה הזו, שמערכת החינוך כה ששה להוסיף ולדלל אותה בהורדת שיעורי הספרות, היא זו שמקנה לאדם שליטה על חייו, על חירות דעתו. והיא זו שמזינה את שאר האמנויות, גם אלו הפופולריות מהספרות והשירה. מכאן שהספר אינו רק מוצר צריכה, ויש לומר זאת אחת ולתמיד. הוא חמצן רוחני. ערש התרבות. ואומה השוחרת חיים, זקוקה לספרים ולא רק לריאליטי".

רועי בית לוי. הצרכן רוצה למקסם את הרכישה שלו(צילום: מוטי קיקיון)

אבל יותר מהסופרים הוותיקים והמוכרים, לא פעם נדמה שהנפגעים העיקריים הם דווקא סופרי הביכורים: בצל המשבר, לא בטוח כמה הוצאות יסכימו להשקיע ללא חשש בשמות שזרים לקורא הישראלי.

דב איכנולד, מנכ"ל  "ידיעות ספרים", מודה בעצמו שקצב העבודה השתנה. "כולנו מתכנסים ובודקים את דרכינו בעבר", הוא אומר. "עבדנו בצורה שוטפת והוצאנו הרבה ספרים. אולי פתחנו את הרסן טיפה יותר מדי. כמות הספרים השנה תהיה פחותה מקודמתה, וזה טוב לשוק. כעת נשתדל להיות מדויקים יותר. נוציא ספר שנהיה יותר בטוחים באיכותו הספרותית או המסחרית, או בתרכובת של שניהם". עם זאת, הוא לא מסכים שהפגיעה העיקרית תהיה ביוצרים החדשים. "אין דבר מרגש יותר להוצאה מלהוציא ספר ביכורים שמאמינים בו", הוא טוען. "ואם הקהל יאמין בהוצאה ובעורכים, והדיבור על הספר יהיה חיובי - זה יעזור לו להימכר".

אבל סופרי ביכורים בהחלט חוששים מהחוק והשלכותיו. רועי בית לוי, שספרו "הרים אני רואה" יצא מיד לאחר שהחוק נכנס לתוקפו, מספר שלא ידע למה לצפות מבחינת מכירות וכן בנוגע לנוכחותו בחנויות. "הציפיות שלי היו שקולות ומנומסות מאוד וכלל לא נגעו בעניינים כלכליים. לא ציפיתי להתעשר מהספר. את ההצלחה שלו לא התכוונתי למדוד בכסף, אלא במספר האנשים שיקראו אותו - או ליתר דיוק, במספר הקוראים שיבחרו להכניס אותו לחייהם. אבל הספר הזה הוא לא רק שלי. הרבה אנשים עבדו עליו וכולם עשו זאת במסירות ובחדווה ולכולם מגיע חלק יחסי מההצלחה היחסית שלו".

תמונת המצב העכשווית נחשפה בפניו דווקא בשבוע הספר, שם ראה כיצד המושגים הערטילאיים האלה - מבצע, הנחה, ספרים מוגנים - מקבלים לנגד עיניו צורה מוחשית ודי עגומה. "ניסיתי לפתוח בשיחה עם העוברים ושבים. לא מעט מהם שאלו אותי אם הספר שלי משתתף במבצע המיוחד לשבוע הספר. לכולם נאלצתי להגיד שלא. היו כאלה שהחליטו בכל זאת לרכוש - אולי רק כדי לשמח אותי - אבל רבים הניחו את הספר בחזרה במקומו ופנו לחפש ספרים שהחוק לא מגן עליהם".

סיטואציה לא פשוטה.

"אני יודע שהפסדתי לא מעט קוראים באותם ימים, כמו גם בכל הימים שקדמו לשבוע הספר האחרון. האמת היא שקשה לי להאשים אותם. מדוע להם להסתכן בהימור על סופר לא מוכר כשבאותו סכום הם יכולים ללכת על בטוח ולקנות שני ספרים של סופרים מוכרים? גם אני הייתי נוהג כמותם אם הייתי עומד בצד השני של הדוכן. למעשה, גם אני נוהג כמותם בכל פעם שאני נכנס לחנות ספרים, ואני רוצה שהכסף שלי ישיג לי עוד. אין בכך כל רע.

"העסקה הרי איננה כה מופרכת בסופו של דבר: אני רוצה לקנות ספר אחד שאני יודע שהוא טוב ולקבל ספר שני שיש לו סיכוי להפתיע אותי לטובה. מכאן שחוק הסופרים אינו חוק רע מיסודו - אבל הוא מהווה מכשול בפני סופרים חדשים, שזקוקים לדחיפה ולהזדמנות שמבצעי מכירות יכולים להעניק להם. סופרים חדשים - או כאלה שמכרו מעט עותקים מספרם הקודם - מפסידים קוראים, ולא רק כסף, במצב החדש. לכן יש לשחרר אותם מהמגבלות שהחוק במתכונתו הקיימת מטיל עליהם. אלו טעויות שאותן עוד לא מאוחר מדי לתקן, ובכך לשפר, אולי, את המצב של הספרים, הסופרים והספרות בישראל".