מונדיאל 2014: בירה, ביקיני ושיכרון חושים
אנשים נוטים לחשוב שהעניין במונדיאל הוא מה שקורה במגרשים. אז זהו שלא. האקשן האמיתי מתרחש מסביב בהשתתפות אוהדים מכל העולם: אלכוהול, סמבה, שירי מולדת וחיבוקים עם כל מה שזז. מי שלא ראה שמחת כיבוש שער בבאהיה, לא ראה שמחה מימיו. שליחנו עמיר פלג נסחף באווירה המשכרת והממכרת
ברהמה היא בירה ברזילאית שכבר שתיתי טובות ממנה, אבל היא הראשונה שחפפתי איתה את השיער. זה קרה שלשום לפנות ערב (ו'), כשהכדור החופשי שבעט דויד לואיז נכנס בין חיבורי הקורות של השער הקולומביאני בפורטלזה.
רוצים עוד משליחנו לברזיל עמיר פלג - קחו:
אלפי ברזילאים בסלבדור היו פשוט בשיכרון חושים, בלי קשר למשקה האלכוהולי שהחזיקו בכוסות הפלסטיק השקופות, והשפריצו לכל עבר. מי שלא ראה שמחת כיבוש שער בבאהיה, לא ראה שמחה מימיו.
עמדנו שם, מול המסך הענק בחוף BARRA (בפורטוגזית מבטאים זאת "באחה"), על הדשא מתחת למגדלור. אלפי אנשים בטירוף מוחלט, צפופים כמו גפרורים בתוך קופסה ומזיעים כמו פינים בסאונה. הם רקדו סמבה, שרו שירי אהבה למולדת, התחבקו עם על מה שזז. מי שהיה לו בן זוג גם התנשק. את זה, אגב, הם עושים כל הזמן, באמצע הרחוב, גם בלי קשר לגולים.
במאה ה־16 סלבדור הייתה הנמל המרכזי שאליו הביאו עבדים מאפריקה ובו סחרו בהם. את אלה שניסו להתמרד היו מלקים בפומבי בכיכר המרכזית ברובע פלוריניו המשקיף למפרץ "הקדוש של כל הקדושים". היום אותו מקום בדיוק הומה בתי קפה, ואוהדי כדורגל מכל העולם לומדים שלביטוי שמחת עניים יש כאן משמעות אחרת לגמרי. ממש לא מטפורית. צאצאי העבדים חיים את ההווה. הם מתלבשים בתחפושות ססגוניות, מנגנים בתופים, במנדולינות ובחצוצרות, מקבלים הכל באהבה, רוקדים ושרים בלי הפסקה. וזה ממש לא השיר "עבדים היינו".
מונדיאל כל השנה
משום מה, אנשים נוטים לחשוב שהעניין המרכזי במונדיאל הוא מה שקורה במגרשים. אז זהו שלא, בטח לא בברזיל. נכון, היו כאן הצגות בלתי־נשכחות, סנסציות, גולים נהדרים, נשיכה אחת וחוליה בגב התחתון שהקרינה כאבים לכל העולם. אבל האקשן האמיתי מתרחש מסביב, במרכזי הערים וסביב האצטדיונים, בהשתתפות אוהדים מכל העולם. כשזה קורה במדינה שמקדשת את הכדורגל ואת הקרנבל – אתה פשוט נסחף באווירת משכרת וממכרת.
שלשום אחה"צ גם פסל החול הענקי של הצעירה המשתזפת בחוף סלבדור היה מוכן כבכל יום. היא שוכבת על בטנה בביקיני אדום, על פניה משקפי שמש ועגילים אמיתיים וליד ראשה מונח כמובן כדורגל צהוב. מדי יום הפסל הקשיש שמחטב את גופה, מסובב את ראשה לכיוון אחר ומשנה את תנוחת ידיה. הקהל עומד בטיילת למעלה ליד המעקה ומשליך מטבעות לעבר השמיכה שהניח האמן על החוף מתחתם. כולם מצלמים, תמיד ביום חול!
פתאום, ללא אזהרה מוקדמת, נשמעת נהמת תופים ברקע. היפהפייה שעשויה מחול היא היחידה באזור שלא מסובבת את הראש. לטיילת נכנסת להקת בת 15 מתופפות בחולצות צהובות ובחצאיות פרחוניות, כולן מקושטות באביזרים מוזהבים מכף רגל ועד ראש. על המותניים תלויים להן תופים מכל הסוגים והגדלים. אישה מלאת מרץ ומלאה באופן כללי מכתיבה קצב שקורע את עור התוף, ושלוש רקדניות יחפות בתלבושות שבטיות מסורתיות מנפקות מעין מחול וודו מטורף לקול תופי הטם־טם. ככה מחממים פה את הקהל לקראת המשחק שאוטוטו ייצא לדרך 1,200 ק"מ דרומה מכאן.
שריקת הפתיחה בין ברזיל לקולומביה התקרבה במקביל לשקיעה המרהיבה באוקיינוס האטלנטי. על הדשא מול המסך, למרגלות המגדלור, כבר לא ניתן היה לדחוף סיכה, אבל בהחלט אפשר היה לחתוך את המתח בסכין. אוהד בלי חולצה תפס מקום עם הפודל שלו, שהיה מקושט כולו בדגלונים של ברזיל. אדם מבוגר עם כובע מוזר ניסה לפלס דרכו בתוך ההמון ולמכור משהו. רק כשהתקרב ראו שבתוך הצילינדר מסתתר ג'ריקן עם קפה. הברז ישב לו בדיוק על המצח, מראה שכמותו לא זכור לי מאז יאיר ניצני בתיסלם.
חצי שעה לפני השריקה השתרכו תורים ארוכים ליד שלושת דוכני האקראז'ה – סוג של מאכל רחוב אופייני לבאהיה, שהובא לכאן על ידי העבדים מאפריקה. מטגנים אותו בשמן דקלים ויש בו כמה מרכיבים שעל חלקם לפחות כדאי לא להרחיב מטעמי דת. מה עוד שהמשחק נערך בערב שבת ובת"א סוגרים עכשיו מרכולים.
אמנם שלושה שבועות קודם אכלתי באותה שעה בדיוק בבית חב"ד, מטרים ספורים מכאן, אבל איך אומרים: בבאהיה התנהג כבאהיאני. תורי סוף־סוף הגיע קצת אחרי נגינת ההמנונים. אישה בלבוש אפריקאי הכניסה מצקת לתוך סיר ענק, שלפה ממנו כל מיני ירקות ופירות ים והכניסה לתוך סוג של לחמנייה צמחונית מטוגנת. שילמתי לה 10 ריאל, שזה בערך 15 שקל.
ניימאר, פרד ושות' הסתערו מן הפתיחה על השער הקולומביאני. אבל בדרכי לכיוון המסך הבחנתי בילד חמוד וכחוש, כבן 8, שעמד בצד ליד הפחונים שלצידם נאספו ערמות הזבל. הוא הביט בי בעיניים כלות, הצביע בידו על האקראז'ה שהחזקתי ופשוט ביקש שאתן לו לאכול.
כמובן שנתתי. הוא הודה לי בתנועת ראש ורץ לאמו, שאספה פחיות משקה ריקות מהדשא והכניסה לתוך שקית ניילון ענקית. המשחק לא ממש עניין אותם. בדיוק כשטיאגו סילבה העלה את ברזיל ל־0:1 וכולם מסביב היו בטירוף, הילד הקטן עם המבט החודר ואמו חלקו את המנה הקטנטנה של האקראז'ה. באותו רגע הרגשתי כאילו זכיתי במונדיאל.
עוד ב-ynet ספורט:
צפו: טים הווארד מספק הדיפה נוספת, הפעם מחוץ למגרש
עוד לפני המשחק, קטטה בין אוהדי ברזיל לקולומביה בארוחת ערב שקטה. צפו צפו באוהד ה''נכה'' שפרץ למגרש במשחק של ארצות הברית ובלגיה צפו בסיוט שעברה ברונה מרקזין, חברתו של ניימאר במשחק של ברזיל נגד צ'ילה
לפנייה לכתב/ת 
