"הכושי עשה את שלו. הכושי לא יכול ללכת"

משחר ההיסטוריה ועד היום, מאבקי עובדים הם מאבקים לא קלים המאופיינים באומץ לב גדול, בעיקר כאשר מדובר בעובדים ללא קביעות וללא הסכם קיבוצי. מנהיגות ומנהיגי המאבק בהכרח מסתכנים בערעור מערכת היחסים עם המעסיק, בכך שיסמנו אותם במקום העבודה כ"טרבל מייקרים" ואף יפגעו בתנאי העסקתם או בקידומם.

יש לא מעט דוגמאות על מנהיגי מאבקי עובדים שפוטרו מעבודתם בשיא המאבק, ובמקרים מסויימים אפילו "שרפו" אותם בשוק התעסוקה בתחומם. בקואליציה הארצית להעסקה ישירה אני נתקלת לכל אורך הדרך בעובדות ובעובי קבלן החוששים להרים את נס המרד, ובצדק. בכך הם מסכנים את פת לחמם. כאן נכנס התפקיד שלנו כציבור - לתמוך בעובדים המוחלשים ולהשמיע את קולם.

"הכושי עשה את שלו. הכושי לא יכול ללכת אחרי 14 שנה", זהו הסלוגן שבו בחרו עובדות ועובדי מוקדי הקליטה למאבק שלהם להעסקה ישירה והוגנת. 95 עובדות ועובדי מוקדי הקליטה הם אקדמאים יוצאי אתיופיה, הנותנים שירות ל 85% מיוצאי אתיופיה בישראל בשפה האמהרית.

בלי זכויות, עם מכתבי פיטורים

המענה העיקרי הניתן הוא לקשיי השתלבות של נוער במערכת החינוך ולאבטלה גבוהה של מבוגרים. השירות הוא מטעם המדינה - משרד הקליטה והרשויות המקומיות, ואף על פי כן כל עובדי המוקדים מועסקים ללא הזכויות וללא המעמד של עובדי מדינה או עובדי רשות מקומית. בין היתר הם מפוטרים מדי שנה, ללא הכרה בהשכלה או בותק ושכרם מעולם לא התעדכן. כך למשל מנהל מוקד הקליטה ברחובות - שכרו לא עלה בשקל אחד במשך כל 14 שנות עבודתו.

קצת מספרים: סך הכל בישראל מועסקים כ- 95 עובדים ב-22 מוקדי קליטה (בכל מוקד 5-7 עובדים). המוקדים הוקמו לפני 14 שנים (2000- 2004) על ידי משרד הקליטה, באיזורים בהם יש ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה, במטרה לצמצם פערים ולסייע עם קשיי הקליטה בארץ.

למעלה משליש עובדי מוקדי הקליטה הם עובדי קבלן המועסקים על ידי כ- 10 גופים מתווכים שונים, ואילו היתר מועסקים על ידי הרשות המקומית בהעסקה זמנית וללא המעמד או הזכויות הסוציאליות של עובדי עירייה (למשל נבצר מעובדי המוקדים לגשת למכרזים פנימיים).  

הפינה החברתית ב"עושים סדר" מבית הטלויזיה החינוכית, עם לילי בן עמי ופנינה תמנו. שודר ב 3.7.14 בערוץ 1

העיריות שבחרו בהעסקה קבלנית: תל אביב, אשדוד, אשקלון, באר שבע, בית שמש, בת ים, פתח תקווה, קריית מלאכי, רחובות ורמלה. כך למשל מצאה עובדת שעוסקת במוקד הקליטה בבני נוער בלבד, מוגדרת כעובדת "האגודה למען הקשיש". מאחר ועובדים באותו המוקד מועסקים על ידי מעסיקים שונים, זה מקשה עליהם להתאגד באורח חוקי ולהאבק על זכויותיהם ומעמדם התעסוקתי.

הזרוע הקדמית של משרד הקליטה?

על הנייר המוקדים הוקמו כפרוייקט שיועד להמשך 5 שנים בלבד, אך בפועל הצורך בשירות החשוב נמשך כבר 14 שנים, ואף ישנה מגמה להרחיבו עתה ל- 4 מוקדים חדשים נוספים. משרד הקליטה מצהיר בגאון כי "מוקדי הקליטה נועדו להיות הזרוע הקדמית של משרד הקליטה לטיפול ביוצאי אתיופיה" (דוד יאסו, מנהל אגף א' לקליטת עולי אתיופיה, נוהל להפעלת מוקדי קליטה ברשות המקומית, המשרד לקליטת העליה, 6.7.14). חבל רק שהסנדלר הולך יחף ועובדי מוקדי הקליטה מוצאים עצמם מבקשים צדק ושוויון תעסוקתי.

מאחר והשירות כולו מוגדר כ"פרוייקט" במשך 14 שנים, התקציב הוא זמני ומתחדש. הגדרה זו היא היוצרת את ההכרח הביורוקרטי להעסיק את כל העובדים בהעסקה זמנית וללא זכויות סוציאליות, תוך החרגתם מן ההסכמים הקיבוציים של עובדי המדינה או עובדי הרשות המקומית. למעשה, העסקה ארוכת טווח תחת הכותרת "פרוייקט" היא היא לב "השיטה" (ובמילים אחרות- החולי התעסוקתי) המאפשרת העסקה פוגענית לאורך זמן במגזר הציבורי.

לפני מבצע "צוק איתן" אירחתי בפינה החברתית של "עושים סדר" (מבית הטלויזיה החינוכית) את אחת ממנהיגות מאבק עובדי מוקדי הקליטה: חנה תמנו. תמנו, אשה מרשימה בעלת תואר שני, עובדת כבר 5 שנים כ"רכזת תעסוקה" במוקד קליטה ברחובות בשכונת קריית משה. שכונה המוכרת לפרוייקט "שיקום שכונות" ובה כ- 90% מהתושבים הם יוצאי אתיופיה. על אף שהשירות שתמנו נותנת הוא שירות ציבורי לחלוטין - היא איננה עובדת מדינה ואיננה עובדת עירייה. אלא מקבלת את שכרה באמצעות גוף מתווך, כעובדת קבלן וללא זכויות סוציאליות. חברת "קרן רחובות" העסיקה אותה בשנתיים הראשונות לעבודתה (עד שהסתיים המכרז).

בשלוש השנים האחרונות היא מועסקת ע"י "החברה העירונית רחובות", חברת בת של עיריית רחובות. שלא יהיו טעויות, על אף השם והטייטל המתעתע- מדובר בחברת קבלן, גוף מתווך שכל מטרתו היא להוות צינור להעברת כספים בעבור העירייה.

תמנו מספרת שהיא מרויחה 5,300 שקלים למשרה מלאה, ללא תשלום על שעות נוספות וללא החזרי הוצאות. יש פנסיה, אבל אין קרן השתלמות ואין גמולים על השתלמויות. 5 שנים היא מועסקת באותו השכר בדיוק. תמנו דורשת בעבורה ובעבור חברותיה וחבריה- העסקה ישירה והוגנת.

תפקידה של חנה תמנו כ"כרזת תעסוקה" הוא לסייע למבוגרים במציאת תעסוקה וברכישת הכשרה מקצועית. היא מציעה להם משרות שונות, ובמקביל פונה למעסיקים; מתלווה לעובדים במקום עבודה, לראיונות; מטפלת בבעיות- ובהן בעיות משפטיות (למשל אם לא שילמו להם שכר, בעיות בתנאי העסקה).

היא גם מארגנת קורסים מקצועיים במכללות: בונה קבוצה של 15 עולים, ושולחת אותם ללמוד מקצוע. למשל- חשבונאות, חינוך מיוחד, נהגי אוטובוס, טכנאים... הקורס הוא במימון משרד הקליטה ובפיקוח משרד ממשלתי הרלוונטי (משרד הבריאות, הכלכלה וכו'). אחרי הקורס היא עוזרת בהשמה. בפועל תפקידה של תמנו רחב הרבה יותר, שכן בנות ובני העדה פונים אליה גם עם מגוון רחב של בעיות, כמו מילוי טפסים בביטוח לאומי, פנייה לחברות הסלולר בעקבות חשבונות מנופחים ועוד.

נפלאות הבירוקרטיה

לפני שנה וחצי הצליחו כל עובדי מוקדי הקליטה להתאגד ב"כוח לעובדים" ולפתוח במאבק למען העסקה הוגנת. תוך 4 חודשים הם הצליחו לאגד את כל העובדים, עובדה ייחודית מאד כשלעצמה, בעולם ההתאגדויות. עובדי מוקדי הקליטה דורשים ממשרד הקליטה העסקה ישירה - כעובדי מדינה או כעובדי הרשות המקומית, כולל כל המשתמע מכך.

יעקב אנגדאו, ממובילי המאבק, מספר על התנערות מאחריות ישירה על העובדים: "משרד הקליטה טוען שהוא לא המעסיק ומפנה לעירייה, העירייה אומרת שזה משרד הקליטה שקובע את תנאי העסקה. בעירייה גם מסבירים שאי אפשר להעסיק העסקה ישירה כי משרד הפנים לא משחרר תקנים. משרד הפנים אומר שאין תקנים בעבורנו. בעצם אף גוף איננו רואה עצמו כאחראי עלינו ישירות".

ציוני דרך במאבק:

מעסיק חדש: בעקבות המאבק, לפני כ- 5 חודשים משרד הקליטה הנחה את כל הרשויות המקומיות להעביר את כל עובדי מוקדי הקליטה להעסקה באמצעות העירייה או באמצעות חברות בת עירוניות. ואכן כל עובדי החברה למתנסים וגופים אחרים (קרנות, עמותות) הועברו להעסקה ע"י חברות הבת העירוניות בלבד או העירייה. הם אמנם מקבלים שכר ישירות מהעירייה, אבל אינם מועסקים כעובדי עירייה מן המניין - ללא הזכויות הסוציאליות של עובדי עירייה.

פיטורים מחזוריים: ב-14 שנות עבודתם במוקדי הקליטה, העובדים פוטרו מדי שנה, פיטורים מחזוריים פיקטיביים. החל ממאי 2014 שונו תנאי הסכם העסקתם והביאו לכך שמחזור העסקה הוא בן 4 חודשים בלבד. ההסכם הנוכחי תקף עד לסוף אוגוסט ("הסכם 2014 להפעלת מוקד קליטה", שנחתם בין משרד הקליטה לבין הרשות המקומית).

מקובל על העדה?: להסכם החדש הנ"ל התווסף סעיף חדש (13ב) תמוה ביותר, לפיו "בבחירת העובדים, תקח הרשות החשבון גם את מידת המקובלות של המועמד בקרב קהילת יוצאי אתיופיה במקום". מלבד ההסגות שסעיף זה עשוי להעלות מההיבט של שוויון הזדמנויות תעסוקתי, סעיף זה עשוי ליצור מערכת יחסים בעייתית בין עובדי המוקד נותני השירות לבין מקבלי השירות וההנהגה שלהם.

בארגון כוח לעובדים מעלים שאלות חותכות: "על פי אילו קריטריונים תוגדר מקובלות- אדם בודד? כמה? האם יש טקס עדתי הבוחן עדתיות? האם גם ביחס לקבוצות עולים אחרות נדרשים העובדים לעמוד במבחני פופולריות?" לדברי הנהגת העובדים, בכל שנות קיומם של המוקדים, מעולם לא הושמעה דרישה כזו כלפי העובדים וראוי שלא הייתה מוצגת.

פיטורי עובדים: "החל מחודש מרץ- אפריל 2014 ועד עכשיו יש גל פיטורים, בגלל המאבק" לדברי חנה תמנו "לכל מוקד הורידו משרה וחצי". היא מספרת כי ברמלה סגרו את המוקד, בגדרה פיטרו 2 עובדים, ביבנה ופרדס חנה פיטרו את רכז הנוער. לדברי מנהלי המוקדים, הם קיבלו התרעה של חודש לפטר את העובדים. בקרב הנהגת העובדים מבקשים להבהיר שהפיטורים נעשו ללא תאום עם מנהלי המוקדים וללא בחינת צרכי המוקדים עם המנהלים בשטח.  

תגובות

תגובת משרד הקליטה, כפי שנשלחה לתוכנית "עושים סדר": "משרד העלייה והקליטה תומך ברשויות מקומיות המפעילות פרוייקט מוקד שכונתי לקליטת עולים מאתיופיה בתחומי הרשות (להלן: המוקד). בהתאם לנוהל תמיכה ברשויות לעניין זה, הרשות מבקשת תמיכה מהמשרד, ורק היא זו שמפעילה את המוקד והיא המעסיקה הבלעדית של עובדי המוקד. משרד העלייה והקליטה אינו קובע את שכר עובדי המוקד, אלא תומך ברשות בעלויות שלה בגין הפעלת המוקד.

השתתפות המשרד, כשמה כן היא, ואין היא מקבעת את הרשות לעניין שכר או לכל רכיב בהפעלת המוקד. והראיה לכך, שקיימות רשויות שנתנו למנהלי המוקדים שבתחומם רכב צמוד ותנאים אחרים.

באופן כזה תומכים משרדי הממשלה השונים בפרוייקטים רבים, מה שוודאי לא הופך אותם להיות מעסיקם של עובדי הפרוייקטים הנתמכים.

משרד העלייה והקליטה אינו קובע את תנאי ההעסקה לרשויות, ומחובתן לפעול בהתאם לכל הכללים החלים עליהן בעניין העסקת עובדים. רובם הגדול מועסק ישירות על ידי הרשות וחלקם על ידי חברה בת של הרשות (תאגיד עירוני). לקרוא לעובדים אלה עובדי קבלן, אינו עולה בקנה אחד עם העובדות!! כאמור זו תמיכה ברשות ולא קניית שירותים ממנה. אין רלוונטיות לקליטת העובדים כעובדי מדינה, שכן מדובר בפרוייקט של הרשות, מיוזמתה ובביצועה המלא. בכל השאלות הנוגעות להעסקת עובדי המוקדים ותנאיהם, יש לפנות למעסיק היחיד של עובדים אלו: הרשות המקומית!"