סטיבן קינג ב-TV: הסדרות שהפחידו אותנו

מאז שנות ה-70 ועד היום הפכו יצירותיו הספרותיות של אשף האימה האמריקני סטיבן קינג לשלל סרטים, אך גם לעיבודים טלוויזיוניים - ששודרו ברובם בישראל בכבלים, בתור הזהב של המיני-סדרות הקינגיות. נהננו (או סבלנו) מהן בעיקר בחגים, מועדים וכמובן - בשידורים החוזרים. בעוד שבקולנוע הצליחו כמה מסיפוריו של קינג למצוא ביטוי מוצלח עד משובח ("הניצוץ", "חומות של תקווה", "אני והחבר'ה", "תלמיד מצטיין מדי" ועוד), נדמה שעשרות העיבודים לטלוויזיה לא הצליחו ברובם להתרומם לרמות האימה האמיתית והאפלה המוחשית שמכירים חובבי קינג היטב מספריו.

ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בתעשייה שיצרה את אותן סדרות, וכנראה לא היתה בשלה אז מבחינה טכנית להתמודד עם סוגי הסיפורים (והיצורים) המאכלסים את עולמו של קינג. בימים אלה, לעומת זאת, משודרת בארצות הברית ובישראל (yes) עונתה השנייה של "בתוך הבועה" - סדרה מושקעת של CBS שנוצרה לפי אחד מספריו המאוחרים יותר של קינג. שובה למסך הזכיר לי כמה מהעיבודים הטלוויזיוניים הבולטים והמרכזיים שנעשו לעבודותיו של קינג לאורך השנים - מהטראשי והאייקוני, דרך המלחיץ ועד הקריפי באמת.

"זה" (IT)

הדימוי המוכר ביותר והמקושר ביותר ליצירתו של סטיבן קינג הוא כנראה הליצן הרצחני, פניווייז אם תרצו, שנולד בספר שנחשב על ידי רבים ליצירת המופת של קינג - "זה". מיני-סדרה מ-1990 המבוססת על אותו ספר מתארת את התמודדתם של חבורת ילדים, בעבר ובהווה, עם ישות מפלצתית ורצחנית המשתלטת על חיי העיירה דרי ותושביה. המפלצת הזו יכולה ללבוש את צורתו של הדבר שקורבנה פוחד ממנו יותר מכל (היוש ג'יי קיי רולינג, ראינו מה עשית שם), ומחוללת סביבה מעשי זוועה שניתן לתאר רק במילה אחת - אימה.  

"זה". ליצן רצחני

בימינו כנראה למיני-סדרה הזו יש בעיקר ערך קאלטי ונוסטלגי, שכן דלות ההפקה והאפקטים מעקרת את הדימויים החדים והבולטים כל כך של הספר. כשראיתי בתור ילד את המיני-סדרה, לאחר קריאת הספר שגרם לי, לראשונה, לרעוד מפחד תוך כדי הפיכת הדפים, מעט התאכזבתי מעיצוב הדמויות (מה לעשות, המפלצות שבתוך הראש שלנו תמיד יהיו מפחידות יותר מכל יציר מחשב או בובה מתוחכמת). ועדיין, לא העזתי ללכת לישון באותו לילה בלי אור דולק בחדר, כך שאת המטרה, לפחות אם אתם בגיל המתאים, היא השיגה היטב. בכל אופן מדובר בצפיית חובה עבור חובבי קינג וז'אנר האימה.

"לפעמים הם חוזרים" (Sometimes They Come Back)

לאחר שבמקור היה אמור להיכלל באנתולוגית הסיפורים המעובדת לטלוויזיה "עיני החתול", סרט הטלוויזיה "לפעמים הם חוזרים" עלה לשידור ב-1991 כיצירה עצמאית ומורחבת. במובן מסוים אפשר גם להתייחס אליו כאל מיני-סדרה – ב-1996 וב-1998 הוא זכה לשני סרטי המשך המתארים את סיפורו של ג'ים נורמן, מורה בתיכון (כמו רבים מגיבוריו של קינג, בדיוק כפי שהיה הוא עצמו רגע לפני ההצלחה המטאורית שזכה לה עם ספרו הראשון "קארי").

שובם של הגריזרים

נורמן חוזר לצורך עבודה לעיר הולדתו - מקום שעזב לאחר שחזה ברצח אחיו על ידי כנופיית גריזרים (תחשבו ג'ון טרבולטה בגריז, רק עם דם במקום שמן), שבעצמה נדרסה זמן קצר לאחר הרצח על ידי רכבת. עד מהרה הוא מגלה שלפעמים המתים חוזרים, כשנערים בכיתתו נרצחים ומוחלפים בגריזרים שנוטלים את זהותם, ומתכננים לו גורל דומה לזה של אחיו. אמנם צפיתי בסדרה הזו לפני שהתחלתי להתגלח, אבל עדיין מדובר בקריפ שואו של ממש, מהסוג שגורם לך לרצות להדליק אור בכל הבית. מומלץ מאוד לחובבי הנוסטלגיה והאימה, שקיימת כאן הרבה יותר מאשר ב"זה", גם מבעד לעיצוב והצילום המיושנים.

"צ'ינגה" - "תיקים באפלה" (Chinga)

בגיל 15 לא יכולתי שלא לאבד הכרה לרגע כשלמדתי לראשונה על המפגש הענק בין הסופר האהוב עליי לסדרת הטלוויזיה של נעוריי, "תיקים באפלה". ולא התאכזבתי מהתוצאה גם בצפייה מחודשת. ב-1998 פנה סטיבן קינג לכריס קרטר, יוצר "תיקים באפלה", במטרה לכתוב פרק דווקא עבור "מילניום", סדרת המסתורין שיצר לאחר "תיקים" ולא זכתה לאותה מידה של הצלחה, אף שהיתה מצויינת ושרדה כמה עונות. בסופו של דבר, כתב קינג דווקא את הפרק העשירי בעונתה החמישית של "תיקים באפלה" - "צ'ינגה", שבו סיפור העוסק בעוד אלמנט מוכר וותיק בז'אנר – הבובה הרצחנית המקוללת.

"צ'ינגה". סקאלי פוגשת בובה 

בפרק מוצאת את עצמה הסוכנת סקאלי בחופשה במיין – הלא היא כר ההתרחשות הפורה לרבים מסיפוריו הקלאסיים של קינג – ונאלצת לעבוד במהלך החופשה לאחר שהיא נתקלת בילדה קטנה המחזיקה בבובה מלחיצה וקטלנית במיוחד. התסריט של קינג עובד על ידי קרטר, והותאם לעולם ולדמויות הקיימים בסדרה, אבל הפרק כולו טבול באווירה והמוטיבים הקינגיים, ולא סתם נחשב בעיני רבים ממעריצי הסדרה לאחד מהפרקים הטובים והבלתי נשכחים במרוצתה.

"רוז רד" (Rose Red)

ב-2002 רקם קינג סדרה מקורית עבור רשת ABC, שבה הציג את גרסתו לאחת מקלישאות הז'אנר האהובות – האחוזה רדופת הרוחות. ד"ר ג'ויס רירדון, פרופסורית לפסיכולוגיה, מנסה לפצח את סוד האחוזה הנטושה המשתרעת בפאתי העיר סיאטל בתחילת שנות ה-90. רירדון מקווה לתעד את הפעילות הפראנורמלית המתרחשת כביכול באחוזה, שמשנה את פניה וחדריה כל הזמן וללא הודעה מוקדמת, ושנעלמו בה 23 אנשים בנסיבות מסתוריות. לשם כך היא מגייסת את עזרתה של קבוצת אנשים בעלי יכולות מיוחדות, כמו טלפתיה, טלקינזיס, פרקוגנציה (ראיית העתיד) ועוד.

רוז רד. מסתורין גם על הסט

המיני-סדרה בת ארבע וחצי השעות, ששודרה בשני חלקים, הצליחה לייצר אווירת מסתורין ואפילו אימה של ממש לרגעים, וזאת מבלי שהתבססה על כותר פופולרי של קינג כאמור (ואולי בזכות עובדה זאת דווקא הצליחה יותר). את מדד הפחד הגבירה גם העובדה שאחד השחקנים מת במהלך צילומי הסדרה. ב-2003 שודרה ב-ABC "יומנה של אלן רימבאוור", מיני סדרה המהווה פריקוול לאירועי האחוזה המסתורית.

"החצי האפל" (The Dead Zone)

הסדרה היחידה באורך מלא שנעשתה לפי קינג עד לבואה של "בתוך הבועה". "החצי האפל" היא הפקה אמריקנית-קנדית שעלתה לשידור ב-2002 ורצה במשך 6 עונות. הסדרה עסקה במורה צעיר בשם ג'וני סמית (כן, זה היה השם הכי גנרי שאפשר היה לבחור באותו רגע כנראה), ששוקע בתרדמת עמוקה למשך שש שנים לאחר שנפגע בתאונת דרכים כמעט-קטלנית.

התעורר מתרדמת עם כוח על טבעי

כשג'וני התעורר, הוא גילה שארוסתו התחתנה עם השריף ואמו נפטרה, אבל גם שזכה בעקבות התאונה לכוח על ייחודי – פסיכומטריה. לא, זה לא המבחן הארור שבגללו לא הלכתם ללמוד רפואה, אלא היכולת לראות אירועים הקשורים לחפץ מסוים על ידי מגע בו. העונה הראשונה לסדרה היתה מוצלחת למדי וייצרה אווירת מתח ומסתורין, גם אם לא אימה של ממש, על אף הקשר הרופף היחסית לסיפורו המקורי של קינג או לעיבוד הקולנועי המופתי של דיוויד קרוננברג לאותו ספר מ-1983.

"העמדה" (The Stand)

"העמדה", שנחשב לאחד מספריו הטובים ביותר של קינג על ידי רבים, הפך למיני-סדרה שאפתנית בת שמונה שעות ששודרה בארבעה חלקים ב-1994, בכיכובם של גארי סיניז, רוב לאו ומולי רינגוולד. העיבוד היה חלק מתור הזהב של של קינג באמצע הניינטיז בטלוויזיה, עם "הטומינוקרז" שעלתה שנה לפניו, ו"הלנגולירס" שנה אחריו. הוא מוצלח יותר משתי המיני-סדרות האלו, שנטו לאקסטרה טראשיות, ולו בשל הסיפור האפוקליפטי ורחב היריעה המתאר את התמודדותה של האנושות עם התפרצות מגפה שמכחידה כמעט את כולה, ומתרחש בעולם שלאחר האסון. הניצולים, המחולקים לשני מחנות עוינים במאבק בסיסי בין טוב ורע, מנסים להקים מחדש את עולמם. המיני-סדרה הפכה לקאלט אף שהיתה מבעיתה הרבה פחות מהסרט, וגם לקתה בלא מעט מפגעי עיבודי הניינטיז. צפיית חובה לכל מעריציו של אמן האימה.

"העמדה". מפגעי ניננטיז, ובכל זאת צפיית חובה 

"הניצוץ" (The Shining)

"הניצוץ" הוא סיפורו של מלון האוברלוק, אליו מגיע ג'ק טוראנס, סופר אלכוהוליסט משתקם (עוד דמות שחוזרת ברבים מספריו של קינג, כהדהוד אוטוביוגרפי שלו עצמו) המנסה לשקם את חייו לאחר שאיבד את משרתו הקודמת בשל התמכרותו ונטייתו לאלימות. ג'ק ומשפחתו, אשתו ונדי ובנו דני, מגיעים לאוברלוק כדי לטפל בו בעונת הקיץ השוממת. אלא שהמלון אינו סתם מבנה, כי אם אחת המפלצות הגדולות והאימתניות ביותר שרקח קינג מעודו, והוא מעביר את ג'ק על דעתו באמצעות חזיונות ומראות זוועה המשקפים את ההיסטוריה העקובה מדם של המקום, ומנסה להשתלט על דני, שניחן ביכולת על טבעית.

"הניצוץ". חסר קצת טירוף

המיני-סדרה מבית הולמארק, שעלתה לאוויר ב-1997, נולדה בעיקר בשל אכזבתו הטוטאלית של קינג מהעיבוד הקולנועי המפורסם של הבמאי סטנלי קובריק לספרו. בגרסה זו, הנאמנה הרבה יותר למקור אבל חסרה את רוח הטירוף שבלטה בגרסת הקולנוע, תפס את מקומו של ג'ק ניקולסון הבלתי נשכח השחקן סטיבן וובר. למען האמת הוא קצת התקשה להיכנס לנעליים הגדולות של קודמו בתפקיד (ואולי גם זה שזכרנו אותו ואת פניו היטב מהסיטקום "כנפיים" לא ממש עזר), אבל עדיין הצליח להקריפ כהוגן, לצידה של רבקה דה-מורניי המצויינת. בשנה שעברה ראה אור ספרו החדש של קינג "ד"ר סליפ", המהווה המשך לאירועי "הניצוץ" ומתרכז בדמותו של דני. מן הסתם, גם הוא יהפוך לסדרה או לסרט.