דווקא עכשיו: למה אנחנו זקוקים לאהבה?
אילו צרכים ממלאת הזוגיות של ימינו, ומדוע היא חשובה כל כך לצמיחה האישית של כל אחד מאיתנו? ד"ר אורלי בלומברג-מזרחי עושה כבוד למערכות יחסים
לכבד מישהו בהקשר החברתי - משמעותו לתת יחס הולם אשר אינו פוגע ואינו מבזה. במקרים של מפגש היררכי, יש להוסיף מילת פנייה המבטאת כבוד לאדם החשוב כמו תואר, מר או גברת ומחוות גוף כמו הצדעה, קידה או נשיקה על גב כף היד.
"אני לא צועק, לא מקלל, לא מדבר אליה לא יפה. מה היא רוצה?" אומר גבר שאשתו מתלוננת על שהוא לא מכבד אותה. ובאמת, על פי ההגדרה החברתית ל"לכבוד", כל שנותר לו לגבר לעשות הוא לקוד קידה בפני אשתו בכל פעם שהם נפגשים או אם יש לו בעיות גב חמורות, הוא יכול להמיר את הקידה בנשיקת גב כף ידה.
תוך כדי כך הוא יכול להעיר לה על צורת הלבוש שלה ולהתנגד נמרצות למפגש שלה עם חברה מסוימת או עם חברות בכלל. הוא גם יכול למדר אותה מהעניינים הכספיים, לזלזל בעבודה שלה ובגובה המשכורת שלה, להפנות את הגב כשהיא בוכה או לערוך חקירה צולבת על מהלך היום שלה כולל ניסיונות חוזרים להצלבת מידע. אין בכל אלה משום פגיעה בכבודךְ כל עוד הקידה בוצעה כהלכה.
אותו הדין במקרה ההפוך: גם את יכולה לעשות את כל אלה ובכל זאת לכבד את בעלך וזאת בתנאי שתצדיעי לו בכל הזדמנות, ובהזדמנויות חברתיות תלווי את ההצדעה במתיחת גוף בולטת. מגוחך, נכון? זה בגלל שבהקשר הזוגי, המילה "לכבד" מקבלת סוויץ' קטן. אין הכוונה רק לתת יחס הולם לאדם אלא גם לתת יחס הולם לצרכיו. לצערי, התוספת הזו לא ממש ברורה לכל הזוגות, ואם היא מובנית ("תכבד את הפרטיות שלי") - היא גם בדרך כלל מתנגשת חזיתית עם הצרכים של השני ("את מסתירה משהו?").
צמיחה וחשיפת הצל
את כוחות הנפש הפועלים סביב כיבוד צרכיו וחולשותיו של בן-הזוג מתארות תיאוריות פסיכולוגיות מזרמים שונים (כמו התיאוריה הפסיכואנליטית, ההומאניסטית והקוגניטיבית) המסבירות את חשיבותה של האהבה הרומנטית בתהליך הצמיחה ומימוש העצמי. צמיחה היא תהליך קשה של ריפוי טראומות העבר, השתחררות מחרדות ופחדים, חיזוק העצמי ושיפור יכולות ההתמודדות.
הפסיכואנליטיקאי יונג, קרא לתהליך הזה חשיפת "הצל" שלך. מה שאומר, שמעצם ההגדרה, בן-הזוג ייחשף לחולשות שלך, כשהתפקיד שלו הוא תמיכה אינטנסיבית בתהליך ההתגברות על "הצללים" של עצמך. מה יכול להיות יותר מספק מלהשתחרר מחולשות המקשות עליך ומעכבות אותך מלהתקדם? ויותר מזה, איפה נעבוד על זה אם לא בזוגיות?
המטרה המרכזית של הזוגיות היום היא לספק תנאים של ריפוי וצמיחה האחד לשני ומכאן חשיבות המושג "כבוד הדדי" בזוגיות. לא רק כבוד לאדם אלא גם כבוד לצרכיו וחסרונותיו. נדרשת אהבה רומנטית גדולה כדי לראות את צרכי בן-הזוג, להכיל את ה"צל" שלו ולספק תמיכה אינטנסיבית לאורך זמן, שהיא מתישה.
סוף האהבה
אחת הסיבות לשחיקת האהבה עם השנים היא היעדר כבוד של צד אחד לצרכים של הצד השני. היא: "ממי, השמלה יפה עלי?" הוא (לא מרים את המבט מהטלפון): "כן!" זו דוגמה ליחס לא הולם לצורך שלה ודוגמאות כאלה יש בלי סוף: "סיימת לבכות?", "אשתי נוחרת", "אתה רק חושב שאתה הולך", "מה כל כך קשה לזכור?", "ממי, מה זה אופסייד?" הדוגמא האחרונה היא אחת מהמתוחכמות, מפני שהיא מכבדת את הצורך האידיוטי שלו (לדעתה) לצפות בכדורגל והופכת את הזמן הזה לזמן איכות יחד.
היא גם משתדלת להשתתף ("הכתום הזה ממש לא מחמיא"), להראות התעניינות ("איך קוראים לזה שהכדור יוצא החוצה?") למחות על טעויות ("למה רק לו מותר לתפוס את הכדור עם היד ולהם לא?"), להציג בקיאות ("היה כאן נבדל!...לא?") ולהקפיד על זמן האיכות הזוגי ("ממי תקליט את המשחק, אני כבר באה"). איכות למי?
אז משפט לסיכום, אפשר להתבלבל בין לכבד לבין לקבל או להעריך. ובכן, אפשר לא להעריך את חוסר הדייקנות שלו/ה, אבל בזוגיות, בניגוד למקומות אחרים, אי אפשר לא לתת לה יחס הולם.
ד"ר אורלי בלומברג- מזרחי, Ph.D בתחום הפשרות בנישואים, חוקרת ומרצה, מתמחה בזיהוי הפוטנציאל בזוגיות. בעלת הקליניקה "בלב שלם".
