לטפל בטילים, לא בחמאס
יש להגדיר מחדש את הבעיה: צריך לטפל במצבור הטילים - ולא בשלטון חמאס. כמו שטיפלו בנשק הכימי של אסד בסוריה מבלי להפיל אותו. פרשנות
אחת המסקנות המטרידות, שאותן גיבשתי לאחר למעלה מארבע שנות כהונתי כמזכיר הממשלה, היא שרובו המוחלט של הממסד האסטרטגי-ביטחוני של ישראל, המהווה את סביבת התמיכה של ראש הממשלה והדרג המדיני, ממקד את מומחיותו ב"מלחמות האתמול" ובמיצוי תובנותיהן, וזאת מבלי לשקלל במשוואה את השינויים המואצים המתחוללים בציר הזמן.
"צוק איתן" - כתבות נוספות
הבוקר: רקטה מלבנון; בלילה: ירי לעבר חיפה
הגראד באשדוד: "כדור אש עד קומה 4"
בוכים ומרטיבים במיטה. ילדי עזה בטראומה
"הכלה השתטחה בצילומים". צפו באזעקה בחתונה
זוהי טכנאות ביטחונית, אמנם וירטואוזית, אך קצרת רואי, המפנה רוב הזמן את מבטה לאחור. כך באירועים טקטיים כגון המרמרה וגלעד שליט, וכך בהתרחשויות היסטוריות כמו אלה במצרים, בסוריה והקיבעון המחשבתי הנוכחי באשר לירדן.
אין בממסד הביטחון הלאומי הישראלי "קבוצה אדומה" החושבת אחרת. "שמעת אחד - שמעת את כולם". אמ"ן, אג"ת, מוסד, שב"כ, מל"ל – כולם אחודי מחשבה דומה ונטולי ספקנות.
נראה כי מבצע "צוק איתן" ייפול לאותה מלכודת מלאכת המחשבת של האתמול, שעיקרה עיסוק בצמצום נזקים וב"חזרה הביתה בשלום", במקום הגדרה מחדש את היעדים הישראלים, בשים לב לעולם המשתנה.
שר הביטחון יעלון וראש הממשלה נתניהו(צילום: אריאל חרמוני, משרד הביטחון)
חוסר המוצא האסטרטגי בעזה הביא את ישראל לשלם במבצע "עמוד ענן" "דמי שתיקה" טריטוריאליים לחאמס. השקט לא רק נענה בשקט כי אם בהסכמה ישראלית לביטול ה"פרמטר הביטחוני", ולראשונה ניתנה אפשרות לעזתים לעבד שטחים (ולכרות מנהרות) עד גדר המערכת. במקום שטח סטרילי אפקטיבי על אדמת עזה הוסדר שטח סטרילי על חשבון החקלאות הישראלית.
דמי השתיקה שולמו, אבל השקט כרגיל שוב הופר. עכשיו אפשר וצריך לשנות את הקיבעונות המחשבתיים ואת כללי המשחק .
ראשית, יש להגדיר מחדש את הבעיה: לא בשלטון החמאס יש לטפל אלא במצבור הטילים הקיים בעזה. צריך לחדול מלעסוק בפוליטיקה הפלסטינית ולשחק תפקיד במאבק בין הרשות לחמאס. בהיקש ישיר מהמהלך הבינלאומי לפירוק הנשק הכימי בסוריה (ללא הפלתו של אסד) יש לנצל את המומנטום ההתקפי הישראלי ליצירת איום אמיתי על עזה, שהמוצא היחיד להסרתו הוא מפת דרכים להוצאת הטילים. למהלך שכזה צריך ואפשר לרתום את האמריקאים, האירופאים והמצרים, שמצבור הנשק בעזה מפר את היציבות הנוגעת גם לאינטרסים שלהם בסיני. המצרים, שבעידן סיסי הרסו לראשונה את מנהרות הברחה, הם אלה שצריכים לקבל כפיקדון למשמרת את הטילים.
בנוסף, על ישראל להיערך מחדש בגבולה הצפוני של רצועת עזה ולתפוס כ"פיקדון טריטוריאלי" את ה"תוחמת הצפונית", המהווה את רצועת הביטחון של אשקלון ובנותיה. לא היה כל היגיון צבאי לסגת מאזור זה כפי שהיטיב להסביר זאת אהוד ברק ערב ההתנתקות. שוב שיקולים משפטיים תיאורטים הכתיבו תוצאה עקומה. לאור ההכרח לגביית מחיר אמיתי לתוקפנות החמאסית הגואה ויצירת מנופי לחץ אפקטיביים, ישנה הצדקה מלאה לשליטה ישראלית זמנית בשטח ריק זה תוך התניית נסיגה ממנו רק בפתרון בעיית הטילים.
ולבסוף, הגיעה העת להכניס את אבו מאזן למשוואת הטיפול בעזה. לאחר שאבו מאזן הכריז על ממשלת אחדות ועל נטילת אחריות כוללת על העם הפלסטיני, יש להטיל עליו אחריות פוליטית לפירוק הנשק המופנה נגד ריכוזי אוכלוסיה. אבו מאזן אינו יכול להמשיך ו"ללכת עם ולהרגיש בלי". הוא אינו יכול להנות מפירות האחדות הפלסטינית בזירה הבינלאומית, לבנות יכולות משפטיות אסטרטגיות במוסדות בינלאומיים הקושרות את ידינו אל מול מתקפות החמאס, לגנות אותנו תחת כל עץ רענן ‑ ובמקביל לנתק עצמו כליל מהתוקפנות העזתית כאילו הוא צופה בטריבונה במשחק לא־לו. ישראל לא תצליח לפוגג את האינטרס האסטרטגי של הפלסטינים לאחדות, אבל היא יכולה לנסות לנצל אותה לצרכיה. יש אחדות- יש אחריות.
עו"ד צבי האוזר כיהן כמזכיר הממשלה
לפנייה לכתב/ת 
תקיפת צה"ל בעזה
מומלצים
