מוטב מאוחר / גדעון סער עושה צדק
הכדורסלן סטנלי ברנדי חי פה כבר 14 שנה והקים משפחה. בשבוע שעבר הצגתי את מכתבה של אשתו, שמחתה על כך שעדיין לא קיבל אזרחות. מילה טובה מגיעה לשר הפנים, שחתם על הבקשה ועשה צדק
שר הפנים גדעון סער היה בשבוע האחרון מוקד להתקפות מצד תל אביבים זועמים, שלא אהבו את הצו לסגירת העסקים בשבת. אני לא נמנה על מצביעי הליכוד, ואני בעד חופש לתושבי ת"א לחיות על פי רצונם והבנתם, כך שאי אפשר לחשוד בי שאני מכור. אבל כשמגיע לסער שאפו, אז מגיע.
בשבוע שעבר חשפתי את מכתבה של לימור נחום, אשתו של הכדורסלן סטנלי ברנדי (43). לימור מחתה על כך שבזמן שמעניקים אזרחות מיידית בתהליך מקוצר לשחקנים, כדי שישחקו בנבחרת ובקבוצות הגדולות, בעלה, שנמצא בישראל כבר 14 שנים, נשוי לה כבר 5 שנים ויש להם ילד משותף בן 3, נדחה שוב ושוב. לפני ארבע שנים ברנדי הגיש בקשה לקבלת אזרחות, וקיבל תעודת תושב ארעי אותה הוא מחדש מדי שנה. אזרחות עדיין אין.
אני מאמין שעיתונאים ובעלי טורים תפקידם לדווח ולהביע דעה, לא לייצר חדשות. גם בנושא הענקת אזרחות ישראלית בסיטונות יש לי דעה ברורה: אזרחות ישראלית היא לא עניין למסחרה. אם נותנים לכל שחקן זר שיתנו גם לכל הסודנים. לא בכל דבר אנחנו צריכים להיות אור לגויים.
מדינות רבות מעניקות אזרחות לשחקני כדורגל, כדורסל, אתלטים, שחיינים, ובעצם לכל מי שיש לו סיכוי להביא מדליה אולימפית. רק שלשום הודיעה מקדוניה שריצ'רד הנדריקס, אקס מכבי ת"א, קיבל אזרחות. הנדריקס יחליף בנבחרת מקדוניה את בו מקאלב, אחד הרכזים המובילים באירופה. כנראה שאיגוד הכדורסל המקדוני הסביר למשרד הפנים שבקדנציה הנוכחית צריך להחליף את הפליימייקר בשחקן פנים, אז הלכו על הנדריקס. הוא לא שיחק בשום קבוצה מקדונית מעולם, ספק אם שהה בעבר במדינה יותר משבוע רצוף, ומקבל הרבה כסף כדי לייצג את את אותה מדינה.
התרגלנו כבר לקבוצות שהפכו ללגיונות זרים, עכשיו גם הנבחרות הלאומיות הפכו לרב לאומיות. בעיני זה אסון, אבל בפיב"א, כרגיל, עדיין ישנים. הם יתעוררו אחרי שהסוסים יברחו מהאורווה, אם בכלל. אבל ישראל היא המדינה האחרונה שיכולה לבוא בטענות נגד תופעת המתאזרחים. אנחנו המצאנו את הפטנט הזה, ואחרי שהגויים רק שכללו ושדרגו אותו, אנחנו מתלוננים.
בישראל שיחקו גדודים של שחקני כדורסל ש"התחתנו", "התגיירו" וקיבלו אזרחות ישראלית כדי לשחק פה. דווקא כשיש שחקן שמגיעה לו אזרחות, דוגמת הכדורגלן גוסטבו בוקולי, שחי בישראל שנים ומדבר עברית חופשי, הוא קיבל תעודת זהות ישראלית רק אחרי ששהה פה 12 שנים ובקשתו נדחתה שלוש פעמים.
סטנלי ברנדי הוא סיפור דומה. הוא חי ומשחק (כיום בליגות הנמוכות) כאן, התחתן, יש לו משפחה בישראל. אני לא מכיר אותו ומעולם לא החלפתי איתו מילה. אם היה מדובר בפרוטקציה או קומבינה, לא הייתי מנסה לעזור. נרתמתי כי האיש פנה לרשות האוכלוסין לפי כל הנוהלים, עומד בקריטריונים והעיכובים הם ביורוקרטיים. עוזר שר הפנים לקח את הפנייה של הגברת נחום־ברנדי לטיפולו, ושלשום התקשר לבשר שגדעון סער חתם על בקשת האזרחות. דווקא בגלל שמדובר בשחקן שלא משחק בקבוצה גדולה ולא בנבחרת, מגיע לשר הפנים יישר כוח. פשוט מחווה הומניטארית שתאפשר למשפחה בישראל להתחיל לחיות כמו כולם עם כל הזכויות והחובות.
קשה לצפייה
ככל שהמונדיאל הלך ותפס תאוצה, המשחקים הפכו קשים יותר ויותר לצפייה. אמנם אין יותר שידורים באחת בלילה, אבל המשחק הפך לנוקשה. קבוצות משחקות יותר "טקטי", שזה בעצם בונקר בתרגום לעברית. הכי חמור שהכוכבים הפכו לאובייקטים לפירוק, ורוב השערים מובקעים במשחקים האחרונים ממצבים נייחים. דריבל הוא בחזקת התאבדות, ושחקנים נכנסים זה בזה כאילו אין מחר.
כשמתחילים לספור את הכסף כללי המשחק משתנים. כשהמטרה נראית כבר באופק, ההשגה שלה מקדשת את כל האמצעים ומותר גם לשבור רגליים. במקרה הכי גרוע השחקן הפוגע יקבל כרטיס אדום ויפסיד את המשחק הבא, אבל אם אפשר לעלות לגמר הגביע העולמי במחיר של הרחקה, הפיתוי גדול וכאן נכנס לתמונה גם השופט.
אילו היו נותנים לשופט נשק, ומבקשים ממנו שישמור על תיבה שיש בה 50 מיליון יורו במזומן, הוא היה יורה בכל מי שמנסה להתקרב. אבל כש־50 מיליון היורו הם בדמות שחקן כדורגל, השופט נותן לכל שודד להתקרב לאוצר ולשדוד אותו. שופט אינו רובוט שמתרגם חוקים לשריקות. לא נתנו לו משרוקית בשביל לעשות צדק, אלא להגן על בריאות השחקנים ובמיוחד הכוכבים.
זה נס שלאו מסי ואריין רובן עדיין עומדים על שתי הרגליים בלי גבס. במלחמה בין ברזיל לקולומביה ההגנה הברזילאית פשוט הלכה לשבור לחאמס רודריגס רגל, רצוי את השמאלית. השופט הספרדי עמד במרחק כמה מטרים, ראה את השחקן עף באוויר ולא הוציא כרטיס צהוב, כי ההוראות של פיפ"א הן לתת למשחק לזרום.
מה שמביא אותי למכתב שקבלתי ממשה מימון, ששואל למה שחקן כדורגל שפוגע ומשבית שחקן יריב ממשיך לשחק, כאשר השחקן שנפגע מושבת ונאלץ לקבל טיפול מחוץ למגרש? הקבוצה נפגעת פעמיים והפוגע מרוויח פעמיים: הוא גם ממשיך לשחק, וגם הקבוצה ביתרון מספרי. צריך לשנות את החוקה, כדי ששופט יוציא גם את הפוגע מהמשחק עד גמר הטיפול בו. אם הטיפול יתעכב מעבר לזמן סביר, יהיה הפוגע רשאי לחזור למשחק באישור השופט.
דיבורים מיותרים
חוסר ספורטיביות לא מתבטאת רק בפיזיות. לואיס ואן חאל שיחק אותה בחילוף השוערים, והשוער ההולנדי המחליף קרול הפך לגיבור עולמי. אבל היה משהו שלא אהבתי בהתנהגות שלו.
טים קרול ניגש לבועטים של קוסטה ריקה לפני הבעיטה והפריע להם. השופט עמד שני מטרים משם ולא אמר מילה.
מקובל לחשוב שהשוער הוא האנדרדוג במפגש עם הבועט, כי הסיכוי להבקיע הוא גבוה, ולכן מותר לשוער לעשות מה שהוא יכול (במסגרת החוקה) כדי להוציא את הבועט משיווי משקלו. מותר לו לדבר, לעכב את הבעיטה, בתנאי שהוא בשער והבועט מתכונן לבעיטה. אבל לגשת לבועט ולהפריע לו להכין את הכדור לבעיטה זה אנטי ספורט. מעניין מה שופט היה עושה במקרה הפוך, אילו שחקן של קוסטה ריקה היה ניגש לשוער ההולנדי לפני הבעיטה ומתגרה בו. אין לי ספק שבמקרה כזה השופט היה מוציא לבועט כרטיס צהוב.
לפנייה לכתב/ת 
