מונדיאל 2014: ארגנטינה - האלופה המשעממת בהיסטוריה?
אם "האלביסלטה" תנצח בגמר אבל לא תתפוצץ בו, מסי וחבריו, שכבשו אפילו פחות מיוון של 2004 בשלבי הנוק-אאוט, יקבלו את התואר שבכותרת. וגרמניה? היא ראויה לזכות, אבל לא בהכרח פייבוריטית
תנסו להיזכר רגע בנבחרת הכי משעממת שראיתם שזכתה בטורניר גדול. זה לא אמור להיות קשה, התמונה צריכה לקפוץ ישר למוח. רבים אולי חושבים על המונדיאל באיטליה 90', זה שמקבילים את הנוכחי אליו בגלל מראדונה-מסי וגרמניה-ארגנטינה, אבל אז היה מדובר בטורניר חלש ובאלופה בינונית.
עוד על הניצחון של ארגנטינה:
- אחרי 24 שנים: ארגנטינה בגמר המונדיאל
- מסצ'ראנו: "היה שווה לסבול כל השנים"
- ארגנטינה באקסטזה: "צ'יקיטוטו - אתה גדול"
לעומת זאת, האלופה המשעממת ביותר, יסכימו כולם, היתה יוון ביורו 2004. וכן, אתם עומדים לקרוא השוואה בין יוון ההיא לנבחרת ארגנטינה הנוכחית.
ברור שאי אפשר להשוות את סגנון המשחק - יוון של לפני עשור שיחקה בונקר ונגחה ניצחונות במצבים נייחים, אבל את כמות השערים אפשר להשוות. בשלב הנוק-אאוט של יורו 2004 יוון הבקיעה שלושה שערים בשלושה משחקים. ארגנטינה של מונדיאל 2014 כבשה בנוק-אאוט רק שני שערים בשלושה משחקים, ועוד עם הגרלה קלה יחסית.
אם לא יקרה משהו ממש דרמטי בגמר, ניצחון של ארגנטינה יכול להפוך אותה לאלופת העולם המשעממת בהיסטוריה. זו נבחרת שהבקיעה שער אחד בלבד ב-90 הדקות הראשונות מול שווייץ, בלגיה והולנד. שהכוכב הענק שלה, ליונל מסי, בעט במשחקים האלה לשער פעם בשעה ולמסגרת כל 110 דקות.
אוהדי ארגנטינה הם הטובים ביותר במונדיאל הזה, אין לי ספק בכך. להם מגיע הגביע. אבל אם מסתכלים רק על כדורגל, רק על הנאה ממשחק, נבחרת גרמניה היא הראויה, ואין כאן בכלל תחרות. אם יש חוש צדק בכדורגל (ואין), גרמניה אמורה לחגוג במרקאנה ביום ראשון. אין לי אהדה לנבחרת גרמניה, גם לא סימפטיה פשוטה, אלא רק חוש צדק.
האם זה אומר שגרמניה תנצח? ממש לא. להיפך, אחרי ניצחון הפנדלים המסכן הזה אפילו התגברה התחושה שדווקא ארגנטינה היא זו שהולכת להניף גביע על אדמת ברזיל. המונדיאלים האחרונים הראו שאת התואר העולמי לוקחים עם הגנה. ספרד זכתה במונדיאל מבלי לספוג אף שער בנוק-אאוט. איטליה של 2006 לא ספגה גם היא אף שער שדה בארבעת המשחקים האלה, אלא רק פנדל של זינדין זידאן בגמר.
וארגנטינה? גם סרחיו רומרו עוד לא הוציא כדור מהרשת בנוק-אאוט. אם אתם מחפשים סימן, הוא פה. גרמניה היא אולי הראויה, אבל לא פייבוריטית. היא טובה יותר, אבל אין לה יתרון בגמר.
בעקבות הכניסה של מרטין דמיקליס להרכב במקום פדריקו פרננדס, ההגנה הארגנטינאית עשתה קפיצת מדרגה. דמיקליס ואסקייל גאראי, אחד הבלמים הטובים במונדיאל, היו מצוינים גם אתמול (ד'). להם מוסיפים את חאבייר מסצ'ראנו, מועמד לגיטימי לשחקן המצטיין של הטורניר, ולארגנטינה יש מרכז הגנתי מצוין. רובין ואן פרסי וקלאס יאן הונטלר הרגישו את זה מצוין.
המחלה או הפציעה של ואן פרסי, כנראה שתיהן יחד, השפיעו על המשחק שלו וגם הרסו את ההזדמנות לראות את טים קרול שוב נכנס לשער. ללואיס ואן חאל, שהתכוון לשמור את החילוף הזה, לא הייתה ברירה אלא להוציא את ואן פרסי. בזמן החילוף 63 אלף זוגות עיניים הסתכלו לכיוון הספסל ההולנדי בניסיון לתפוס את המבט של קרול.
אל תזלזלו בוואן חאל
אני לא אוהב את הדיבורים שמזלזלים בוואן חאל וטוענים שהדרך של הולנד לחצי הגמר לא קשורה אליו קשר חזק ובלתי ניתן להפרדה. מבחינת חומר שחקנים הולנד היא לא נבחרת לחצי גמר מונדיאל, בטח לא כשלוקחים בחשבון את הבית המוקדם אליו הוגרלה. ההופעות שלה במשחקים הראשונים, והמקום בו סיימה את הטורניר הם תוצאה של עבודת המאמן החדש של מנצ'סטר יונייטד, שאילתר כל הדרך. וזה אפילו לא קשור לחילוף השוערים מול קוסטה ריקה.
ההפסד ההולנדי אכזב רבים מהאוהדים הברזילאים ביציעי האצטדיון בסאו פאולו. אוהדים, אגב, שאחרי ההפסד המשפיל שלשום כבר לא הגיעו למשחק או הסתובבו ברחוב עם חולצות צהובות כהרגלם בחודש האחרון. כל המשחק האוהדים האלה שמעו מהשכנים הארגנטינאים שירים שכוללים את המספר "שבע", זכר להפסד הנורא.
כשמקסי רודריגס הבקיע את הפנדל האחרון התחושה של אותם ברזילאים הלכה ונעשתה גרועה אף יותר. עבורם, זכייה של מסי ושות' במרקאנה וחגיגות אוהדים ארגנטינאים על החוף בקופקבנה הן המשכו של האסון הלאומי.
לפנייה לכתב/ת 
