מופיעים בין האזעקות: "באים לעשות שמח ולהתנתק מהפיצוצים"
אמנים רבים ממשיכים לפקוד את ישובי הדרום ולנסות להעניק לתושבים הפוגה קלה ושמחה משגרת הרקטות. הפעם היו אלה דודו טסה, עידן יניב, רמי קלינשטיין ועוד: "יש משהו יפה בזה שבזמנים קשים כולם מתאחדים"
גם היום (ב') המשיכו מוזיקאים ואמנים רבים לנדוד בין מרחבים מוגנים בישובי הדרום, במסגרת היוזמה של מפעל פיס. אתמול היו אלה שיר לוי, יניב המגניב, פאר טסי, עדי ביטי וחברי "הפרויקט של רביבו" שיצאו למשימה, והפעם יצאה לדרכה משלחת שנייה שכללה רמי קלינשטיין, דודו טסה, רגב הוד, ירון אילן, כוכבת הילדים מיקי ועידן יניב שיצאו לשמח לבב אנוש, באזורים שהיו הסובלים העיקריים מירי הרקטות לעבר ישראל מאז תחילת מבצע "צוק איתן".
"תושבי הדרום הם קהל שמלווה אותי מתחילת הדרך ואם זה המעט שאני יכול לתת ולהעניק - אז באהבה, דחינו את כל שגרת החיים בשבילם", מספר עידן יניב, שהופיע הבוקר במקלט בשכונת שמשון אשר באשקלון . "אני חושב שהמחוייבות שלי בתור אמן היא להופיע שם ואלה הרגעים שצריך להראות את עצמך ולתת בכיף ובאהבה עם מצב רוח, להעלות טיפה את המורל.
"זה קצת שונה מהמציאות שלנו. שם אנשים בממ"ד ובמקלט. כל עשר דקות אזעקה, הם מותשים מכל המצב וכל הבומים. האנשים האלה מתזזים בין הבית למקלט ואתה רואה על הפנים שלהם שזה קצת נמאס, הילדים אמורים ליהנות בחופש הגדול ולבלות, וזה לא קורה. התחושות לא קלות. ההורים יושבים עם הילדים במקלטים ואני חושב שהמחוייבות שלי לעשות שמח ולהתנתק מהרעש של הפיצוצים, לעשות טוב על הנשמה".
"הריצה הראשונה שלי למקלט היתה ב-1973 ביום כיפור, ובמלחמת לבנון הופעתי בתור חייל בשטחים - כך שזה לא חדש לי", נזכר רמי קלינשטיין, שבילה את שעות הצהריים המוקדמות במקלט בקיבוץ נחל עוז, מתחת לחדר האוכל. "יש קצת תחושה של דז'ה וו. עשיתי בדיוק את אותו הדבר לפני שנה וחצי, רק לא בנחל עוז. זה היה בזיקים, יד מרדכי. בדיוק דברים כאלה עשינו בזמן מבצע 'עמוד ענן'. אני ממש לא זר להופעות באזורים כאלה, פשוט הזמן מתקצר בין הופעה להופעה. זה חלק מתעודת הזהות שלנו, לא? זה חלק מאיתנו".
בעוד קלינשטיין מתמודד בעצמו עם הירידה למקלטים, ברור לו שאין מה להשוות בין מצבו הבטוח (יחסית) במרכז הארץ, לבין שגרת החירום של אלו שהופיע בפניהם היום. "שם אתה לא יכול להתרחק מהמקלט או מהממ"ד, זה לא כמו אצלנו בתל אביב, שיש לך דקה וחצי לרוץ למקלט. דקה וחצי זה פינוק, זה לוקסוס. הם חיים 24-7 בתוך המיגוניות האלה, אז כמובן הם שמחים על אנשים שבאים לומר להם שלום ולחזק אותם. באתי עם פסנתר ועם מערכת באדיבות מפעל הפיס. זה מאוד בלתי אמצעי, מאוד אינטימי. הם אנשים מקסימים. אנשים שגרים בנחל עוז גדלו על ערכים שהולכים ונשכחים עם הזמן".
"בהתחלה היינו בבאר שבע, בתיכון שאירח חיילים, ואחר כך היינו בקיבוץ ברור חיל, ששם היו יותר ילדים, יותר משפחות של הקיבוץ. ובשתיהן היה מרגש, אני חייב להודות", מספר הזמר דודו טסה, ובאותה נשימה נזכר גם הוא בפעמים הקודמות בהן ביקר במקלטים - בימי "עמוד ענן" ו"עופרת יצוקה", וגם במלחמת לבנון השנייה. "יש משהו יפה בעם הזה ובאחדות הזו, שבזמנים בעייתיים, נקרא להם 'מסוכנים', כולם מתאחדים".
כמו חבריו ליזמת ההופעות במקלטים, ניכר שגם טסה הבין משהו על שגרת החירום הנוחה שלו, אל מול זו של אלו שהופיע מולם היום. "בתל אביב למרות שיש בומים ואזעקות, לא חשבתי נגיד לנעול נעלים או כפכפים", הוא מספר. "אבל פה, כשיצאתי לדרום דווקא כן עבר לי בראש שיש לי רק 15 שניות ובטח אצטרך לרוץ לאנשהו. אבל בחרתי בכל זאת בכפכפים, שלא יהיה לי חם".
לפנייה לכתב/ת 
