שתף קטע נבחר

דייגי מכמורת תבעו עקב הנחת צינור גז - ונדחו

עשור אחרי הטמנת צינור בים התיכון הסתיימה תביעה שהגישו דייגי רשתות שטענו לפגיעה בפרנסתם. בית המשפט קבע שהמדינה מזערה את הפגיעה

בשל הנחת צינור גז בקרקעית הים טענה קבוצת דייגי מכמורת (דיג רשתות) שהדבר פוגע בפרנסתם, שכן נאסר עליהם לדוג ולעגון בקרבתו. עשור חלף מאז, ולאחרונה קבע בית המשפט המחוזי בתל אביב שאמנם הצינור מהווה מכשול בים, אבל בכל זאת דחה את התביעה וחייב את הדייגים לשלם 160 אלף שקל.

 

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

 

התקנת הצינור להולכת גז בוצע ב-2004 ובעקבותיה הגישו הדייגים תביעה נגד המדינה, רשות הגז הטבעי, נתיבי גז טבעי לישראל, חברת החשמל ו"ים תטיס", בטענה שהתרשלו כלפיהם וגרמו להם להפסדים כלכליים.

 

לטענת הדייגים, הפרויקט גרם לגריעת שטחי עבודה, בין היתר משום שנאסר עליהם לעגון ולדוג בקרבת הצינור. לדבריהם, הצינור הונח שלא לפי התוואי המקורי ולא הוטמן במלואו מתחת לקרקעית הים, באופן שבו תימנע הפגיעה בענף דיג מכמורת. לדבריהם, רישיון הדיג שניתן להם מהווה זכות קניינית, והפגיעה בהם מהווה פגיעה בחופש העיסוק שלהם.

 

הדייגים טענו עוד שדרשו מהנתבעים לוודא שעבודות הטמנת הצינור יבוצעו באופן שלא יפגע במטה לחמם, אך פניותיהם לא הניבו תוצאות. בתביעה הם ביקשו פיצוי כספי בגין הנזקים שנגרמו להם וצו המורה לנתבעים להסיר את המכשולים ולהחזיר את קרקעית הים למצב המאפשר דיג בטוח.

 

מנגד טענו הנתבעים שלדייגים אין זכויות במימי הים התיכון, ולכן אין בגריעת שטח הדיג כדי להקנות להם זכות לפיצוי. למרות זאת, לדבריהם, עניינם של הדייגים נלקח בין יתר השיקולים שליוו את הפרויקט, בהם היבטים כלכליים, סביבתיים וביטחוניים, ואיזון האינטרסים נטה באופן ברור לטובת הנחת הצינור כפי שהונח.

 

איזון כלל האינטרסים

השופטת (בדימוס) ד"ר דרורה פלפל קבעה שהאיסור על דיג מעל הצינור נובע מהחשש לפגיעה בצינור, שעלולה להביא לפגיעות נוספות בכלי שיט ואף להתלקחות אש. לעניין אופן הטמנתו פסקה כי צינור הגז מהווה מכשול בים כשלעצמו, בין אם הוא מוטמן ובין אם לאו. לדבריה, מתן רישיון דיג אינו מהווה זכות קניינית, בדיוק כשם שרישיון למונית לא מקנה זכות לנסיעה בכבישים מסוימים.

 

השופטת קבעה שהתקנת הצינור בוצעה לאחר שהמדינה ערכה סקר, קיימה ישיבות, התייעצה עם מומחים והפעילה שיקול דעת. התוואי הנבחר משקף את האיזון בין כלל האינטרסים השונים, בהם שרידות הצינור, תחזוקתו ומיקומו כך שתמוזער הפגיעה בערכי הטבע, הנוף ובתי הגידול.

 

עוד נקבע, שלא ניתן לומר שהנתבעים התעלמו מהדייגים: הם שמעו את עמדתם, הקשיבו להם ולקחו בחשבון את האינטרסים שלהם. לנוכח האינטרסים הלאומיים החשובים הטמונים בהנחת צינור הגז, סיכמה השופטת, הפגיעה בדייגים הייתה מידתית.

 

נפסק שהנתבעים לא התרשלו כלפי הדייגים, שגם לא הצליחו להוכיח את הנזק שטענו לו. על כן, השופטת דחתה את התביעה וחייבה את התובעים לשלם בנפרד לכל אחד מהנתבעים שכר טרחת עו"ד של 40 אלף שקל.

 

ככלל, בית המשפט אינו שש לקבל תביעות כספיות המבוססות על פגיעה בזכות הקניין או בחופש העיסוק, שכן קבלתן עלולה להוות פתח למבול של תביעות. אף שתוכנית המתאר הרלוונטית מחייבת הטמנה של הצינור במקומות שבהם עומק המים נמוך מ-60 מטר, בית המשפט לא חייב זאת – ככל הנראה בין היתר מכך שבכל מקרה לא היה בהטמנתו כדי לאפשר דיג מכמורת מעל הצינור המוטמן.

 

  • לקריאת פסק הדין המלא – לחצו כאן
  • הכתבה באדיבות אתר המשפט הישראלי פסקדין
  • עו"ד יהושע ננר, ממשרד ננר את ננר ושות' , עוסק במשפט מנהלי וחוקתי
  • הכותב לא ייצג בתיק
  • ב"כ הנתבעים: עו"ד עדי בר-טל, עו"ד ש. זינגר, עו"ד י. אשכנזי, עו"ד מ. יעקב, עו"ד דיסקין, עו"ד ד. פלאי, עו"ד ד. גולדברשט

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מומלצים