קבר משפחתי? ביפן רוצים להיטמן עם חברים
אלפי קשישים מפנים גב למסורת הקבורה המשפחתית תחת המצבות היקרות, שמחייבת נשים להיטמן לצד קרובי הבעל. האלטרנטיבה: קהילות שחבריהן הכירו כדי להיטמן יחד ועד אז "מטפחים קשרים שלא מבוססים על דם"
קומיקו קאנו פוגשת מדי פעם קבוצת אנשים שאיתם היא החליטה להיקבר. במקום להוציא עשרות אלפי דולרים על תחזוק המצבה משפחתית, שלפי המסורת הדתית חייבים בני המשפחה לחלוק, קאנו ובעלה החליטו להיטמן בקבר משותף יחד עם אלפי יפנים אחרים. מדובר בקבוצה נוספת ביפן שנמנעת מההוצאות ומהמחויבות של הקבורה המשפחתית המסורתית.
עוד חדשות בעולם:
במדים וכפיפות בטן: סינים נגמלים מאינטרנט
אויב חדש ל-NYPD: רקדני הרכבת התחתית
נווה מדבר: הבריכה שתמצאו רק עם GPS
"בעלי ראה שאחיו הבכור מבזבז סכומים עצומים על חלקת הקבר המשפחתית, והחלטנו שאנחנו לא צריכים קבר שיהיה לנטל על שני הילדים שלנו", אומרת קאנו בת ה-74. "היום ילדים לא תמיד חיים ליד ההורים שלהם. ביקור בבית קברות יכול להיות מסובך אם הם חיים בחו"ל, למשל", היא מוסיפה.
בשינטו, הדת הלאומית של יפן, כמו בבודהיזם, לדורות הבאים יש חובה לדאוג לבני המשפחה המתים. הגופות של בני המשפחה נשרפות ואפרם נשמר בכדים, שמאוחסנים בחלקת קבר יקרה שנבנתה על אדמה שנחשבת קדושה. שם המשפחה מתנוסס על מצבת הזיכרון ויהיה מקום מנוחת העולמים לבן הבכור ומשפחתו בכל דור. הבנים הצעירים יותר חייבים להקים מצבה משלהם והבנות חייבות להיטמן בחלקת הקבר של בעליהן.
ב-2004 החליטו קאנו ובעלה ג'ירו שהם לא רוצים לבנות מצבה חדשה, והצטרפו לקהילת "מויאנוקיי" ("עובדים יחד"). הקבוצה מארגנת פגישות מגוונות - מ"מועדון הספר" עד טיולים משותפים. ג'ירו נקבר ב-2008, והוא אחד מ-3,000 חברי הקהילה שטמונים שם. ריוקי מצונשימה, איש דת בודהיסטי שאביו הקים את התנועה, אמר כי היא הוקמה לפני 25 שנים "לאנשים שמודאגים מקבורתם בגלל שהם עריריים או יש להם רק בנות".
"זה לא הוגן שלכמה אנשים יש מי שידאג להם כשהם ימותו ולאחרים לא, רק בגלל שהם בחרו להישאר רווקים או אין להם ילדים", אמר. חברי הקבוצה נפגשים לטיולים בטבע או מתאספים למועדון קריאה "כדי לטפח את הקשרים שלא מבוססים על דם". קאנו, לדוגמה, ביקרה לאחרונה במקדש מרוחק עם כמה מאלה שיבלו איתה לנצח.
"דת האינדיבידואלים"
"היום אנשים שמגיעים מרקעים שונים, לא משנה אם יש להם ילדים או לא, מתעניינים בחלקת הקבר המשותפת", מספר מצונשימה. "בין אלה יש נשים שלא רוצות להיקבר עם בעליהן". בדור הקודם לא יכלו נשים נשואות לסרב לחלקת הקבר המשפחתית של בעליהן, אך הזמנים השתנו. "עכשיו את יכולה להגיד שאת לא רוצה להיקבר שם", מסביר מצונשימה. "מה שהיה לדת עבור המשפחה הופך לדת עבור האינדיבידואלים".
סיוהיי מאקאווה, חבר במועדון שנותן סיורים במקומות קבורה אפשריים, מספר: "שמעתי חלק מהלקוחות שלנו מדברות אחת עם השנייה, ומספרות שהן לא רוצות להצטרף לחלקת הקבר של משפחת הבעל". הארויו אינואה, פרופ' לסוציולוגיה שמנהלת ארגון ללא מטרות רווח
שמקדם את אפשרויות הקבורה האלה, אומר כי חוץ מנשים שלא רוצות להיטמן לצד הבעל, הקטגוריות הפופולאריות ביותר בקרב המתעניינים הן זוגות שיש להם רק בנות, זוגות ללא ילדים ורווקים. "עבור הנשים זה לא הכרחי בגלל שהיחסים עם הבעלים שלהן רעים, אבל בעיקר בגלל שהן רוצות לעשות את זה בדרך שלהן".
מיצוהארו נויג'ימה, שחברה במועדון שמסייע במציאת חלופות קבורה, אומרת כי התנועה הגוברת של אנשים שמחפשים לעשות את הדברים "קצת אחרת" היא תולדה טבעית של השינויים העצומים שעברו על יפן מאז מלחמת העולם השנייה. "קשישים היום נלחמים על המרץ להגדרה עצמית. הם היו בשנות ה-30 לחייהם במהלך הבועה הכלכלית של יפן והתרגלו ליצור דברים חדשים", הוא אומר. "יש להם אנרגיה לעשות מה שהם רוצים".
לפנייה לכתב/ת 
