גרמניה מאוחדת: 'שכחנו מה זו גאווה לאומית'
הזכייה של גרמניה במונדיאל היא הראשונה מאז האיחוד בין מזרח למערב. אפילו בזמן המשחק התקשו חלק מהאוהדים לשיר את ההמנון, אחרי שנים של התרחקות "מלאומנות שהביאה שתי מלחמות". עכשיו, עם הגביע ביד, הפטריוטיות חוזרת לברלין
עבור גרמנים רבים, הניצחון הלילה (יום ב') בגמר גביע העולם בכדורגל מסמל לא רק את הדומיננטיות של גרמניה באירופה, אלא את ההתבלטות העולמית שלה וחזרתה של תחושת הפטריוטיות והגאווה הלאומית.
רחוב קורפורסטנדאם בברלין היה שוקק בזמן המשחק ואחריו, אז נהרו גרמנים רבים לרחוב באחת המסיבות הגדולות שראתה העיר. "אני האדם המאושר ביותר שחי", אמר ג'ייקוב וגלי בן ה-25, שהיה תינוק כשחומת ברלין נפלה ב-1989. שנה אחר כך זכתה מערב גרמניה בגביע העולם ובאותה שנה אוחדה עם המזרח.
"אני לא יכול להוריד את החיוך מהפנים, עכשיו אנחנו חופשיים", מספר ל"ניו יורק טיימס" כריסטוף ניטשה, מכונאי בן 29 מפרנקפורט. כשנשאל אם לניצחון יש השלכות רחבות יותר השיב כי "הולך להיות שיפור כלכלי. אנשים במצב רוח טוב". כמוהו בטוחים עוד אוהדים שהניצחון יביא עידן נוסף של שגשוג למעצמה הכלכלית.
באזור שער ברנדנבורג הזכייה במונדיאל מביאה איתה קול שנחשב נדיר בברלין: צעקה קולקטיבית של גאווה גרמנית. אלכסנדר נולטה בן ה-24 חושב שהניצחון מראה שהזמנים השתנו. "זאת הרגשה שלא תיאמן, אופוריה טהורה. אני מקווה שאני לא אתעורר מחר ואגלה שהכול היה חלום. הניצחון הזה הוא גאווה טהורה לגרמניה, והיא יכולה גם להשפיע על תחומים מעבר לספורט כמו פוליטיקה וכלכלה", סיפר.
רבים תופשים את גרמניה כמדינה החזקה באירופה, כזו ששולטת במדינות אחרות (יוון למשל). באליפות אירופה לפני שנתיים פרסם עורך החוץ של העיתון הגרמני "די וולט" טור ב"ניו יורק טיימס" שבו הסביר כי נוכח המצב הזה עדיף שגרמניה לא תזכה בגביע. "ניצחון גרמני יחזק את התחושה באירופה שהיבשת שוב נשלטת בידי מעצמת על", כתב אז.
אבל את החוגגים בשער ברנדנבורג זה לא מעניין. "הוכחנו שוב שאנחנו חזקים. אנחנו פשוט מספר אחת. אנחנו מכירים את ההיסטוריה שלנו, אבל עדיין יש לנו את הזכות להתגאות היום, לא משנה מה קרה לפני הרבה שנים", סיפרה ויויאן בת ה-36 ל"וושינגטון פוסט". מדובר בתנופה שנמשכת מאירוח המונדיאל ב-2006, טורניר שאפשר לגרמנים רבים להתגאות באומתם ולהניף את דגל המדינה בלי בושה - צעדים שמהם נמנעו בעבר אזרחים רבים של המדינה בשל ההיסטוריה הבעייתית שלה.
"קשה לנו עם פטריוטיות כמו של האמריקנים"
הגרמנים חשבו שאחרי מלחמת העולם השנייה הם איבדו את הזכות לגאווה לאומית, אך נראה שהניצחון בגמר גביע העולם מסמל יחס חדש שבין הגרמנים לפטריוטיות. למרות שדור חדש של גרמנים מרגיש כבול פחות להיסטוריה, המשקל הכבד של העבר עדיין מכביד על כתפיהם של גרמנים מבוגרים שדבקים באידיאלים לאומנים פחות.
סילביה גריפין בת ה-66 צופה עם בעלה במשחק בברלין, אך שני האוהדים השרופים לא הצטרפו לשירה הקולקטיבית של ההמנון. הם לא מסוגלים לשיר את המילים. "חשבנו שגאווה לאומית זה משהו שצריך להימנע ממנו בכל מחיר", היא אומרת. סילביה מספרת כי לבני דורה קשה עם "פטריוטיות, כמו שאמריקנים חיים אותה", וכי "הלאומנות היא זו שהביאה את המדינה שלי לשתי מלחמות וגרוע מכך".
סגל הנבחרת שזכתה בגביע העולם מגוון אתנית בהשוואה לסגל שזכה במונדיאל ב-1990, עדיין כמערב גרמניה. בברזיל שיחקו בין השאר ג'רום בואטנג שמוצאו גנאי, מסוט אוזיל (טורקי) וסמי חדירה (טוניסאי). "המשפחה שלי טורקית אבל זו הארץ שלי", אומר מוראט ילסין, נהג מונית בן 29 מברלין שדגל גרמניה מתנוסס במכוניתו. "זה ניצחון לכל הגרמנים".
לקול הזיקוקים בברלין מספר חוזה נונייז, צבע בן 31 ממוצא ספרדי, כי הוא גאה בנבחרת. "הם הרוויחו את זה ושיחקו את הכדורגל הכי טוב", הוא אומר. אבל נונייז אמר כי חשוב להישאר בפרופורציות, לנוכח המצב ברצועת עזה. "אתה לא יכול לשכוח שאנשים מתים".
האוהדת המוכרת ביותר של הנבחרת היא כמובן הקנצלרית אנגלה מרקל, שהגיעה למשחק הפתיחה של גרמניה מול פורטוגל ולגמר הלילה. תוך שעה משריקת הסיום התמלא הטוויטר בציוצים עם תמונתה בלב החבורה העולצת והמיוזעת שאוחזת את הגביע.
בגרמניה האשימו את מרקל שהיא נדבקת לכדורגלנים ולהצלחה שלהם, למרות שהיא אוהדת כדורגל מושבעת שהלכה למשחקים הרבה לפני שעלתה לשלטון. לפי רשת BBC, הסקרים במהלך המונדיאל הראו עלייה בתמיכה במרקל במקביל להצלחת הנבחרת. היא תוארה בגרמניה כקמע של גרמניה, ובמדינה אמרו כי "השחקן ה-12 שלנו הוא שחקנית".
אבל האם זה בכלל משנה? אתמול דווח כי מרקל לא מעוניינת להשלים את כהונתה כקנצלרית ורוצה לפרוש עוד לפני הבחירות שנקבעו ל-2017. לפי ה"טלגרף", מרקל שוקלת פרישה ומעוניינת בתפקיד חדש: מזכ"לית האו"ם או נשיאת הוועידה האירופית.
בהשוואה לאהדת הכדורגל של מרקל, נשיאת ארגנטינה כריסטינה פרננדז דה קירשנר מחויבת הרבה פחות. קירשנר סירבה להזמנה של נשיאת ברזיל, דילמה רוסף, להגיע לגמר בברזיל וכתבה לה: "ב-14 ביולי הנכד שלי, נסטור איוואן, יהיה בן שנה. את יכולה לתאר לעצמך שכסבתא, בדיוק כמוך, כמה אני מצפה לחלוק את הרגע הזה עם המשפחה שלי".
מעמדה של קירשנר ירד בחודשים האחרונים, והיא שמרה על פרופיל נמוך במהלך הטורניר. היא לא הגיבה על ההפסד של הקבוצה, אבל התקשורת דיווחה שהיא שוחחה עם מאמן הנבחרת אלחנדרו סאבלה והציעה לו את תמיכתה, ומתכננת לקבל את פניהם של השחקנים כשיחזרו לארגנטינה. הרצון לנצח במונדיאל, בטח בברזיל השנואה, השכיח מהארגנטינאים את האינפלציה הגבוהה והמצב הכלכלי הבעייתי, וכן פרשת שחיתות שבה מעורבים גם בכירי ממשל. עם ההפסד בגמר פרצו במדינה מהומות אלימות.
לפנייה לכתב/ת 
