המשפחה שחמקה 7 שנים מחוב כספי ליטבתה

חברה משפחתית לעיבוד ירקות גררה חובות של מאות אלפי שקלים לקיבוץ. בכל פעם פירק האב את החברה והקים חדשה. בית המשפט שם לזה סוף

עו"ד רון אבן אריפורסם: 09.07.14 , 21:03

חברה משפחתית השתמשה בתכסיסים בירוקרטים כדי להתחמק מחובות של מאות אלפי שקלים לקיבוץ יטבתה: במשך שבע שנים נהג האב לפרק את החברה החייבת ולהקים תחתיה חברה חדשה וצחה כשלג. בתום הליך משפטי ארוך קבע לאחרונה בית המשפט השלום בפתח תקווה שהאב ישלם מכיסו הפרטי כ-250 אלף שקל.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

החברה המשפחתית "תפוח מעון דבש עיבוד" עסקה בשיווק ועיבוד ירקות קלופים ונהגה לקבל מהקיבוץ אספקת בצל. בפסק בוררות שניתן ביוני 2007 נקבע שהחברה חייבת ליטבתה 151 אלף שקל.

נגד החברה נפתח הליך הוצאה לפועל לשם גביית החוב, אבל במסגרתו התברר לקיבוץ שהחברה הפסיקה את פעילותה ובמקומה הוקמה על ידי בני המשפחה חברה אחרת, "דבוש עיבוד", העוסקת בדיוק באותו תחום. אבי המשפחה, שהיה מנהל החברה הקודמת והרוח החיה מאחוריה, רשם הפעם רק את בניו כמנהלי ובעלי המניות אף ששוב היה המוציא והמביא בחברה.

לטענת הקיבוץ, מדובר בהתנהלות שיטתית של בני המשפחה: בכל פעם שהעסקים לא עולים יפה, וחברה שפתחו צוברת חובות ונושים, הם ממהרים לרוקן אותה ולהקים תחתיה חברה חדשה. התנהלות זו, טען הקיבוץ, מהווה שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה.

הקיבוץ עתר לבית משפט השלום בפתח תקווה וביקש להרים את מסך ההתאגדות מעל החברה החייבת ולייחס את החוב, שעמד באותו זמן על 243 אלף שקל, לבני המשפחה באופן אישי כבעלי מניות. בנובמבר 2013 נדחתה התביעה לאחר שהוכח שבני המשפחה הרשומים כבעלי מניות לא היו מעורבים בניהול החברה, ואילו האב, שבפועל ניהל אותה, לא היה רשום כבעל מניות. הקיבוץ לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי, שהורה על החזרת התיק לדיון בשלום.

שימוש לרעה באישיות המשפטית

הפעם קבע השופט נחום שטרנליכט שהקיבוץ הצליח להוכיח עילה להרמת מסך החברה והטלת החבות האישית על האב כמנהל. לדבריו, הנתונים מראים שהאב הקים מספר רב של חברות בעלות שמות דומים עד כדי הטעיה, העוסקות בתחום זהה ומוכרות לאותם לקוחות.

נפסק שהאב נהג לרשום דווקא את בניו כבעלי המניות אף שלא היו מעורבים כלל בניהול החברות ולא ידעו על הנעשה בהן. למעשה, ציין השופט, הבנים עצמם הודו שאביהם השתמש בהם כאנשי קש.

משכך קבע השופט שטרנליכט שהאב ניסה לעשות שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה החייבת כדי למנוע מהקיבוץ את היכולת לגבות את חובו ומתוך כוונה לקבל סחורה ללא תמורה. נפסק שהאב הוא שיצטרך לשלם מכיסו את סכום החוב במלואו, בנוסף להוצאות ושכר טרחת עו"ד של 27 אלף שקל.

פסק הדין מתבסס על הוראה מחוק החברות, שבוטלה ב-2005, ואפשרה הרמת מסך גם נגד מנהלים במקרים שבהם התקיימו התנאים להרמת מסך נגד בעלי המניות. נראה שדרכו של הקיבוץ הייתה קשה וסבוכה הרבה יותר לו היה נאלץ להתמודד לפי המציאות החוקית הנוכחית שלאחר ביטול הסעיף. אך גם כיום קיימות אפשרויות לחייב מנהלים בחובות החברה, כמו לדוגמא במקרה שבו ניתן צו לפירוק חברה והתברר שעסקיה נוהלו בכוונת מרמה, מה גם שחובת תום הלב הייתה ונותרה על כנה.