נכנסים למטבח: מבשלים עם הילדים

וידוייה של דיקטטורית מטבח: המטבח הוא אזור העבודה שלי. המטבח הוא אזור היצירה שלי. המטבח הוא שלי. את המטבח שלי אני אוהבת לשמור לעצמי. לא אוהבת להפקיד (או שמא להפקיר) אותו בידי אחרים. בטח שלא ילדים.

עוד מתכונים בערוץ האוכל:

• רובינזון היה גאה: ששת אלקטרוני
• אוכל רחוב בריא וטבעוני: 3 מתכונים
• עונת המלפפונים המעופפים: לחם צזיקי של ארז
  

שלא תטעו - אני אוהבת שהילדים שלי מתאספים סביבי במטבח, יושבים על השיש, בוחשים באיזו קערה, מכדררים איזו קציצה, מלקקים שאריות של בלילת עוגה, סוחטים לימונדה טרייה או סתם יושבים לידי לשיחה. אבל להשאיר את המטבח שלי לגמרי בידיהם? השבוע זה קרה לי.

בהשראתה של הילה קריב (חברה, בשלנית וכותבת אוכל מוכשרת שאתם מכירים אותה גם כגברת ביסים) וספרה החדש "ביסים קטנים לבשל כמו גדולים", מצאתי את עצמי משקיפה מהצד על המטבח שלי בו מתנועעים בקולניות ובהתלהבות מתבגר הבית ושני בני דודיו, מתבגרים אף הם, מדפדפים בספר, בוחרים מתכונים, אוספים מצרכים, שולפים קרשים וסכינים, מציתים להבות ומבשלים בהמולה רבה ארוחת צהריים משותפת.

(צילום: הילה קריב)

מה אומר? ילדים במטבח איננו מחזה קל לבעלות לב חלש ומערכת עצבים מאותגרת, אבל ככל שנקפו השעות הבנתי שלפעמים בהחלט כדאי לשחרר ולאפשר.

הנפשות הפועלות: יואב, אורי ואיתי. בני דודים, הבכורים של כל אחת מאיתנו, האחיות לבית וקסמן. נולדו באותה השנה ומאז גדלים כחברים. אחד חזר זה עתה ממחנה קיץ של הצופים (למקרה שתהיתם מה פשר כרבולת הבלונד), אחרת מבכה את ביטולו בשל הנפיצות הכללית. כולם חולקים תחושת ריתוק שמייצרת שיעמום, אי שקט וצורך בגירויים שאין בהם סכנת חשיפה.

המתכונים הנבחרים: להביא מתבגרים בחופשה לפעילות מלאה בשעה 11:00 לפנות בוקר - אינו עניין של מה בכך. קצת קיטרו, קצת זעפו, קצת דפדפו, שוב קיטרו ולבסוף בחרו: אורז לבן, סלט ישראלי, קציצות מטוגנות, קציצות ברוטב אדום ולקינוח קאפקייקס חמאה ווניל. לא לפני שהתלבטו ורצו גם שניצל ("אמממממ נראה מעולה, בא לי"), טחינה ירוקה, צ'יפס גינה, סלט חסה, הר של פנקייקס, רוטב בולונז מהיר, לזניה גבינה, מרק כתום, נודלס, בראוניז, מוס שוקולד ועוד כמה שבטח שכחתי.

משך הפעילות: כמעט 3 שעות

הבנת הנקרא: בדרך כלל טובה מאוד

רמת הבלאגן: גבוהה ביותר

(צילום: מיכל וקסמן)

אחוזי הצלחה: 100%. שום דבר לא נשרף ולא נזרק. הצלחות והסירים נוקו עד תום.

רמת מעורבותו של המבוגר האחראי (אני): תיעוד, מתן מענה לשאלות (שתמיד נמצאה להם תשובה בספר אם רק היו טורחים לקרוא בעיון), נשימות עמוקות, השגחה על להבות ואיפוס מדי פעם. אה - ונקיונות בסוף כמובן. ידוע ששפים אמיתיים אינם שוטפים כלים.

(צילום: מיכל וקסמן)

השיאים של היום: כולם רצו ללוש את תערובת הקציצות. בידיים. ברור. גם זו שצעקה "זה דוחה, אין סיכוי שאני נוגעת בזה ובכלל אני לא אוהבת קציצות ולא אכלתי אף אחת כבר שש שנים" צללה לתוך התערובת על טבעותיה וצמידיה, כידררה במומחיות, העירה לבנים על קציצות אמורפיות מדי ואכלה בהתלהבות עם ובלי רוטב.

(צילום: מיכל וקסמן)

מג'ימיקס, מיקסר ומצתי הגז כנראה נופלים תחת הכותרת אטרקציות טכנולוגיות. כולם רבו על תורם ללחוץ, לטחון, לערבב, להקציף ולהצית.

הכנסת קציצות לשמן רותח, הפיכתן (הרבה לפני הזמן), הפיכתן שוב ושוב (בניגוד לכל ההמלצות), שליפתן מהמחבת וספיגת השמן העודף (יש מודעות לדור הזה, אין מה לומר) נעשו בתורות מוקפדים.

(צילום: מיכל וקסמן)

הצבעות דמוקרטיות התנהלו בעניין כן או לא פטרוזיליה בקציצות (הוכרע 2:1 נגד), כן או לא נענע ופלפל בסלט (בשני המקרים 2:1 נגד בהרכבים שונים), כן או לא בהרת בקציצות (2:1 בעד עם הסכמה לשים מעט), יותר או פחות שום בקציצות וברוטב (2:1 בעד הרבה. הנגד גדל אצלי במטבח וכמו הרבה דברים אחרים שהתברר לי במהלך היום שהפנים עד פרטי הפרטים, גם הצמצום בשום הוטמע בו. כבוד וגאווה!).

הכנת האורז התחילה בלגלוג קל מצד המתבגרת: "נו באמת, מי צריך מתכון לאורז?". כשאתגרתי אותה באיך מכינים סיננה: " לוקחים כוס אורז ואיזה שש כוסות מים ושמים בסיר". בפועל היתה היצמדות מלאה למתכון שבספר. כל ערבוב ופתיחת מכסה נידונו תוך קריאות חוזרות של ההוראות. מרוב השתדלות כמעט נשרף האורז.

(צילום: מיכל וקסמן)

ככל שעבר הזמן והתקדמו הבישולים השתחררו הבשלנים, הרשו לעצמם להפעיל שיקול דעת (לא תמיד באופן הרצוי אבל גם לתחושת החופש במטבח יש ערך לימודי). גם הצורך לתרגל סבלנות, להבין ולהאמין שמה שנראה כמו מי עגבניות דלוחים יהפוך בסופו של בישול לרוטב סמיך וטעים לקציצות, ושהקאפקייס יתפחו ויזהיבו גם אם לא יפתחו את דלת התנור ויציצו להן כל 3 דקות.

(צילום: מיכל וקסמן)

בשלב הסלט כבר ממש נצפה פרי סטייל אפילו בכמויות הלימון והשמן לתיבולו.

(צילום: מיכל וקסמן)

כמו טבחים ראויים נטעמו התוצרים פה ושם לוודא שהכל עובד, אבל הסירים והקערות נשמרו מלאים (כמעט) על מנת שיוגשו אחר כבוד לשולחן ארוחת הצהריים. בגאווה רבה מולאו צלחות ולפני שהספקתי להנציח חוסל האוכל כלא היה, בלי להשאיר אפילו פירור לסאלוקית שחיכתה בלי סבלנות לתורה לטעום.

(צילום: מיכל וקסמן)

ואיך יודעים שבאמת מדובר בהצלחה גדולה? מיד בתום הארוחה חיטטו המתבגרים בתמונות שהצטברו במצלמה שלי. השוו, מיינו, בחרו, שלחו, עיבדו ושיגרו לאינסטגרם. ברור. אם זה לא שם זה לא קיים. מבחינתם אין הצבעת אמון מובהקת ונחרצת מזו לספר על שלל תוצריו. ביג לייק!!

אם גם אתם מצוידים בחבורה מאותגרת חופש ומתחשק לכם לפתוח בפניהם את המטבח ולאפשר להם להתנסות, הנה כמה מהמתכונים כפי שהם מופיעים ב"ביסים קטנים":

קציצות צלויות או מטוגנות

גיוון:

• את תפוח האדמה ניתן להחליף ב-2 ענפי סלרי / 1/2 ראש סלרי / קישוא מגורר סחוט היטב / בטטה מגוררת / גזר מגורר.
• ניתן להוסיף לתערובת עשבי תיבול קצוצים, 1 כפית חרדל דיז'ון ותבלינים שונים: ראס אל חנות, פפריקה, כוסברה יבשה או מעט קינמון.
  

המרכיבים לכ-15 קציצות:

1 תפוח אדמה קטן, קלוף

1 בצל קטן

1/2 כוס פירורי לחם או 2 פרוסות חלה

2 שיני שום, קלופות

1/4 צרור גדול פטרוזיליה  - לא חובה

1/2 קילו בשר טחון (בקר, עוף או שילוב שלהם. במקרה של קציצות עוף, יש צורך במעט יותר פירורי לחם)

1 כף שמן זית

1 ביצה

1/2 כפית בהרט

כ-3/4 כפית מלח

מעט פלפל שחור גרוס

שמן קנולה לטיגון

1. טוחנים במעבד מזון תפוח אדמה, בצל, פירורי לחם או חלה, שום ופטרוזיליה (אם משתמשים) לתערובת אחידה. מעבירים לקערה גדולה ומוסיפים בשר טחון, שמן זית וביצה. מתבלים בבהרט, מלח ופלפל ולשים בעזרת הידיים עד לתערובת אחידה.
2. מחממים במחבת קטנה טיפה של שמן, ומטגנים חתיכה קטנה של תערובת (קציצונת קטנה ושטוחה). טועמים ומתקנים תיבול.
3. רצוי לתת לתערובת לנוח כחצי שעה לאיחוד טעמים. (אם חם מאוד בחוץ, אז במקרר).
4. מכינים את הקציצות המטוגנות: מכינים צלחת גדולה וקערית עם מים. טובלים את הידיים בטיפונת מים, קורצים עיגול בינוני בגודל כדור פינג פונג או פחות ויוצרים קציצה בגודל הרצוי. משטחים מעט, מניחים בצלחת וממשיכים לקציצה הבאה. מחממים מחבת ובה שמן קנולה בגובה של כ-1 ס"מ. מניחים בזהירות את הקציצות במחבת, ומזהיבים כ-3 דקות מכל צד. שימו לב שהשמן לא חם מדי (לא מעלה עשן), כי אז הקציצות לא יתבשלו מבפנים. מעבירים לנייר סופג וחוזרים על התהליך עד שכל הקציצות מטוגנות.
5. לקציצות צלויות בתנור: מצפים תבנית גדולה בנייר אפייה (אפשר גם להשתמש בתבנית שקעים משומנת קלות), ולוקחים צלחת גדולה וקערית עם מעט שמן קנולה או שמן זית. בעזרת ידיים משומנות קלות, יוצרים קציצות בגודל הרצוי ומשטחים אותן מעט. צולים בתנור שחומם מראש למצב של גריל או לחום גבוה של 200 מעלות כרבע שעה מכל צד, או עד שהקציצות יפות וזהובות. 
   
   

כשממש ממהרים או כשמתחשק לאכול קציצה בפיתה, לוקחים חופן מתערובת הבשר ויוצרים עיגול גדול ושטוח (בעובי של פחות מס"מ), מחממים כפית שמן במחבת ומטגנים על להבה בינונית עד שהקציצה משחימה משני הצדדים, בערך שתי דקות מכל צד. טעים גם בלחמנייה עם חומוס, טחינה או כל ממרח אחר וירקות. 

(צילום: הילה קריב)

קציצות מבושלות ברוטב אדום

במקרה הזה מומלץ להוסיף לתערובת הקציצות אורגנו יבש במקום את תבלין הבהרט. את הרוטב מומלץ לבשם בבזיליקום טרי, רוזמרין טרי קצוץ דק, 2 ענפי טימין טריים, או באופן הפשוט ביותר - באורגנו יבש.

גיוון:

לסיר הקציצות ניתן להוסיף ריבועי תפוחי אדמה, אפונה ירוקה או כל ירק אחר שאוהבים. במקרה כזה, ייתכן שתצטרכו להוסיף מעט מים במשך הבישול.

המרכיבים ל-20-25 קציצות קטנות:

תערובת הקציצות (ראו מתכון למעלה)

2 כפות שמן זית או שמן צמחי אחר

3 שיני שום, כתושות

מלח ופלפל שחור גרוס

1 כפית פפריקה מתוקה או חריפה

1 מכל רסק עגבניות קטן (100 גרם)

2 כוסות מים

1.5 כפיות סוכר

1 כפית מיץ לימון

1/2 כפית (או יותר, לפי הטעם) אורגנו יבש / בזיליקום טרי קצוץ דק / רוזמרין

1. מחממים בסיר רחב על להבה בינונית שמן ושום כתוש עם מעט מלח כדקה. מערבבים מדי פעם ומשגיחים שהשום לא יזהיב אלא רק יתרכך, כי אחרת טעמו מר.
2. מוסיפים פפריקה ורסק עגבניות, ומבשלים כדקה נוספת תוך כדי ערבוב. מוסיפים מים, סוכר, מיץ לימון ועשבי תיבול ומתבלים בעוד מלח ובפלפל. טועמים ומתקנים תיבול. מביאים לרתיחה ומנמיכים את הלהבה.
3. מרטיבים מעט את הידיים ויוצרים קציצות קטנות ועגולות. מחליקים אותן בעדינות לתוך הרוטב, וכשנדמה שאין מקום לקציצות האחרונות, מנענעים קלות את הסיר והקציצות מפנות מקום לחברות החדשות.
4. מביאים לרתיחה ושוב מנענעים מעט את הסיר. לא מערבבים - אם יש צורך, הופכים את הקציצות בעדינות בעזרת כף, כדי שלא לפרק אותן. מנמיכים את הלהבה ומבשלים מכוסה חלקית, בבעבוע עדין, כחצי שעה או יותר. מגישים עם פסטה, אורז, פתיתים, קוסקוס או בתוך לחמנייה רכה.
   

.

(צילום: הילה קריב)

קאפקייקס חמאה ווניל

עוגות קטנות וענניות שאפשר לקשט באינסוף דוגמאות וצורות, צריך רק להפעיל את הדמיון. אפשר לגוון את התערובת בקליפת לימון או תפוז מגוררת, מי ורדים או מעט ליקר. לקאפקייקס שוקולדיים ניתן להשתמש בתערובת עוגת יומולדת (עמ' 116).

גיוון:

אפשר לצפות גם בקרם שוקולד רגיל (מעוגת יומולדת, עמ' 116) או בזיגוג סוכר צבעוני (מעוגיות חמאה בזיגוג צבעוני, עמ' 94).

המרכיבים ל-12 קאפקייקס:

3/4 כוס סוכר

100 גרם חמאה רכה

2 ביצים - יש להוציא מהמקרר כחצי שעה לפני ההכנה

1 כפית תמצית וניל

1.5 כוסות קמח

1.5 כפיות אבקת אפייה

1/2 כפית סודה לשתייה

2/3 כוסות חלב

100 גרם שוקולד מריר / חלב / לבן

1 כוס שמנת מתוקה

1. משמנים 12 שקעי תבניות מאפינס או מרפדים בעטרות נייר. מערבבים היטב סוכר וחמאה בקערת מיקסר עם וו גיטרה כ-2 דקות עד שמתקבלת תערובת אחידה ורכה.
2. מוסיפים את הביצים והווניל ומערבבים מעט. מפסיקים את פעולת המיקסר, מנקים עם לקקן את דופנות הקערה והתחתית וממשיכים לערבב כחצי דקה עד שהתערובת חלקה. מערבבים יחד בקערה נפרדת קמח, אבקת אפייה ואבקת סודה לשתייה, מוסיפים אותם לתערובת הביצים ומערבבים לאט. כשהתערובת עדיין לא אחידה, מוסיפים את החלב ומערבבים באיטיות רק עד שמתקבלת עיסה חלקה. אם מערבבים יותר מדי, הקאפקייקס יהיו כבדים ולא אווריריים.
3. מחלקים שווה בין השקעים, לא יותר מ-3/4 גובה השקע, ואופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך כ-20 דקות. מצננים היטב לפני הציפוי.
4. מכינים  את הציפוי: מחממים את השמנת בסיר קטן. ברגע שמתחילות להיווצר בועות בצדי הסיר (כלומר, לפני הרתיחה), מכבים את הלהבה ומוסיפים את השוקולד הקצוץ. מחכים כ-3 דקות ומערבבים היטב עד שמתקבל קרם חלק. מצננים מקרר לפחות שעתיים. מעבירים לקערת מיקסר עם וו מקצף ומקציפים לקצפת סמיכה ונוחה למריחה. בעזרת סכין מצפים כל קאפקייק במעט מקרם השוקולד.
   

רוצים להכין ציפוי גבינה מהיר?

לקאפקייק אחד מערבבים 1 כף גבינת שמנת, 1/4 כפית אבקת סוכר ומעט קליפת לימון או תפוז מגוררת. מערבבים לתערובת חלקה ומורחים.

(צילום: הילה קריב)

לבלוג האוכל של מיכל וקסמן, מחברת רבי המכר "ארוחת ילדים" ו"טעמים ראשונים"

לכל הטורים של מיכל וקסמן