מחווה אנושית: תרופה מישראל לילדה מעזה

בעיצומם של חילופי האש - מחווה הומניטרית מרגשת. ליילה (שם בדוי), ילדה בת 10 מעזה, חולה במחלה גנטית נדירה שפוגעת בכבד שלה וגורמת לפרכוסים מרובים, לנפילות מרובות ולעיכוב בהתפתחות.

לפני שבע שנים היא הגיעה לראשונה לטיפול בבית החולים לילדים ספרא, הנמצא בשיבא, יחד עם אחיה הגדול, שמת בינתיים מהמחלה. פרופ' יאיר אניקסטר, מנהל היחידה למחלות מטבוליות בספרא, גילה שמדובר במחלה כה נדירה, עד שהאח שמת וליילה הם שניים מחמישה מקרים מתועדים שלה בכל העולם.

• עוד סיפורים חמים - בפייסבוק שלנו
  

חדשות בריאות נוספות:

• נפגעי חרדה: איך לעזור לאדם ברגע האירוע?
• הקמפיין לחיסון שלבקת חוגרת: 'מסע הפחדה'
• בלי חומר משמר? שיטות המאריכות חיי המזון
  

בשיבא השיגו עבור ליילה תרופה יקרה למחלה, המשפחה שבה לעזה ודיווחה על שיפור משמעותי במצבה, אלא שלפני כמה שבועות אזלה התרופה, ומצבה של ליילה הידרדר. בשיבא הוציאו עשרות אלפי שקלים ורכשו עוד מנות, אלא שנותרה בפניהם הבעיה כיצד להעביר אותה לילדה.

"שלחתי את התרופה למחסום ארז עם שליח. הייתי בטוח שיהיה שם תושב עזה שיחזור לרצועה ויוכל להביא לה אותה עד פתח הבית, וכך היה‭,"‬ מתאר ראיד בלעום, האחראי בשיבא על התיאום מול הרשות הפלסטינית.

המשפחה קיבלה את התרופה, ובבית החולים מצפים לראות תוצאות בימים הקרובים. "התקשרתי לבדוק מה שלומם‭,"‬ מספר ד"ר בן פודה-שקד, מתמחה ברפואת ילדים שטיפל בליילה. "והם איחלו לנו שנשמור על עצמנו‭."‬

ויש גם ילדים חולים מעזה שנמצאים כעת בישראל. במחלקה להמטו-אונקולוגיה ילדים בבית-החולים דנה לילדים שבאיכילוב מטופלים שבעה מהם. "לכולם פה יש אויב משותף - הסרטן‭,"‬ אומרת ד"ר רונית אלחסיד, מנהלת המחלקה. כזה הוא בן השנתיים שעובר תהליך של השתלת מח עצם. לפני שמונה חודשים הגיע לבית החולים לראשונה עם מחלה מתקדמת ובמצב קשה מאוד וכעת נמצא לקראת סיום ההשתלה. כזה הוא גם בן השמונה שסבל מלוקמיה קשה ואגרסיבית ומאי ספיקת כליות, אושפז ביחידה לטיפול נמרץ, טופל בדיאליזה ובכימותרפיה, וחייו ניצלו.

"כשיש אזעקה, כולם יוצאים למרחב המוגן במסדרון וניתן לראות יהודים, ערבים ופלסטינים, וכולם ביחד מחכים לחזור לחדר", אומרת ד"ר אלחסיד. היא בקושי מספיקה לסיים לדבר, והמציאות ממחישה את דבריה. בחמש בערב אזעקה בתל אביב, ולמסדרון במחלקה יוצאים כל החולים, כולל הילדים שמחוברים לעמוד כימותרפיה.

עשרות ילדים ומבוגרים מעזה נכנסים בכל שנה לישראל כדי לקבל טיפול באיכילוב, כמו גם בבתי חולים שונים בארץ. באיכילוב הם משתכנים במלונית, מחלקה פנימית לשעבר שהוסבה לארח את החולים ואת מלוויהם. אחד מהם הוא חולה סרטן בן 48 שהגיע לפני כשבועיים, ומדגיש שהוא לא מקבל יחס שונה משל המטופלים הישראלים. "אין הבדל בטיפול בין יהודים לערבים, הטיפול פה מצוין", הוא אומר.

בבית הוא השאיר עשרה ילדים שאין להם איפה להתחבא בזמן ההפגזות של צה"ל. "קשה להיות בתל אביב כשמפגיזים את עזה. אני רוצה לשמור על הילדים וקשה לי", הוא מתוודה בכאב אבל ממשיך לשמור על אופטימיות. "כל החיים אנחנו פה, אין לנו לאן לברוח. בלי ישראל אנחנו לא יכולים לחיות, אינשאללה שיהיה שלום".

תושב עזה נוסף שנמצא באיכילוב מספר שהוא מלווה את אחיינו שחולה בסרטן. הם נמצאים בישראל כבר שבוע, ולדבריו עיקר השיחות בינו לבין משפחתו לא נסוב סביב הלחימה בעזה אלא על מצבו הרפואי של האחיין. יש לו שבעה ילדים, והוא מודה שהוא מפחד עליהם אך כולם מסכימים שמה שחשוב יותר מכל זה שהאחיין יבריא. "כשיש אזעקות אנחנו מתרחקים מהחלונות ונכנסים לחדר פנימי. אני לא שואל את המשפחה שלי מה קורה בעזה והם לא אומרים לי".