גדולה ביפן: סבון מתרחבת במזרח אסיה
עם באר מים מאבן ירושלמית וניחוח פצ'ולי-לבנדר-וניל, סבון הישראלית סימנה עוד ציון דרך במזרח אסיה, כשפתחה לאחרונה סניף חדש בהונג קונג שהצטרף ל-24 חנויותיה ביפן. השאיפות לעתיד גדולות: הרשת שהחלה כחנות קטנה בשינקין מתכוננת להסתער גם על טיוואן, סינגפור ודרום קוריאה
עשרות כתבים, בלוגרים וצלמים מעשרות עיתונים, מגזינים ורשתות טלוויזיה. המחזה הזה ששמור בישראל רק למסיבות עיתונאים מיוחדות של ראש הממשלה קידם את פתיחת החנות הראשונה של "סבון" בהונג קונג. מעבר לחגיגה התקשורתית, זו בעיקר הצהרת כוונות לקראת המשך ההתפתחות במזרח אסיה. יעד של 120 חנויות בעולם זה כבר היסטוריה. עכשיו על הכוונת: טיוואן, סינגפור ודרום קוריאה, כשהמטרה היא להגיע לעשר חנויות נוספות באסיה בשלוש השנים הקרובות.
- לכתבות נוספות בערוץ צרכנות
הסלב המקומית, ג'אניס מאן, הצליחה לרכז עניין בקרב באי הקניון הענק harbour city שמאכלס מאות מותגים ונבחר להיות זה שבו תיפתח החנות הראשונה של הרשת הישראלית בהונג קונג. "מה הקשר של הבאר לישראל", שאלה אחת העיתונאיות ביום שקדם לפתיחה החגיגית שזכתה לסיקור במהדורות הסיניות של המגזינים "ווג", "אל", "קוסמופוליטן" ועוד.
ומתברר שעניין באר המים (מאבן ירושלמית, הנגרות ישראלית), שניצבת במרכז חנויות הרשת, קשור באופן הדוק למגמת ההתרחבות. דיוויד צ'אנג, בעלי חברת הריטייל פיירטון שהפכה לשותפה של סבון בהונג קונג, אומר כי בעידן שבו מתרחבות הרכישות באינטרנט, הצרכן מחפש ערך מוסף וחוויה בחנות. את זה בדיוק איתרו נציגי פיירטון בחנות של סבון באמסטרדם. משם החליטו ליצור קשר עם החברה הישראלית באמצעות שגרירות ישראל בהונג קונג.
מירי מסיקה בטוקיו
הונג קונג היא התחנה השנייה של הרשת במזרח אסיה אחרי יפן, שבה פועלות 24 חנויות ועוד שלוש נקודות מכירה. בחנות הראשונה ברחוב המעצבים אומוטה סנדו בטוקיו מרגישות המוכרות כל כך מזוהות עם ישראל, עד שהן משמיעות את "מלך" של מירי מסיקה. גם "ישראל היא הבית שלי" של אייל גולן מתנגן בזמן ביקור האורחים מישראל, שמגלים פחות התלהבות מהפסקול.
בחנויות של סבון ברחבי העולם משמיעים נעימות רגועות, שמופעלות כיום מעמדת הקופה, "אבל היפנים מתעקשים להשמיע מוזיקה ישראלית", מוחה סיגל קוטלר-לוי, שייסדה את הרשת עם אבי פיאטוק, "אני גם הולכת להתעקש. זה לא יישאר ככה".
בחברה מקפידים לא רק שהמוזיקה תהיה אחידה בכל חנויות הרשת בעולם, אלא שהחלפת הקולקציות (ארבע פעמים בשנה) תתבצע באופן זהה בכל החנויות בעולם תחת הנחיית מחלקת העיצוב של החברה. גם על עניין באר המים לא מוותרים, "וזה לא תמיד קל", מעיד המנכ"ל רונן זהר, "צריך לדאוג לאינסטלציה ולאישורים מהקניונים".
הפסקול הישראלי מאוד שנבחר ביפן אינו מקרי. הזכיין היפני מדגיש את הקשר הישראלי. חלק מהעלונים בחנויות מקדישים מקום לאתרי תיירות בישראל כמו ים המלח, וגם הביקור שארגנה סבון ל-15 עיתונאים מיפן בישראל הוליד כותרות חיוביות, מצרך נדיר מאוד בתקופה הזו שבה מככבות בעיתונות הזרה בעיקר תמונות של חטופים ומראות מלחמה.
"הממשלה צריכה לשלם לי", אומר בגיחוך פיאטוק. מנהלי הרשת מפרגנים מצדם ליפנים על היכולת ליישם באדיקות את ההנחיות, "הם יודעים את העבודה", אומר זהר. לא הרחק מהחנות של סבון נפתחה גם חנות של המתחרה "ללין" ובהמשך הרחוב אפשר לראות תורים ברוב שעות היום מחוץ ל"מקס ברנר", משהו שאפילו בשדרות רוטשילד בתל אביב לא תראו.
את הקשר של הרשת ליפן רקמה ג'ואי יסומצו, דירקטורית ושותפה ברשת היפנית. יאסומצו, ילידת הונג קונג שעברה לניו יורק בגיל 11, פגשה את סבון לראשונה בסניף בווסט וילג'. מכר שלה, קאזו קוריושי, המכהן כיום כמנהל סבון ביפן, הגיע לניו יורק. בשעתו הקים את חנויות סטארבקס ביפן, "הוא אמר שהוא רוצה להביא חברות מכאן ליפן".
יסומצו, שעבדה באותם הימים כמתכנתת בבנק, הציעה להביא את הקונספט של סבון ליפן. היא שלחה מיילים למטה בישראל ("אבל לא ענו לי") ולא ויתרה. "הלכתי לשם כל יום, ויום אחד כשירדתי עם הכלב לסנטרל פארק פגשתי בחנות מוכרת בשם מאיה שסיפרה לי כמה היא אוהבת את טוקיו, ואמרתי לה שאני רוצה להביא את סבון ליפן".
מכאן נרקם הקשר לבעלי הרשת פיאטוק, "ניסיתי לשכנע אותו לבוא איתי. פעם ביטל ברגע האחרון. רק כעבור שנה הודיע שהחליט לעבוד איתי ואז נשבר הקרח והתחלנו לספר בדיחות". ב-2006 הגיעו יסומצו ופיאטוק ליפן ואחרי שנתיים נחתם הזיכיון: "רצינו שהכול יהיה מושלם. אפילו שהנייר על בקבוקי הסבון לא יירד במים. היינו צריכים לשכנע אותם להשתנות ולהשתפר".
גם בסבון מעידים שהתקנים ביפן הם מהמחמירים בעולם. המנכ"ל זהר אומר ש"אפשר ללמוד מהם הרבה על היישום. הסטנדרטים של השירות הקפדני. לוקח זמן לישראלים להבין שזו שותפות. שאתה לא רק ספק של מוצרים. לכן ליפנים יש חשיבות בהתפתחות החברה".
סיפור אהבה עם ישראל
עבור השותפה היפנית, יסומצו, הקשר עם סבון הפך לסיפור אהבה עם ישראל, ומאז 2008 היא חיה בסך הכול יותר משנה בארץ הקודש. הבלוג שלה מופעל תחת השם "My life with Sabon, between New York, Tokyo and Tel Aviv York".
שיטת המכירה ביפן מעניקה דגש רב מאוד על תודעת שירות ועל פיתוח נאמנות למוצר. "היפנים לא אוהבים מוכרים שדוחפים להם מוצרים", מעיד קוריושי, מנהל הרשת ביפן. הוא מספר שתחילה התמקדו היפנים בקהל של נשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהן, אבל הקהל הזה מתרחב וכיום ניתן לראות בחנויות גם קהל מבוגר יותר ולא מעט גברים.
קוריושי היה רוצה לגדול ל-50 סניפים בחמש השנים הקרובות. בערב, במסיבת יום ההולדת לבעל הזיכיון היפני, זוכים המייסדים מישראל, קוטלר-לוי ופיאטוק, לקבלת פנים של כוכבי רוק. אחת העובדות התרגשה עד בכי.
דקות לפני ההמראה חזרה לישראל נזכרים שני המייסדים בחנות הראשונה בשינקין שנפתחה לפני 17 שנה. "זה כאילו היה אתמול", מעידה קוטלר-לוי, "אמרתי בהתחלה: 'מי יקנה סבונים ב-14.90 שקל'? אבל באנו בזמן הנכון". השניים הכירו מגיל 16 והחליטו לחבור עסקית, "בחרתי בה כי הייתה קומבינציה שהסתדרה. יש לנו אותו טעם והייתי צריך טאץ' נשי", מספר פיאטוק.
היא עוסקת מאז בעיקר בעיצוב המוצרים והחנויות והוא מטפל בצד הכספי והאסטרטגי. ניכר שהרוח הזו של אמונה באינטואיציה שהביאו משינקין נשמרת גם היום בהתרחבות של החברה מזרחה. פיאטוק: "חברות עשו סקרים במאות אלפי דולרים. אנחנו אומרים 'מתאים'". קוטלר-לוי מחייכת: "על החיים ועל המוות".
הכותב היה אורח החברה בטוקיו ובהונג קונג
לפנייה לכתב/ת 
