נמלטים מהבתים: "כל רצועת עזה בוערת"
בפיג'מות ושקי אורז מיהרו אתמול 17 אלף פלסטינים לעזוב את צפון הרצועה אחרי אזהרת צה"ל. הם הגיעו במשאיות ועגלות לבתי הספר של האו"ם בעזה. "חייבים להסתתר כדי להציל את הילדים", מספרים המבוגרים. הילדים כבר רגילים למקלטים: "כל פעם שיש מלחמה אנחנו באים, זה תמיד אותו דבר"
ביום ראשון עזבו יותר מ-17 אלף פלסטינים את בתיהם בצפון רצועת עזה, לאחר החלטת צה"ל לעבור ל"הקש בגג שכונתי". מאות מתושבי העיירה בית להיא, שספגה מהלומות קשות מתחילת "צוק איתן", הגיעו במשאיות למקלטים בדרום הרצועה כשהם מנופפים בדגלים לבנים.
בוכים ומרטיבים במיטה. ילדי עזה בטראומה
"הם שולחים לנו הודעות אזהרה", מספר מוחמד אבו חאמלה, תושב בית להיא, על ההתראה הישראלית. "בזמן שהם שולחים לנו את ההודעה, אנחנו מפחדים להישאר בבתים שלנו. אנחנו רוצים לעזוב", אמר. עיסאם א-סולטן, אב לשמונה שמתגורר גם כן בעיירה, החליט לעזוב את האזור מכיוון שבן הזקונים שלו מפחד מרעש הפיצוצים המתמיד. "אני לא מפחד למות כי אנחנו מתים כל רגע במלחמה הזאת. עזבתי כי אני רוצה להגן על המשפחה שלי", הוא אמר.
אונר"א (סוכנות הסעד של האו"ם לפליטים פלסטינים) הודיעה כי כ-17 אלף תושבים עשו דרכם למקלטים מיוחדים שנמצאים ב-20 בתי ספר של האו"ם בעזה. "העובדה שתוך כמה שעות הגיעו כבר 10,000 פליטים לכ-15 בתי ספר מראה כמה קשה המצב בשטח", אמר דובר הארגון סמי מששה. ביום ראשון הגיעו רבים לבתי הספר על עגלות רתומות לחמורים. ההורים מחבקים את ילדיהם, וסוחבים מזוודות ומזרנים.
סאלם אבו חאלימה, צעיר בן 25 עם שני ילדים, מיהר לברוח מביתו אחרי התראת צה"ל והגיע בפיג'מה. "מה אנחנו יכולים לעשות? אנחנו חייבים להסתתר כדי להציל את החיים של הילדים שלנו". ג'מיל סולטאן הגיע עם נכדיו, אשתו ושתי בנותיו. "הלילה זה היה גיהנום שם - יותר מדי יריות והפצצות", הוא מספר. "והישראלים, הם אמרו לנו 'אתם חייבים לעזוב את האזור מיד'. השארנו את כל הבגדים שלנו, את כל הרכוש הפרטי שלנו, בבית. הבאנו רק דברים לישון איתם".
"בתי הספר של האו"ם בטוחים", מספרת עלייה גאביין שהגיעה עם שמונת ילדיה לעזה. "הם בטוחים מכיוון שכל הבתים שלנו הם מטרות. אנחנו לא יודעים מה עוד לעשות. זה עינוי", היא מספרת. בחצר של בית הספר היסודי א-רמאל בעזה המשפחות פורסות מזרנים ופורקות שקיות אורז וסירי בישול. עובדי האו"ם מנסים להכניס 30 איש לכל כיתה, ומנסים לשמור על המשפחות המורחבות יחד.
נאיד סייד בת השלוש בוכה. זו הפעם השלישית שהיא נאלצת לעזוב את הבית שלה בגלל המצב בעזה. "בכל פעם שיש מלחמה אנחנו מגיעים לכאן. זו הפעם השלישית. זה תמיד אותו דבר. מכים, מפציצים, פולשים", היא מספרת.
במעבר ארז: "מי שיכול לנסוע בר מזל"
במקביל הגיעו למעבר ארז כ-800 פלסטינים בעלי אזרחות כפולה. סאוולה א-טיבי סיפרה ל-BBC כי היה מפחיד מדי לעזוב את הבית. "לא בטוח ללכת ברחוב, כל רצועת עזה בוערת עכשיו", היא אמרה. השגריר הפלסטיני בבריטניה, מנואל חססיאן, אמר כי כבר אין לתושבים איפה להסתתר. "אין מקלטים, אין בונקרים, אין לאן ללכת חוץ מלבתים", הוא אמר. "אם הם עוזבים את הבתים יפגעו בהם ברחוב", הוסיף.
אל מעבר ארז הגיעה גם רוואן מוחאנה, סטודנטית לכימיה בת 21 מאוניברסיטת טקסס, שהגיעה לעזה עם משפחתה לפני חודש מכיוון שאחותה הגדולה התחתנה עם עזתי. "גמרנו עם החתונה לפני שכל זה קרה", היא סיפרה. מוחאנה, שחיה בדאלאס, אמרה כי משפחתה כעת חוזרת לארצות הברית ברגשות מעורבים כי אחותה, הכלה הטרייה, ובני משפחה נשארים מאחור.
"אנחנו כל כך ברי מזל שיש לנו את הזכות לנסוע", היא אומרת. "האנשים בעזה הם לא יכולים אפילו לעזוב, וזאת זכות כל כך בסיסית. זה גזל מהם. זו תחושה מתוקה-מרירה שאנחנו יכולים לעזוב אבל הם עדיין שם ולא יכולים לצאת".
לפנייה לכתב/ת 
