התגרשתם? כך תדעו אם אתם בשלים לפרק ב'
לאחר שנישואיכם מסתיימים כולם תוהים מתי תתחילו את פרק ב', אולם חשוב לחזור לעולם הדייטינג בשלים, אחרי שעיבדתם את תחושת האבל על היחסים שהסתיימו ואחרי שהבנתם מה גרם לסיומו. "זמנים בריאים" ב"ידיעות אחרונות" מסביר איך לא תחזרו על אותן טעויות
הודעתו הפתיעה אותה. את הסימנים שהיו שם הרבה קודם, ביטויי הריחוק והבדידות, התסכול והשעמום, הצליחה לזהות רק בדיעבד. לכן, כשאמר לה שהוא רוצה להיפרד, שהאהבה שלהם מתה, הרגישה שחרב עליה עולמה.
הפחדים על ילדיהם המשותפים ואיך תסתדר לבד אחרי 15 שנות יחד לא חלפו גם חודשים אחרי שההליך הרשמי הסתיים. כמותם גם החששות להכיר גברים חדשים, להתנסות עם אחרים, להיכוות, להיפגע. לכן לא שעתה לדרבונים שצצו מכל עבר, לעצות לא רגישות מצד קרובים ורחוקים שהגיע הזמן, שתצא קצת, שתמצא אהבה חדשה.
עובדים על הזוגיות:
- החשק לסקס יורד בגיל המעבר? אל תוותרו
- "אני לא רואה פורנו" - ועוד 7 שקרים של גברים
- למה שליש מהנשים בוגדות בבעל? 12 סיבות
"איפה טעיתי"?
"כל אדם שחווה כישלון או כאב גדול עשוי לחשוש מלהיכנס עוד פעם לאותה סיטואציה," אומרת המטפלת הזוגית והמינית דורית משעל. "מצד אחד, יכול להיות רצון חזק למצוא זוגיות חדשה, טובה יותר מקודמתה. יש בכך הוכחה לכך ש'אני מסוגל'. זהו כוח חיים שאינו מוותר ורוצה להיאהב ולאהוב, כוח שאינו מוכן לוותר על הפנטזיה המגולמת בזוגיות מיטיבה. בנוסף, יש בכך כמובן גם הרגעה לפחדים מפני בדידות, שהרי רוב האנשים לא רוצים להמשיך להיות לבד, במיוחד אם הזוגיות נקטעת בגיל צעיר.
"אבל הסיפור מורכב יותר משום שכישלון מערכת יחסים זוגית עשוי להציף שאלות מטרידות: איפה טעיתי? האם אצליח הפעם? האם אוכל להתמודד עם אכזבה נוספת? למה שאתן לעצמי להיפגע שוב? ואם מדובר בפרק ב' אחרי גירושים או מות בן זוג ויש בתמונה גם ילדים, התהיות רבות עוד יותר."
ביניהן, למשל, מציינת משעל את החשש המיתולוגי מפני הפגיעה בילדים שהוריהם התגרשו. המבוגרים מגיבים לילדים אלה במקרים רבים בכאב ועם רגשות אשם, היא אומרת. יש כאלה המרגישים צורך לפצות את הילדים, מה שמקשה עוד יותר על ההתמודדות ההורית. אלא שמחקרים מראים דווקא שיש תקווה לילדים שהוריהם התגרשו ונישאו מחדש, שהם בהחלט עשויים להשתקם מבחינה רגשית.
ובכל מקרה, הם אינם סיבה להימנעות מאהבה חדשה, אלא שההיכרות בינם ובין פרטנר חדש צריכה להיעשות כמובן בהדרגה, ורק אם ברור שהקשר רציני ובעל פוטנציאל להיות ממושך ויציב.
מיתוס נוסף שעלול לסבך את הכניסה למערכת יחסים זוגית חדשה כרוך בציפייה להתאהבות הדדית מיידית, אוטומטית, בין הילדים לפרטנר הזוגי החדש. האהבה לפרטנר עצמו, מדגישה המומחית, לא מבטיחה התאהבות מהירה בילדיו, וגם הילדים לא בהכרח אוהבים ברגע את הפרטנר החדש, רק משום שהוא נחמד. במציאות, אומרת משעל, מתרחש תהליך אחר, שהרי בניית מערכת יחסים היא עניין שלוקח זמן.
"חשוב לתת לתהליך המתהווה לקרות באופן טבעי. לעיתים הרצון לבנות קשר לא הדדי ומעורר כעס ודחייה בצד שרוצה. חשוב להבין שהתפתחות של קשר לוקחת זמן, ואין מקום להאצה מלאכותית," אומרת משעל.
בכל מקרה, סופה של זוגיות כרוך בהכרח בתקופת אבל על האובדן הרגשי. יש כאלה שאצלם תהליך עיבודו של האובדן מתחיל עוד לפני הפרידה הרשמית מבן הזוג, ואחרים שממשיכים להיות נשואים רגשית גם הרבה אחרי קבלת הגט.
הכירו קודם את עצמכם
לכן, כנראה, ההחלטה להתחיל שוב לצאת לדייטים היא עניין אישי, סובייקטיבי, שאינו יכול להסתמך על לוח השנה. יש מי שבשלים לכך חודשיים אחרי שנפרדו בדמעות ממי שהיה האחר המשמעותי שלהם, ואחרים שלא מסוגלים לדמיין את זה גם שנים אחר כך. המומחים תמימי דעים בעניין אחד בהקשר הזה: חשוב לחוות את קשת הרגשות הכרוכה בפרידה אחרי זוגיות ממושכת, לתת לעצמכם זמן להתאבל, ורק אחר כך לפנות זמן ואנרגיה רגשית להזדמנות להכיר את האחד או האחת.
חיוני גם להביא בחשבון את האקס פקטור: כל עוד אתם מוצאים את עצמכם תוהים מה עושה האקס ברגעים אלה, אם הוא יוצא עם מישהו, ואתם בוחנים לעיתים תכופות את דף הפייסבוק שלו - אתם כנראה לא בשלים עדיין למערכת יחסים חדשה ובריאה. ויציאה לדייטים כדי להוכיח משהו לאקס אינה הוגנת, בייחוד כלפי השותפים לדייטים האלה.
לזהות העצמית אין ולא צריך להיות קשר לסטטוס האישי-זוגי. "במקום לקפוץ לזוגיות חדשה רק כדי לא להרגיש לבד, חשוב להקדיש זמן להיכרות מחודשת עם העצמי. מדובר בחלק מתהליך הריפוי," אומרת המומחית. אפשר להקל על תקופת ההסתגלות באמצעות הרחבת המעגל החברתי והיכרות עם פנויים/יות כדי ליהנות מחיי חברה, ותו לא.
התנסויות חברתיות חדשות כאלה, כמו גם אימוץ ענף ספורט חדש ואפילו תספורת שונה (כל מה שמוציא אותנו מאזור הנוחות) - עשויים לרמז על הבשלה לקראת יציאה לדייטים.
הלא מודע שולט בנו
"כשמגיעים לפרק ב', במיוחד אחרי גירושים," מסכמת משעל, "עולות הרבה שאלות בנוגע לבחירה הראשונה, אם הייתה זו משיכה קטלנית או בחירה חכמה. על השאלה מדוע אנשים מתאהבים ומדוע אנשים מתגרשים נכתבו הרבה מחקרים, ונמצא שיש קשר בין התכונות המושכות ביותר והמעצבנות ביותר של בני זוג. כלומר, התכונות שמשכו בני זוג זה אל זה בתחילת הקשר והתכונות שהפכו בהמשך למוקד הבעיות ביניהם, ולעיתים אף לגורם העיקרי לגירושים.
"כמו מטפלים זוגיים אחרים אני מאמינה כי כוחות לא מודעים פועלים הן על המשיכה הרומנטית והן על הבעיות בזוגיות. הלא מודע מכוון אותנו לבחור את בני הזוג המתאימים ביותר לעזור לנו להתגבר על 'נושא מרכזי', שהוא ביטויה של בעיית ילדות בלתי-פתורה. אם הנושא המרכזי של אדם מסוים הוא פחד מנטישה, הלא מודע יכוון אותו לבחור את האדם המתאים ביותר לעזור לו להתמודד עם נושא זה. ומי מתאים לתפקיד יותר מאשר אדם שהנושא המרכזי שלו הוא פחד מקשר חונק? משום כך זוגות מתאהבים.
"אולם המשימה ההתפתחותית אינה פשוטה ורוויה בתסכולים שחלקם מסתיימים בגירושים. יש אנשים שמתאהבים, מתחתנים עם האדם שבו התאהבו וחיים איתו באושר עד סוף חייהם. אחרים חוזרים שוב ושוב על אותו דפוס של מערכות יחסים מתסכלות.
"הם עוזבים בן זוג אחד משום שהוא חונק מדי או מרוחק מדי או לא מעניק, רק כדי לשוב ולהתאהב בבן זוג דומה עד מאוד לראשון. ויש הבוחרים בן זוג שהוא היפוכו המוחלט של בן הזוג הראשון, אולם בחירת ההפך הגמור משמעותה עדיין עיסוק בנושא, גם אם בגרסתו ההפוכה.
"הבנת הדינמיקה הזוגית וסוד המשיכה היא שלב ראשון בכניסה לפרק ב' עם פחות חששות. אם אדם מבין מה גרם לו להתאהב ובסופו של דבר להתגרש, רגשות האשם שלו עשויים לקטון והוא מסוגל לקחת אחריות על חלקו בבעיות הזוגיות. אם אדם מבין שקונפליקטים זוגיים הם ניסיונות לתקן, להתמודד, לחוות מחדש קונפליקטים שמקורם במערכת יחסים ינקותית; יש הזדמנות להתפתחות של 'תפיסת אני' שלם ובטוח, ותפיסה של האחר כשונה עצמאי ולא מאיים, ומתוך כך האפשרות להיכנס למערכת יחסים ממקום בטוח יותר וחושש פחות".
לפנייה לכתב/ת 
