שתף קטע נבחר
צילום: רויטרס, מיכל חורשי

למה צריך להיכנס לעזה

חדר מלחמה: הפרשנות המתעדכנת של רון בן ישי

לאורך מבצע "צוק איתן " יוצגו כאן הערכות המצב המעודכנות של פרשננו לענייני ביטחון.

 

יום חמישי, 14:00

כמעט מפחיד לכתוב זאת - אבל עד עכשיו מערכת "צוק איתן" מתנהלת די בסדר מבחינת ישראל. מעזה שוגרו כ-350 רקטות מכל הסוגים והגדלים, אין אבידות, והנזק לרכוש קטן להפתיע. לעומת זאת, בעזה ההרס והנפגעים והסבל האנושי בממדים משמעותיים מאוד.

 

שני איומים המרחפים כל העת מעל ראשינו ואסור להתעלם מהם:

 

1. ההצלחה האדירה של יירוטי כיפת ברזל עלולה להטעות. כיפת ברזל היא מכונה; מתוחכמת ככל שתהיה, היא מועדת לתקלות. מכך נגזרת גם סכנת שאננות מצד האזרחים שנוטים לסמוך על ה"כיפה" במקום להתגונן.

 

2. תרחיש "הטעות הגדולה": אירוע לא צפוי שבו הפעולה הצבאית משתבשת ויש הרבה לא-מעורבים שנפגעים. ככל שהמערכה הצבאית מתארכת, גדלה ההסתברות שדבר כזה יקרה ותהיה תפנית לרעה. הניסיון גם מוכיח שזו לרוב התפתחות לרעתנו שמסבכת אותנו עם העולם ועלולה לפגוע בהשגת היעדים. שיקול זה לא צריך לסרס את היוזמה ההתקפית של מפקדי צה"ל ולהפחיד את הקבינט, אבל הוא צריך להיות כל הזמן ברקע וצריכים להתחשב בו.

 

שתי השאלות הבוערות - כמה זמן זה ייקח, ואם צריך להיכנס קרקעית לעזה - כרוכות זו בזו. כרגע צה"ל מנסה לפגוע פיזית במערך שיגור הרקטות עד שיכולתו תצטמצם למינימום, ולפגוע במוטיבציה של ארגוני הטרור להמשיך בהתכתשות. איש אינו מצפה שחמאס ירים דגל לבן ויודיע על כניעה, אבל הפסקת ירי הרקטות וצמצומו ופנייה למצרים בבקשה לתווך יעידו שהשגנו את מה שרצינו.

 

זה לא יקרה כל כך מהר. היכולת של תושבי עזה לספוג סבל והרס גדולה בהרבה מהסבלנות והיכולת לשאת בשיבוש שגרת החיים אצלנו. איש בעזה לא ייצא להפגנות ליד המרתף שבו מסתתר איסמעיל הנייה בדרישה להפסיק את הלחימה. אף על פי כן, יש אמצעי אחד שהוכח כיעיל: הסיכולים הממוקדים, אם הם מתבצעים באינטנסיביות ובהצלחה בפרק זמן יחסית קצר, משפיעים מאוד לרעה על רצון הלחימה של הצד השני. זה הוכח באינתיפאדה השנייה וגם לפני כן, וגם כלפי אנשי אל-קאעידה שהאמריקנים פוגעים בהם באמצעות מל"טים. 

 

הבעיה היא שבכירי הנהגת חמאס והג'יהאד האיסלאמי ירדו עמוק אל מתחת לפני הקרקע, וספק אם הפגיעות בדרג מפקדי הביניים ישיגו את האפקט הזה במשך זמן. גם הפגיעה בבתי הבכירים לא יוצרת את אותו אפקט מצמית שיכול להוביל לסיום מהיר של הלחימה.

 

לכן, נחוצה כניסה קרקעית. ברגע שצה"ל נכנס לתוך הרצועה, מרוואן עיסא, ראש הזרוע הצבאית של חמאס, כבר לא יכול להרגיש בטוח במנהרה או במרתף שבהם הוא מסתתר. גם הפגיעה במערך שיגור הרקטות יכולה להתבצע בצורה הרבה יותר שיטתית - בין השאר גם באותם מקומות שבהם הרקטות ואמצעי הייצור שלהם מוחבאים עמוק בלב אוכלוסייה לא-מעורבת. יש נימוק נוסף: בחמאס משוכנעים שישראל מפחדת מכניסה קרקעית וכי הם יכולים להרתיע אותנו תמיד מפני מהלך כזה. כך שגם מבחינה פסיכולוגית - האפקט עשוי להביא לתפנית הרצויה ולסיום הלחימה.

 

כל זאת בתנאי אחד: שהכניסה הקרקעית של צוותי קרב משוריינים תתבצע רק לצורך השגת משימות מוגדרות היטב, ולא לצורך "הפגנת נוכחות" כפי שהיה במבצע עופרת יצוקה. לכל כוח צריכה להיות משימה ברורה פיזית, מוגדרת היטב, שהשגתה תקדם את היעדים שהקבינט הכתיב לצה"ל. אחרת, אסור להיכנס למהלך כזה וּודאי שהוא לא צריך להימשך שבועות רבים באופן שיאפשר לצד השני להתאושש ולפגוע בחיילים.

 

אשר לממד הזמן - בצה"ל וגם בחמאס יודעים שככל שהתקיפות על רצועת עזה ממושכות ואינטנסיביות יותר, כך הכניסה הקרקעית תהיה קשה פחות. מכאן, שגם הקבינט וגם צמרת צה"ל לא ממהרים.

 

לפרשנות מהיום השני למבצע

לפרשנות מהיום הראשון למבצע

 

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: רויטרס
תקיפה בעזה. ייקח זמן
צילום: רויטרס
מומלצים