פרשת השבוע: איפוק יוביל לתוצאות

וַיִּקְצֹף משֶׁה עַל פְּקוּדֵי הֶחָיִל שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְשָׂרֵי הַמֵּאוֹת הַבָּאִים מִצְּבָא הַמִּלְחָמָה... וַיֹּאמֶר אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן אֶל אַנְשֵׁי הַצָּבָא הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: (במדבר לא, 14, 21)

לטורים נוספים של פרשת שבוע כלכלית

בפרשת מטות, משה ואלעזר הכוהן יוצאים לקבל את פני החוזרים מהמלחמה במדיינים. בעבר שלחו המדיינים את בנותיהם לשכנע את בני ישראל לעבוד עבודה זרה, וכתוצאה מכך פשטה העבודה הזרה בקרב העם.

משימתו האחרונה של משה לפני מותו היא להילחם מלחמת נקמה במדיינים; אך משה רואה כי הלוחמים חוזרים עם נשות מדיין שהחטיאו אותם מלכתחילה – והרי זו הסיבה שיצאו לנקום את נקמתם! משה, המנהיג הדגול, מאבד את קור רוחו ומביע את כעסו העצום: "וַיִּקְצֹף משֶׁה". הוא כועס מאוד שהשאירו את הנשים בחיים, ופוקד על החיילים להורגן, מה שללא ספק לא היה "עובר" בתקופה בה אנו חיים כיום.

בעוד משה נותן הוראות כיצד עליהם לנהוג, נקטע הסיפור המקראי. כשהוא חוזר, אלעזר הכוהן – הוא שממשיך לחלק את ההנחיות. הגמרא בפסחים ס"ו ע"ב מסבירה כי מרוב כעס ורוגז לא הצליח משה להתמקד במחשבותיו ולהורות לעם את דבריו. הכעס העבירוֹ מדעתו, ולא יכול היה להמשיך ולדבר. המילים נעתקו מפיו, ואלעזר הכוהן נחלץ לעזרתו.

הכעס משתק את יכולת החשיבה הרציונאלית ואת יכולת הביטוי של האדם. אפילו מנהיג גדול כמשה מוכנע על ידי הכעס ואינו מצליח להמשיך לתפקד.

כל בעל תפקיד צריך להישמר מפני הכעס והשלכותיו על פועלו והתנהגותו. כאשר מנהל כועס על כפיפיו, מוטב שיתרחק וייקח את הזמן הדרוש לו עד שתשוב שלוותו. דיבור מתוך כעס אינו מועיל ועלול אף להזיק. מהמקרה המסופר כאן על משה אנו לומדים, כי בשעת כעס אין לנו שליטה במילים ובמחשבות. דיבור ממרחק של זמן יהיה ממוקד ומדויק יותר ויוביל ללמידה בונה ולתוצאות.

לא לפזר הבטחות שווא

וַיֹּאמֶר משֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה אֶת משֶׁה: וַיְדַבֵּר משֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהֹוָה: אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהֹוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה: (במדבר ל, 3-1)

מדוע מדגישה התורה כי החובה לשמור נדרים ולקיים כל מה שאנו אומרים בפינו נאמרה לראשי המטות בצורה ישירה? התורה הקדימה אותנו בשנות אור, כשהשכילה לדעת כי רבים יהיו המנהיגים ואישי הציבור, אשר יבטיחו הבטחות כדי לסחוף אחריהם אנשים – אך בפועל לא יקיימו אותן. לכן האזהרה שאיש הנודר נדר "לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ" - לא יחלל את דברו - נאמרת כאזהרה דווקא באופן אישי וישיר אל ראשי המטות.

בספרו "תורת משה" מסביר "החת"ם סופר" כי דווקא המנהיגים והמובילים צריכים יותר מכולם להישמר לבל יפזרו הבטחות שווא, ולהוות מודל ודוגמה אישית לקיום מוצא פיהם. דווקא בימים אלו, המהווים שעת מבחן לכלל עם ישראל, בואו נשכיל כולנו שלא לדבר מתוך "כעס", אלא להרבות באהבה ובאחדות שעם ישראל שיקף במלוא עוצמתו וחוסנו בחודש האחרון. 

מרים שפיר היא יועצת קריירה ומחברת הספר "רעיון עבודה שבועי" - היבטים תעסוקתיים בפרשות השבוע