פסטיבל סרטי ילדים: צעירי העולם התאחדו
חלומות לעתיד, גיבורי על, שיחרור מכבלים, בריונות בבית הספר, וגם מוות - כל אלה הינם נושאים המעסיקים ילדים ונוער בכל העולם וגם בישראל. פסטיבל סרטי הילדים והנוער מרחיב את נקודת המבט של הצעירים אל בני גילם ברחבי העולם - מהולנד ועד אינדונזיה. סקירה
חלק גדול מהקסם של הפסטיבל הזה הוא אכן ההזדמנות לחשוף את הילדים לשפות ולתרבויות שונות, וזאת לאו דווקא על ידי סרטים דוקומנטריים וחינוכיים, אלא על ידי סיפורים של ילדים אחרים איתם הם יכולים להזדהות (כל הסרטים מלווים בתרגום לעברית). הסרטים עוסקים בנושאים אוניברסליים מעולם הילדות וההתבגרות: בריונות בבית הספר, הרצון להשתייך, חלומות מרגשים על העתיד, שיחרור מכבלים, וגם - איך לא - גיבורי על.
החלק המרכזי בפסטיבל הוא שמונת הסרטים המשתתפים בתחרות הבינלאומית - סרטים שכבר זכו לשבחים ופרסים ברחבי העולם. בינהם אפשר למצוא את זוכה פרס דוב הקריסטל בפסטיבל ברלין השנה, "המבצר" של הבמאי אבינאש ארון, המתרחש בהודו. גיבורו הוא צ'ינמיי, ילד מחונן, עדין ויתום מאב המרבה לעבור דירות בעקבות עבודתה של אמו.
העלילה מלווה את השניים עם הגיעם מהעיר הגדולה פונה אל עיירה קטנה, שם הם נאלצים להתמודד עם השוני שלהם ולהתרגל להילכות המקום. בתהליך ההתחברות של צ'ינמיי עם חבריו החדשים הוא עובר מסע נפשי המשליך על חייו ויחסיו עם אמו, כאשר בסופו הוא יעבור חוויה מתקנת בדרך לריפוי חרדת הנטישה שלו. זוהי דרמה פסיכולוגית עדינה וחכמה המלאה בצילומי נוף יפים של הודו.
הסרט "אופק" הוא הפקה שווייצרית-אתיופית בבימויו של סטפן יאגר. אדאמסו הוא ילד רחוב אתיופי מחוספס אך שובה לב. חלומו הגדול הוא להיות כוכב כדורגל כמו ליאו מסי, ולכן כשהוא שומע שמאמן כדורגל שווייצרי חשוב מגיע לעיר, הוא נחוש להופיע בפניו על מנת שייקח אותו תחת חסותו. לרוע המזל, המאמן מתגלה כאדם ציני ומיזנטרופ ללא כל כוונות פילנטרופיות וחלומו של אדאמסו כמעט מתנפץ.
הטריילר של "אופק"
אירועים בלתי צפויים גורמים לכך שהמאמן והילד מוצאים את עצמם לבדם בחיק הטבע, ואט אט ליבו של האירופאי הקר נמס כשהווייתה של אתיופיה ובייחוד של אדאמסו הקטן מצליחות לחדור את מעטהו המריר. למרות שהסרט צפוי ודמויותיו אינן בעלות עומק רב, הצפייה בו היא מהנה והוא פותח צוהר מעניין לתרבות ולאורח החיים האתיופי.
כדאי מאוד לעיין בתכנייה המציינת את גילאי הצפייה המומלצים, שכן חלק מהסרטים כוללים מוטיבים לא פשוטים כמו מוות ואלימות. הסרט עם הגבלת הגיל הגבוהה ביותר בתחרות (14+) הוא "רגשי חרטה" - סרט הולנדי בבימויו של דייב שראם, העוסק בנער החווה התעללות קשה מחבריו לבית הספר.
הטריילר של "רגשות חרטה"
גם "החבר'ה הקשוחים" מדנמרק (במאי: כריסטיאן לו) עוסק בבריונות בבית הספר, אך מוסיף טוויסט מקורי משלו - מרוכך. מודולף הוא קורבן להצקות ולאלימות יומיומית. הוא עומד בכך בגבורה ומשלים עם גורלו מתוך אמונה שבאקט האלטרואיסטי של קבלת תפקיד הקורבן, הוא מונע אותו למעשה מילדים אחרים. לפני מותו, אמר לו אביו ש"גיבורים אמיתיים עוזרים לחלשים", וכך יכול מודולף לחוש עצמו כגיבור, כמי שלמעשה נשכב על הרימון למען החלשים ממנו.
הטריילר של "החבר'ה הקשוחים"
סצנות ההתעללות הן כמעט הומוריסטיות ומרפררות לאסתטיקה של חוברות קומיקס, כאשר מודולף מקבל על עצמו את הדין בהשלמה ואף בגאווה. הכל משתנה כשלשכונה מגיעה ליסה, ילדה עצמאית, מרדנית וחסרת פחד שלא מוכנה להשלים עם קורבנותו של מודולף. עם כל כוונותיה הטובות, ליסה הורסת למעשה את האשליה שלו וגורמת לו לאבד את תחושת הכוח ששאב מהסיפור שסיפר לעצמו. מכאן, יגלה מודולף דברים חדשים על אביו ועל עצמו, על הילדים שסביבו, ובעיקר על כוח אמיתי ועל חברות.
אסתטיקה של קומיקס היוותה השראה גם לאסק האסלבאלך - גם הוא מדנמרק - במאי "נער הנמלה" ("Ant Boy"). הגיבור הוא מעין באטמן לילדים, מינוס הנפיחות של המקור. זהו סרט גיבורי על שבאותה נשימה גם מודע לעצמו ומתייחס בהומור למאפייני הז'אנר.
הטריילר של "נער הנמלה"
פלה הוא ילד ג'ינג'י נורמלי מדי בעיני עצמו המשתוקק להיות מישהו מיוחד, בעיקר כדי להרשים את אמנדה מלכת הכיתה בה הוא מאוהב. תפילותיו נענות כאשר עוקצת אותו נמלה המעניקה לו כוחות מיוחדים, ובהדרכת חברו ווילהלם - חנון ומומחה לגיבורי על - הוא מגבש את האלטר אגו שלו, הכולל גם תחפושת מרשימה ושלל גינונים מחייבים. ההזדמנות של נער הנמלה להוכיח את כוחו מגיעה לשיא עם הופעתו של הנבל, איש הפישפש, אשר חוטף את אמנדה. זהו סרט כייפי, הכולל גם אימג'ים בהשראת חוברות קומיקס, והוא נושא מסרים על חשיבותה של חברות והייחוד שיש בכל אחד מאיתנו.
בפסטיבל יש גם לא מעט סרטים קצרים, דוקומנטריים ועלילתיים. מבין הדוקומנטריים בולטת סדרת הסרטים "מה משמח אותי", בו חושפת הבמאית אנני גיבס את הצופים לרגעים יומיומיים מחייהם של ילדים במדינות עולם שלישי ומאפשרת להתוודע למחשבותיהם ולדברים שמשמחים אותם. מלבדם, ניתן למצוא גם סרט הולנדי המפגיש ילדים עם שאלות על המוות שגם מבוגרים לא יודעים לענות עליהן ("פשוט מת" - מרתה נבר הוור, הויברט ואן וויק), סרט מרגש מאינדונזיה על בית ספר לילדים המוגבלים בראייתם ("להתראות בית ספר" - אוסו אגוסטין) ועוד.
מהנה במיוחד בקטגוריה זו הוא הסרט "קומדיה שוקולד" של צ'אירון ניסה, גם הוא מאינדונזיה. פיית' הוא ילד חמוד ותזזיתי שאביו החדיר בו מגיל צעיר אהבה לסטנד-אפ. קומיקאי מפורסם מבחין בכישרון הטבעי של הילד ומזמין אותו להופיע עמו. לפיית' יש צרה שממררת את חייו: מכל המאכלים בעולם, איתרע מזלו להיות אלרגי דווקא לשוקולד. סצנה ארוכה אחת בה פיית' השמנמן מנסה לעמוד בפיתוייה של פרוסת עוגת שוקולד ביום הולדתו היא מצחיקה ומכמירת לב במיוחד.
אך פיית' לוקח את הבעיה הזו ועושה ממנה מערכון שלם של סטנד אפ. על הבמה, מול קהל, הוא למעשה מחזיר לעצמו את הכוח והשליטה בכך שהוא מספר על חולשתו בדרכו הייחודית, ובונה ממנה סיפור מצחיק המשרת אותו, סוחט צחוקים ומקנה לו את אהבת הקהל.
בין הסרטים הקצרים העלילתיים ישנו סרטו המשעשע של פינבר ווילברינק ההולנדי "קרמבו". טאקו הוא ילד כהה עור שאומץ על ידי זוג לסביות לבנות. הילדים הסורינאמים בכיתתו מקניטים אותו ומכנים אותו באונטי, על שם החטיף שהינו כידוע שחור מבחוץ אך לבן מבפנים. הם מלמדים אותו להיות סורינאמי "אמיתי", כלומר קשוח ומחוספס. טאקו משוכנע שאביו הוא זמר ראפ נערץ בשם דירטי מן, וכשהוא מרגיש קשוח דיו כדי לפגוש אותו פנים מול פנים, מלמד הראפר אותו ואת חבריו שיעור בקבלה ונאמנות עצמית.
הטריילר של "קרמבו"
בסרט אחר, "רובי", אנו מכירים את רובי הקטנה שמסרבת לאכול את לחם הקודש בטקס הדתי בבית ספרה מאחר והיא מכריזה על עצמה כאתאיסטית. היא לא מהססת להתעמת עם הכומר כשהיא נתמכת בדארווין, ללכת נגד הזרם ולטעון בפה מלא שהיא מפקפקת בקיומו של האל. הסיפור מתחיל בנימה משעשעת וחצופה אך מתקדר בסצינת שיא מפתיעה ומרגשת. זהו סרט אירי דובר גאלית של הבמאית לואיס ני פיאנצ'טה.
הפסטיבל כולל גם קטגוריות של סרטים ישראלים, סרטים לקטנטנים, זוכים משנים עברו וכאמור - סדנאות שונות ומפגשים עם יוצרים.
הארוע מהווה הזדמנות להפגיש את הילדים עם בני גילם מהעולם הרחב, גם אם רק על המסך, ולגרום להם להבין שמה שמפחיד, מעציב, משמח, מצחיק או מלהיב אותם לא שונה בהרבה גם אם הסביבה, השפה והתרבות שונים לגמרי.
זוהי הזדמנות לא רק לעודד סובלנות אלא גם להצית את דמיונם וסקרנותם כלפי העולם ולהרחיב את האופקים. מגוון הנושאים המטופלים בסרטים עשוי להביא לתחושת הזדהות ושותפות גורל בקרב הצופים הצעירים ואולי לתת להם כמה רעיונות על דרכי התמודדות. ואם לא כל הדברים האלה - היי, לפחות מצאנו דרך להעסיק אותם לעוד כמה שעות.
