עתיד אופטימי לכסף: הדור הבא של הביטקוין

בטורים האחרונים אנחנו מדברים על כסף אחר; כסף אלטרנטיבי. וכך התגלגלו הטורים. הצגנו את הביטקוין בכמה טורים ואז שאלנו: האם הביטקוין באמת חשוב כל כך? התשובה שאני נתתי היתה: כן ולא. יתכן, כך אמרתי, שלביטקוין עצמו אין עתיד, אבל מצד שני, יש מקום רב בעתיד למטבעות מסוגים שונים.

לטורים נוספים של אושי שהם-קראוס על הביטקוין

• מבוא לביטקוין: המטבע שרוצה לתקן את הכסף
• מבוא לביטקוין חלק ב': מטבע שמדמה ימי קדם
• הבהלה לביטקוין - הזהב הווירטואלי של ימינו
• הכסף העתידי: תאגידים ישתילו צ'יפ בכל צרכן
• הכסף העתידי: האח הגדול יודע כל מה שקנית
• רעיון: קנו ביטוח בריאות - קבלו מנוי למכון 
  

כדי להדגים את הצורך הזה גייסתי לטובת הטורים את חוקר המטבע והמומחה העולמי לכסף וכסף אלטרנטיבי, ברנרד לייטאר שהיה מאדריכלי האירו. לייטאר פסימי מאוד באשר לעתיד הכספי של העולם.

אם נמשיך לבנות על מערכת הכסף של ימינו, ככה הוא כותב, אנחנו צפויים ליפול עמוק מאוד לאחד משני הבורות האלה:

לדיקטטורה קפיטליסטית של תאגידים, שישלטו בעולם גם באמצעות הכסף הפרטי שינפיקו. האפשרות שניה: קריסה כלכלית אדירה לטובת ערי מדינה מוגנות, סגורות ודיקטטוריות. כאלה שאמורות להגן על התושבים מפני סכנות של עולם שנחרב מבחינה פיננסית.

אבל לייטאר דווקא אופטימי. הוא חושב ששימוש נכון בדבר הזה שנקרא "מטבע" או "כסף" יכול להביא אותנו לשגשוג ולפריחה. ולכן הוא קורא לאחד הספרים האחרונים שלו בשם "כסף וקיימות".

הטענה העיקרית שלו שם היא שכדי לייצר שגשוג, צריך לסייע למערכת המוניטארית העולמית הקיימת (שקלים, דולרים וכו') באמצעות שימוש במגוון רחב ויפה של מטבעות אלטרנטיביים. הוא מדמה את המערכת הכספית העולמית לשולחן שעומד על רגל אחת שברירית וקורסת (הכסף הרגיל). כדי שהשולחן הזה לא יפול, צריך לתמוך אותו בעוד המון רגליים מסוגים שונים. נוסיף כמה רגלי במבוק בצד אחד, באמצע נתקע מסמר ונחבר את השולחן בכבל לתקרה ועוד ועוד ועוד.

ומהן "הרגליים" האלה? בטור הקודם הצגתי את ה"מגדלונים", כסף עידוד הבריאות של חברת מגדל (דוגמא ל"רגל" אלטרנטיבית לשולחן) והיום נציג את המטבע הפנימי להשהיית תשלום; ה"שקל החדש" (המרכאות חשובות).

בעלי עסקים נחנקים

כל בעל עסק קטן או בינוני מכיר את התופעה. הוא נותן שירות ללקוח. הוא מוציא חשבונית, ו... הוא מחכה שלושה חודשים לקבלת הכסף. בינתיים הוא צריך לשלם לספקים שלו ולשלטונות המס. בקיצור, חנק.

כותרות נוספות בנושא מצוקת העצמאים:

• השרים אישרו: מימון חברתי לעסקים קטנים
• הממשלה לא תומכת בחוק להגנת הפרילנסרים
  

לטובת הקורא שלא מכיר את התחום נדגים בקצרצרה. נניח שאני מעצב גנים. אני מגיע למפעלים חדשים ובונה להם גינה יפה ונוף צמחי שמקיף את כל הבניינים.

חברת א' מחשבים שכרה את שירותי. אני קונה בעשרת אלפים שקלים שתילים חדשים, אבנים דקורטיביות ומה לא, מבצע את העבודה, ואז מגיש לחברת המחשבים חשבונית של 30,000 שקלים.

בינתיים שילמתי למשתלה 10,000 שקלים עבור הצמחים, ושילמתי מס הכנסה ומס ערך מוסף של אלפי שקלים. וזה אומר שאני צריך מאוד את הכסף שחייבת לי החברה. אבל אני נאלץ לחכות ולחכות. בינתיים אני משלם ריבית גבוהה על המינוס שלי בבנק, ואם מצבי פחות טוב, אני לא יכול לקנות עוד צמחים לפרויקט הבא, כי הבנק מגביל אותי.

לכאן בא לייטאר ומציע קהילת כסף. "רגל" שתעזור לשולחן הכלכלי-חברתי להשאר יציב. הקהילה הזאת פועלת באמצעות "כסף קפוא" או "כסף מושהה", כלומר "שקלים" במרכאות שיהיו שווים שקלים אמיתיים (בלי מרכאות) בעתיד. הוא מציג את המודל בספר "כסף וקיימות" שיצא ב-2013. הנה, זה לא כל כך מסובך.

בואו נסחור בחשבוניות

בואו נזמין, כותב לייטאר, כל מני בעלי עסקים קטנים להשתתף בניסוי מעניין. נקים מעין בנק שבו לכל עסק יהיה חשבון. החשבון לא יתנהל בשקלים חדשים, אלא ב"שקלים חדשים". שימו לב; אני משתמש במרכאות בכוונה. ה"שקל החדש" במרכאות הוא סוג של שקל, אבל הוא קיים רק בתוך המערכת שלנו.

עכשיו, נניח שאני "אושי עיצוב גנים" מבצע את העבודה, מוציא חשבונית על סכום 30,000 שקלים ומגיש אותה לחברת המחשבים. את הכסף אראה רק בעוד שלושה חודשים. בינתיים אני תקוע עם ההעתק של החשבונית בפנקס החשבוניות שלי. סתם נייר.

סתם נייר? לייטאר שואל. ממש לא. הנייר הזה; החשבונית על סך 30,000 שקלים - הוא כסף שיוולד בסבירות מאוד גבוהה עוד שלושה חודשים. לייטאר מציע לי להכנס למערכת הממוחשבת שלו; לקהילת העסקים הקטנים. ושם אני מבצע כמה פעולות.

דבר ראשון אני מבטח את החשבונית שלי. אני מתייחס לחשבונית שהוצאתי כאל רכוש על תנאי. כמו בכל ביטוח, כולם מקווים שהכל יהיה בסדר בעתיד. ובמקרה שלנו, שהחברה ששכרה את השירותים שלי באמת תשלם עוד שלושה חודשים ושהצ'ק שלה (זוכרים? 30,000 שקלים) לא יחזור. אבל אני "אושי גינות" מבטח את החשבונית למקרה שחברת המחשבים תקלע לקשיים ופשוט לא תשלם.

עכשיו אני נכנס לחשבון שלי במערכת, מזין את קוד הפוליסה הקטנה שלי על החשבונית והנה, בחשבון האישי שלי בתוך המערכת אני עומד בזכות. יש לי בחשבון 30,000 "שקלים חדשים". שימו לב למרכאות. זה לא שיש לי באמת בבנק הרגיל 30,000 שקלים. יש לי בתוך חשבון של קהילת עסקים 30,000 שקלים עתידיים, מושהים. כאלה שיהיו שקלים אמיתיים רק בעוד שלושה חודשים.

ואיך זה עוזר לי? הרי כדי לעשות את העבודה בחברה, קניתי צמחים בעשרת אלפים שקלים שאותם אני צריך לשלם היום. לכן אני מזמין את בעל המשתלה להכנס לקהילה. הוא פותח שם חשבון ואני מעביר לחשבון שלו 10,000 "שקלים חדשים", תמורת השתילים שקניתי אצלו. שוב, שימו לב למרכאות. אלה לא שקלים אמיתיים, אלא שקלים מושהים.

עכשיו החשבון שלי במערכת עומד על זכות של 20,000 "שקלים" והחשבון של המשתלן על זכות של 10,000 "שקלים". שוב, שימו לב; "שקלים" במרכאות. לא שקלים אמיתיים. שקלים שיבשילו ויהיו מוכנים לצאת לעולם האמיתי רק עוד שלושה חודשים.

ומה יעשה בעל המשתלה ב10,000 "שקלים" מושהים? הרי הם קיימים רק בתוך המערכת שלנו. יש לו שתי אפשרויות. אפשרות אחת היא לפדות את "השקלים" המושהים לשקלים אמיתיים. כדי לעשות את זה הוא צריך לשלם למערכת את הריבית על שלושת החודשים שהוא חוסך לעצמו. אבל בהנחה שחלק גדול מהעסקים במדינה יהיו חברים במערכת, זה לא כדאי לו. והוא ממשיך לשלם לספקים שלו ב"שקלים" שיש לו בחשבון.

כך זה ממשיך והולך עד שמגיע זמנה של החשבונית להבשיל ולמערכת מוכנס הצ'ק של המפעל שעבורו עיצבתי גינה. זה צ'ק על סך 30,000 שקלטם אמיתיים. אבל לא כל הכסף הזה מגיע אלי; אל "אושי עיצוב גינות", כי כבר השתמשתי בחלקו. אני מקבל מתוכו רק 20,000 שקלים אמיתיים, כי זה מה שאומר החשבון שלי במערכת. בעל המשתלה יקבל את 10,000 השקלים האמיתיים הנוספים.

מה ההגיון הכספי של מערכת כזאת?

מערכת כזאת, יגיד לנו לייטאר אפשרית רק בתקופה שלנו. בעבר היינו מעבירים אחד לשני חתיכות זהב שנקראו מטבעות. החתיכות האלה היו שוות באופן אובייקטיבי.

אבל בימינו השקלים החדשים של מדינת ישראל והדולרים של ארה"ב ועוד ועוד מטבעות, כולם בסך הכל מספרים בתוך מערכת חשבונות של בנקים. הם לא שווים מתוך עצמם. הם מתפקדים כמייצג ערך מוסכם. כולנו יודעים שאחרים יתנו לנו דברים ממשיים תמורת הנקודות האלה.

זה מאפשר, למשל, למפעל שמייצר צמיגים, אבל אין לו גומי, לקנות גומי. בואו נחשוב. כשבעל מפעל הצמיגים קונה גומי, מה הוא בעצם עושה? מה מעביר בעל מפעל הצמיגים למפעל הגומי? ובכן, הצמיגאי מעביר מספרים מתוך חשבון במערכת מאזנים שנקראת בנק לזיכוי חשבון אחר במערכת (בנק אחר). בעל מפעל הגומי יכול לשלם עכשיו משכורת לעובדים שלו במספרים האלה, דרך הזיכוי של החשבונות שלהם במספרים, ולצמיגאי יש גומי אמיתי.

במילים אחרות, כל מערכת הכסף שלנו בנויה על עקרון די דומה. חברות ואנשים מעבירים אחד לשני נקודות שמאפשרות להם לארגן את הייצור ואת המסחר במשק. אנחנו, יגיד לייטאר, בסך הכל יצרנו מערכת דומה בתוך המערכת הקיימת. 

ד"ר אושי שהם קראוס , מומחה לפילוסופיה של הכלכלה. מעביר הרצאות וסדנאות לקהל פרטי ולחברות. מוזמנים ליצור קשר , ולהאזין לתכנית הרדיו שלי "קצה הקרחון ". התוכנית משודרת בימי רביעי, ב-12.05, ברשת א' של קול ישראל